יגידו מה שיגידו על דן בן-אמוץ הוא התברך בלא מעט רעיונות לספרים, לפעמים עם שותפים כמו הספר הזה, עם שלמה שבא שפשוט תרמו רבות לעם הספר מעבר לחידודי הלשון שלו. את הספר הספציפי הזה שהוא לדעתי הפחות מוכר מבין ספריו, מצאתי במקרה פעם ביריד של מכירות יד שניה. כמי שמצא את עצמו בעבר יושב לא פעם מול מכונת מיקרופילמים ללא מטרה מוגדרת אלא רק מתוך סקרנות לגלות יותר מהעבר הלא ידוע, אני רואה את הספר הזה כפרוייקט מבורך. הוא באמת נפלא לאוהבי היסטוריה ולא רק להם אלא גם לכל מי שיודע להעריך ספר שיש בו תוכן טוב.

הספר מביא סקירה על כל מיני ידיעות שהתפרסמו בעבר בעיתונות הישנה (1857-1917). לספר לו שלושה שערים: "ארץ חמדת אבות", "שחקי, שחקי על החלומות" ו-"חושו אחים, חושו", יש הקדמה שמסבירה יפה על אותם עיתונים שראו אור בימים ההם והקטעים נלקחו מהם. אני חייב להיכנס כאן לעניין של ההנאה בלהיות אספן של ספרים הוא שבשלב מסוים אתה מוצא לספר הקשר לספרים אחרים שכבר מצאת בהם עניין בעבר ובסופו של דבר אתה מניח אותם על מדף אחד או לכל הפחות בארון ספרים אחד. ההקשר שאני אישית מצאתי בו הוא עם איתמר בן-אב"י, שכידוע היה מאבי העיתונאות בארץ.

זה לא בדיוק ספר שקוראים אותו מהעמוד הראשון עד לאחרון, אלא קוראים בו לפי כותרות שפתאום קורצות לך בזמן שאתה מעלעל בו ואני יכול לגלות לכם שעד היום (אחרי שנים שיש לי כבר את הספר הזה) אני מוצא בו אין ספור עניינים. כמו כותרות מעיתון "חבצלת" המודיעות ב-1871 כי בעכו חיים 150 יהודים ואילו בחיפה 100 יהודים. כך שבמובן מסויים אפשר ללמוד מהספר על תהליכי ההתיישבות בארץ. ואם הזכרתי את איתמר, בנו של המחייה הלשון העברית. אז ידיעה אחרת בשער "חינוך ותרבות" מבשרת כפי שנכתב בעיתון "המגיד" 1880 כי "בן-יהודה מציע לחדש את הדיבור העברי". אלו רק דוגמאות בודדות מתוך מאות המובאות בספר הזה בשילוב איורים ותמונות גם הן מהתקופה ההיא, ערכו הסטימנטלי של הספר הזה הוא רב עבורי ואני מקווה שאם גם לכם ייצא למצוא עותק שלו לא תחלפו לפניו מבלי להבין את הערך שלו, כי לדאבוני ספרים כדוגמאת הספר הזה יוצאים מהמלאי בספריות הציבוריות.

יגידו מה שיגידו על דן בן-אמוץ הוא התברך בלא מעט רעיונות לספרים, לפעמים עם שותפים כמו הספר הזה, עם שלמה שבא שפשוט תרמו רבות לעם הספר מעבר לחידודי הלשון שלו. את הספר הספציפי הזה שהוא לדעתי הפחות מוכר מבין ספריו, מצאתי במקרה פעם ביריד של מכירות יד שניה. כמי שמצא את עצמו בעבר יושב לא פעם מול מכונת מיקרופילמים ללא מטרה מוגדרת אלא רק מתוך סקרנות לגלות יותר מהעבר הלא ידוע, אני רואה את הספר הזה כפרוייקט מבורך. הוא באמת נפלא לאוהבי היסטוריה ולא רק להם אלא גם לכל מי שיודע להעריך ספר שיש בו תוכן טוב.

הספר מביא סקירה על כל מיני ידיעות שהתפרסמו בעבר בעיתונות הישנה (1857-1917). לספר לו שלושה שערים: "ארץ חמדת אבות", "שחקי, שחקי על החלומות" ו-"חושו אחים, חושו", יש הקדמה שמסבירה יפה על אותם עיתונים שראו אור בימים ההם והקטעים נלקחו מהם. אני חייב להיכנס כאן לעניין של ההנאה בלהיות אספן של ספרים הוא שבשלב מסוים אתה מוצא לספר הקשר לספרים אחרים שכבר מצאת בהם עניין בעבר ובסופו של דבר אתה מניח אותם על מדף אחד או לכל הפחות בארון ספרים אחד. ההקשר שאני אישית מצאתי בו הוא עם איתמר בן-אב"י, שכידוע היה מאבי העיתונאות בארץ.

זה לא בדיוק ספר שקוראים אותו מהעמוד הראשון עד לאחרון, אלא קוראים בו לפי כותרות שפתאום קורצות לך בזמן שאתה מעלעל בו ואני יכול לגלות לכם שעד היום (אחרי שנים שיש לי כבר את הספר הזה) אני מוצא בו אין ספור עניינים. כמו כותרות מעיתון "חבצלת" המודיעות ב-1871 כי בעכו חיים 150 יהודים ואילו בחיפה 100 יהודים. כך שבמובן מסויים אפשר ללמוד מהספר על תהליכי ההתיישבות בארץ. ואם הזכרתי את איתמר, בנו של המחייה הלשון העברית. אז ידיעה אחרת בשער "חינוך ותרבות" מבשרת כפי שנכתב בעיתון "המגיד" 1880 כי "בן-יהודה מציע לחדש את הדיבור העברי". אלו רק דוגמאות בודדות מתוך מאות המובאות בספר הזה בשילוב איורים ותמונות גם הן מהתקופה ההיא, ערכו הסטימנטלי של הספר הזה הוא רב עבורי ואני מקווה שאם גם לכם ייצא למצוא עותק שלו לא תחלפו לפניו מבלי להבין את הערך שלו, כי לדאבוני ספרים כדוגמאת הספר הזה יוצאים מהמלאי בספריות הציבוריות.