ביקורת ספרותית על סטלינגרד מאת אנטוני ביוור

---

ספר מקיף על חזית שיש האומרים שהכריעה את גורל מלחמת העולם השניה. ביוור מתאר את החזית מרמת סטלין והיטלר עד רמת החייל הפשוט. הוא מביא מכתבים אישיים (בחלק גדול מהמקרים ללא המקור) שמשקפים את הלך הרוח של האנשים בשטח בשני הצדדים. סטלינגרד מראה את הטירוף של היטלר אך גם את זו של סטלין. שניהם הצליחו לכפות את רצונם על סביבתם והקריבו מליוני חיילים. גם כשהיה ברור שהארמיה ה-6 בפיקודו של פאולוס לא יכולה להחזיק מעמד, היטלר הורה לפאולוס להמשיך ולהילחם ולמות למען המדינה. מדהים איך כוח הרצון של היטלר הכניע את הכרתם של הגנרלים שלו. הם ידעו בשלבים שונים של המלחמה שהצעדים שהוא מציע שגויים ובכל זאת קיבלו אותם. הרוח הגרמנית המסודרת וההיררכית באה לידי ביטוי פתטי כשפאולוס דרש משוביו להתייחס אליו כאל פילד מרשל (דרגה אותה העניק לו היטלר כמה ימים לפני נפילתו, בהנחה שזה יעודד אותו להמשיך ולהילחם) ואף הראה להם את מכתב ההעלאה בדרגה. גם האגו של סטלין הוביל את עמו וצבאו לאובדן של מליוני חיילים (כ-9 מליון) ואזרחים (כ-18 מליון) במלחמה.
ביוור פרסם את סטלינגרד ב 1988. מאז נפתחו ארכיונים נוספים ונכתבו עבודות נוספות על המלחמה.הניסיון שלו לתאר את רמת החייל הפשוט, משני צדי המתרס, אינה משכנעת תמיד. בייחוד כשקוראים את הספר "המלחמה של איוואן" של קתרין מרידייל מ 2009. היא מצליחה להביא את המלחמה הזו ממש מרמת החייל הרוסי בשטח גם מארכיונים וגם מראיונות שערכה עם חיילים אמיתיים.

» ביקורות נוספות של חיים דגן
» ביקורות נוספות על סטלינגרד