הביקורת נכתבה ביום שני, 16 ביולי, 2012
ע"י שביט
ע"י שביט
נכנסתי לחנות הספרים כהרגלי בזמן האחרון.
המוכרת שעבדה שם באותו היום כבר הכירה אותי,
ובירכה אותי לשלום. שאלתי אותה
אם יש ספרים חדשים לבני-נוער. היא הוציאה עותק של "מחוננת" מאחד המדפים, שתינו הבטנו בכריכה.
חברות המלליצו לי על הספר הזה, נזכרתי.
משהו משך אותי הכריכה, ואם זאת משהו הרתיע.
המוכרת בחנה אותי בציפייה. משכתי בכתפיי.
"אני אנסה,, אמרתי לבסוף.
קראתי כמה עמודים מן הספר, העלילה הייתה שונה מהרבה ספרים שקראתי עד כה,
היה בה משהו מטלטל, מעורר מחשבה, ואפילו יומרני.
לאחר כמה עמודים העלילה התייצבה.
הכרתי את הדמויות בספר.
בהתחלה שנאתי את קטסה. אני בעצמי לא יודעת למה.
אולי חשבתי שהיא עושה את הכל למען אינטרס אישי,
אולי כבר נמאס לי מכל הגיבורות
בספרי הז'אנר הזה, שלא מנסות להיות יפות ולמרות זאת כל הגברים חושקים בהן.
אני חייבת להודות- חשבתי שזה ספר
"עוד אחד מן השאר".
אני מוכרחה לומר- בהתחלה נחרדתי,
לא מתאים לי הספרים האלו, נערה שרוצחת אנשים מצטערת, לא הסגנון שלי.
הגעתי כבר בערך לעמוד 30 כשהבנתי כמה שטעיתי.
הספר, ללא כל עוררין מצידי, שבה את ליבי.
אהבתי לרוץ לצד קטסה בכל מסעותיה, יחד איתה חוויתי כל כאב.
היו רגעים שהתאכזתי קשות,
כגון הרגע שקטסה מגלה את כישרונה האמיתי. זה נראה לי כל-כך לא נכון, עכשיו היא בעצם חסינה מכל דבר.
הבלגתי, המשכתי לקרוא. הבנתי שטעיתי.
הרגשתי שהסופרת מנסה לומר כאן משהו-
לומר אולי שהחסינות יכולה לגרום צרות? לומר שקטסה בכל זאת לא לגמרי חסינה?
יכול להיות. חשבתי על זה, והתברר לי שאני כבר לא מאוכזבת.
להפך, אני דווקא חושבת שזה חלק טוב מאוד בספר,
מפני שהוא בעצם מוכיח כאן
שקטסה לא לגמרי חסינה, לדוגמה בפני הכישרון של המלך לק.
הספר הביא לי הרגשה נעימה. זאת הייתה ספרות שהרגשתי שהיא טובה. פוט טובה, אין לי דרך אחרת לתאר את זה.
נהניתי מאוד, ואני בטוחה שכמוני עוד רבים אחרים.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
![מוריס :]](https://simania.co.il/images/users/83275.jpg)
