לכל החברים שכותבים פה עליכם להפנים שלא היתה זאת מלחמה רגילה, נגיד לדוגמה המלחמה שהתנהלה בחזית המערבית, למרות שגם בה נעשו מעשים בניגוד לאמנת ג׳נבה. בחזית המזרחית התנהלה מלחמת השמדה! בדומה למלחמה שהיטלר הכריז על מלחמתו ביהודים.
למצב הזה היו אחראים כמה גורמים: א) מלחמת אידיאולוגיות בין הנאציזם לסוציאלזם- קומוניזם.
ב) מלחמה גזע, על פי תורת הגזע הנאצית, השמדת הסלבים היתה ברמה אחת מתחת לרמת השמדת היהודים. ג) פקודת הקומיסרים- הפקודה שקיבלו כל הכוחות הגרמניים לחסל בהרג כל איש מפלגה קומוניסטי בלי להתחשב בכל גורם אחר וללא חשש לשאת באחריות לתוצאות המעשים.
ד) בשלבים הראשונים של המלחמה מספר השבויים הסובייטים שנפלו בידי הגרמנים עלה על יכולת ה״ קליטה״ של הצבא הגרמני, אז הטיפול שהם בחרו בו היה פשוט לחסל את העודפים האלה.
דרך אגב, מצב דומה קרה ביום השני של מלחמת ששת הימים, כאשר הצבא המצרי בסיני, נישבר, והחלה בריחה המונית לכיוון התעלה. מכוון שצהל לא היה יכול להכיל את הכמויות האלה של החיילים, פשוט, נילקחו
בשבי רק הקצינים הגבוהים, ולשאר ניתן להמשיך בדרכם לתעלה.
בצד הסובייטי, המצב היה דומה החל מהשנה בשניה וכאשר הקרבות התפתחו לקרבות של להיות או לחדול.
העובדות מראות ששני הצדדים היו אחראים במידה שווה להתבהמות הכללית ולאופי הבלתי חוזר של המלחמה הזאת.
שיא הרוע האנושי שאינני יודע אם חזר אי פעם לאחר מכן.

לכל החברים שכותבים פה עליכם להפנים שלא היתה זאת מלחמה רגילה, נגיד לדוגמה המלחמה שהתנהלה בחזית המערבית, למרות שגם בה נעשו מעשים בניגוד לאמנת ג׳נבה. בחזית המזרחית התנהלה מלחמת השמדה! בדומה למלחמה שהיטלר הכריז על מלחמתו ביהודים.
למצב הזה היו אחראים כמה גורמים: א) מלחמת אידיאולוגיות בין הנאציזם לסוציאלזם- קומוניזם.
ב) מלחמה גזע, על פי תורת הגזע הנאצית, השמדת הסלבים היתה ברמה אחת מתחת לרמת השמדת היהודים. ג) פקודת הקומיסרים- הפקודה שקיבלו כל הכוחות הגרמניים לחסל בהרג כל איש מפלגה קומוניסטי בלי להתחשב בכל גורם אחר וללא חשש לשאת באחריות לתוצאות המעשים.
ד) בשלבים הראשונים של המלחמה מספר השבויים הסובייטים שנפלו בידי הגרמנים עלה על יכולת ה״ קליטה״ של הצבא הגרמני, אז הטיפול שהם בחרו בו היה פשוט לחסל את העודפים האלה.
דרך אגב, מצב דומה קרה ביום השני של מלחמת ששת הימים, כאשר הצבא המצרי בסיני, נישבר, והחלה בריחה המונית לכיוון התעלה. מכוון שצהל לא היה יכול להכיל את הכמויות האלה של החיילים, פשוט, נילקחו
בשבי רק הקצינים הגבוהים, ולשאר ניתן להמשיך בדרכם לתעלה.
בצד הסובייטי, המצב היה דומה החל מהשנה בשניה וכאשר הקרבות התפתחו לקרבות של להיות או לחדול.
העובדות מראות ששני הצדדים היו אחראים במידה שווה להתבהמות הכללית ולאופי הבלתי חוזר של המלחמה הזאת.
שיא הרוע האנושי שאינני יודע אם חזר אי פעם לאחר מכן.

גם אני לא סיימתי אותו. הפירוט הוא מדהים אבל בהחלט קשה לעיכול.
מה שקשה יותר לעיכול הוא שזה לא Fiction.

מסכים עם מה שכתבת. שין שין, הקרב על סטלינגרד היה נוראי. מסכים, היה קשה לקרא את הספר, אבל הספר כתוב בצורה כזו שאני לא יכולתי לעזוב אותו. ספר ההמשך של ביוור, נפילת ברלין 1945, היה לי הרבה יותר קשה לקריאה. ולמה? התנהגות חיילי הצבא האדום עם אוכלסיות הערים, העיירות והכפרים שהם כבשו בדרך לברלין היתה מזעזעת.
פשוט נורא לקרא את זה. אם את סטלינגרד היה קשה לך לקרא, אל תנסי בכלל לקרא את הספר השיני.

אני לא מצליחה לקרוא ספרים כאלה, גם כשהם מצויינים

נורא ואיום אך אך החרדה שיכולה להיות מנת חלקו של בן אנוש שזה יכול לחזור על עצמו בהבדל מיסמר שיער...לא תהיה אוכלוסיה נצורה

מסכים איתך במאה אחוז בכללאחוז כלל ספריו של ביוור הם בכמה דרגות טובים מרב הספרים שנכתבים בז׳אנר הזה.
הם קשים לקריאה לא מכוון שאינם קריאים אלא מפני שהם עוסקים בתיאורים קשים של מה שקרה באמת, ועל כך מגיע לסופר מחמאות. לא כולם יכולים להתמודד עם תיאורים כאלה, ולאלה שלא יכולים, יש ספרים רכים יותר, אבל זאת תהיה צביעות לתאר ארועים אמיתיים אלה בצורה מרוככת שלא תעיד על מה שקרה האמת.

זו הייתה מלחמה בין שתי אומות מונהגות על-ידי מפלצות-אדם ולפיכך אפילו אכזרית (עמדתי לכתוב בלתי-אנושית, אבל למרבה הצער אין זה מדויק) יותר ממלחמות "רגילות".

מלחמה זה דבר מכוער ומלחמת העולם השנייה הייתה הכי גדולה, הכי קשה והכי מכוערת. עד כאן כולם מסכימים כנראה.
כמי שקורא ספרי מלחמה כבר עשרות שנים, זה בוודאי אחד משלושת הטובים ביותר. אנתוני ביוור ניחן במתנה החמקמקה הזו שמאפשרת למי שניחן בה לתאר היסטוריה בצורה סיפורית, כזו שמלמדת אותך, מכה בך, מנחילה לך, מחכימה אותך ובעיקר מבהירה לך.
סביר מאוד שספרי מלחמה יישארו נחלתם של אלו שמתעניינים בתחום מהזווית המסויימת בה כתוב גם הספר הזה. מעבר למקרים שציינת למעלה, כל דקה אחרת בקרב על סטלינגרד הייתה רצופה בזוועות של שני הצדדים כי בסופו של דבר זו הייתה מלחמה. ומלחמה זה דבר מכוער. לדעתי האישית והפרטית ביותר, אחד מספרי המלחמה הטובים שנכתבו אי פעם.

את מעלה פה סוגיה מעניינת מאוד עד כמה צריך להפוך היסטוריה לפופולארית. האם ספרי היסטוריה צריכים להיות כתובים בשפה מקצועית מפורטת ומסובכת או שהם צריכים להנגיש את עצמם גם לקוראים ה"רגילים" ולאפשר למתעניינים גישה למקורות מקצועיים דרך הערות שוליים או נספחים. אני עוד לא החלטתי מה אני מעדיף..

מסכימה איתך תיאורים קשים מאוד בשילוב עם כתיבה צבאית סבוכה. קשה לצלוח אותו