הספר הראשון בסדרת יומני החנונית, זה שמספר לנו על היותה של ניקי מקסוול תלמידה חדשה בבית ספר של עשירים ומתנשאים, ומה קורה לה שם.
רמז: היא נתקלת בחבורה של בנות ממ"ל, מקובלות מגניבות לגמרי, ובמיוחד במקנזי הוליסטר שהלוקר שלה והלוקר של ניקי צמודים.
היא גם מכירה בהתנדבות בספריה את שתי החברות הכי טובות שלה קלואי וזואי, שהן החברות הכי טובות לעולמים
והיא מתאהבת בברנדון שהוא הבן הכי חמוד ומקובל-אבל-ביישן בקטע טוב שיש.
אני התחלתי לקרוא את הספרים החל מהספר השני, כך שהיה מעניין להבין כל מיני דברים שהוזכרו בספר השני ללא הקשר.
למשל העובדה שאביה של ניקי עובד בהדברת ג'וקים ונוסע ברכב מצחיק עם ג'וק ענק למעלה, תוספת מבוכה לילדה בחטיבת ביניים...
ולמשל למה בריאנה אחותה הקטנה של ניקי כל-כך פוחדת מפיית השיניים (ובמאמר מוסגר - זה גם לא פשוט להיות אחות קטנה לנערה צינית ושנונה שמפגינה את זה רק עם המשפחה, ואת כל מה שהיא באמת צריכה להגיד לתלמידי שכבת ח' המתנשאים היא אומרת רק בראש שלה!)?

כמובן שבסוף הכול מסתדר על הצד הטוב ביותר, אך קצת קשה לי להאמין שמקנזי כל-כך עצבנית על הילדה החדשה וסובבת סביבה, וכן גם שברנדון עושה צחוק ממלכת השכבה רק כדי להשיג שותפות בפרויקט מדעים עם ילדה חנונית.
לא יודעת, זה לא נשמע לי שיא האמינות, איכשהו...
ועדיין זה ספר ממש טוב, בעיקר בגלל ההומור הייחודי שמחברת הספר כתבה לניקי, והסבתא המגניבה שעושה ברייקדאנס בגיל 70 ואומרת לה תמיד: "את יכולה לבחור אם להיות אפרוחית או תותחית".
משפט חזק, אימצתי.

אני יודעת שזה נתפס כחיקוי ליומנו של חנון, ואני יודעת שזה לא ספר טוב, או אפילו בסדר, אלא סתם לא משהו. אז למה בכל זאת דירגתי אותו כטוב? מהסיבה הפשוטה, הוא פשוט משעשע וקליל. וגם הציורים היו יפים.

עוד פעם התבנית הזולה של "אני מישהי כשרונית ומדהימה אבל לא מקובלת בבית הספר והמשפחה עושה לי פדיחות והתלמידה הכי מקובלת עושה לי את המוות אבל יש לי חברות מדהימות ואיכשהו אני מצליחה להשיג את הבחור החתיך והמושלם והנחמד שהמקובלת רוצה ואני נעשית עוד יותר לא מקובלת אבל היי עדיין יש לי חברות והבחור עדיין מאוהב בי אומייגד אומייגד אעאעאע!! ואני גרועה בלימודים והכול"? כאילו וואו, אני יודעת שזה יומן והכל, אבל אי אפשר להכניס טיפ-טיפה יותר עומק? או לפחות מסר סמוי מתחת לכל השטויות, דמויות עם אופי לא מקובע כל כך.. משהו, לשם שינוי? העלילה פשוט לעוסה ולא מקורית, מרוב שבלעתי אותה והיא שוב עלתה היא נעשתה מגעילה וספוגת רוק ו- אני חושבת שהבנתם. גם אתם חושבים שהבנתם. יופי.
והדמויות? אוי, הדמויות. שלא אתחיל בכלל לפרט עליהן. כול דמות יכולה לקבל במהירות הבזק תווית, ולצערי היא גם לא משתנה. "המקובלת המרושעת", "הציירת הלא פופולרית", "החתיך", "החברות הכי טובות", "השפוטה" ועוד כל מיני תוויות מעצבנות. לעתים זה היה מטומטם, ולפעמים אני בעצמי התביישתי לקרוא את הטמטום של הדמות הראשית. (ניקה?)

אבל היו דברים טובים, האמת. כלומר, הספר הצחיק אותי, כמו שאמרתי למעלה, והיה לי קל לגמור אותו במהירות. (כן, נתתי לו טוב כי הוא לא נמרח לי יותר מידי! זו סיבה מוצדקת. אז שה) למרות שבאמת מוזר הקטע של השמות.. "ניקה ג'יי מקסוול", "רייצ'ל רנה ראסל", אבל גם קליירי פריי וקסנדרה קלייר וטסה גריי.. טוב, לא משנה.

אז העובדה שדירגתי את הספר כטוב לא אומר שהוא מומלץ, ממש לא! למעשה, אם עוד לא קניתם/השאלתם אל תנסו בכלל. אבל אם אתם אוהבים יומנים שטחיים, או אפילו אם אהבתם יומנו של חנון, אז תקראו. אבל זה על אחריותכם המלאה, כי אני אמרתי. (!!)
אה, קבלו תיקון. זה ניקי, לא ניקה. סליחה.

הי חיקוי עלוב של יומנו של חנון.

ככה הייתי שהגעתי לכיתה הבוקר.

מאי חברתי היקרה סיפרה לי על הספר והסכימה להשאיל לי אותו, רציתי לראות אם הוא אכן חיקוי עלוב של יומנו של חנון או לא.

וד"א:
למה אני לא מצנזרת שמות?
כי הילדה הזאת נמצאת בסימנייה והכינוי שלה לא מסתיר את השם האמיתי שלה, אפילו מבליט אותו יותר.

***

אני חייבת לומר שהספר נשמע כמו מנקודת מבט של ילדה בת שמונה.
איזו כתיבה רדודה וטיפשית, לא אהבתי אותה בכלל.
והספר לא היה מצחיק בעליל.

***

אבל, אני חייבת לציין את הסופרת על החלק הטוב בספר.
קל מאוד להתחבר אל הדמות הראשית ולהבין אותה, שאפו, את זה הרבה סופרים מוכשרים לא יכולים להשיג.

הספר קליל ונחמד שמשעמם, הוא ספר שירותים שכזה, שלוקחים שיודעים שצריך להישאר שם הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה מאוד זמן.

***

הציורים בהחלט לא מתאימים לכאלו שילדה מסוגלת לצייר, כמובן שגם אני ניסיתי לצייר אותם, ובסוף הצלחתי רק בקצת לחקות את הסגנון.
אני לא חושבת שהיו צריכים להפוך את הילדה לאומנית כזאת גדולה שפילו אנימטורים מתקשים לצייר, אחרי הכל היא כולה ילדה.

***

אני לא אספיילר אבל הסוף הוא סוף די טוב, ובגלל שהתחברתי לדמות אהבתי את הסוף הטוב והקיטצ'י.

אני לא מחכה בקוצר רוח לספר המשך, ואני לא ארוץ לחנות כי לקנות אותו, אני פשוט אשמח לקרוא אותו ברגע שהוא יגיע לסיפרייה.

***

אני ממליצה אותו רק לאלו שאהבו את יומנו של חנון, אני אהבתי את יומנו של חנון, באמת שאהבתי.
אבל לדעתי, הספר זה הוא נחמד ותו לא.

סוף סוף יומן שמבין אותי!
אחריי כל סיפורי הפנטזיה והסיפורים המורכבים שקראתי הרגשתי שאני זקוקה לספר טיפה יותר מציאותי ורגוע כדי להרפות את המתח,
בואו רק נגיד שזה לא הלך לי כל כך טוב,
אומנם הספר הזה הוא לא הברקה ספרותית כמו פרסי ג'קסון אבל משהו בפשטות שלו ובהומור המוזר שאופף את חייה של ניקי פשוט השאירו אותי בספר ואומנם אין עלילה מורכבת ומסובכת שגורמת לך לומר ואו אבל גם באירועים היום - יומיים שעוברים על ניקי יש תפניות וגם בדברים הקטנים ביותר שניקי חווה יש את הקסם הזה שקשה מאוד להשיג בספרים כמו זה,
והדבר הכי חשוב בספר, אפשר להתחבר לדמויות האלו, היומן הזה יכול לשקף את החיים של כל נערה מתבגרת שהיא לא "מהמעמד הגבוהה" או כמו שקוראים להן בספר ממ"ל (מקובלות מגניבות לגמרי)
ולמי שלא אהבה את יומנו של חנון זה הספר המושלם בשבילה! הספר הזה אומנם מבוסס על אותו עיקרון אך בין גרג לניקי אין הרבה דימיון למזלי הרב,
אז לסיום : אני ממליצה על הספר הזה, זה ספר קליל ומצחיק שירתק אתכם אליו גם אם הוא נשמע מטופש לפעמים וגם עם יש קטעים שהם פשוט הזויים בסופו של דבר אתם לא תתחרטו על זה שקראתם,
מקווה שאהבתם את הביקורת :)

אני לא יודעת מאיפה להתחיל... אז נתחיל בניקי.
היא הדמות הכי צבועה,בכיינית ותינוקת שראיתי בחיי בספר, שפשוט בא לכם להיכנס לתוך הספר ולתת לה סטירה שתעיר אותה מהסרט שהיא חיה בו.
דבר ראשון, היא כל הזמן בוכה. אבל כ-ל-ה-ז-מ-ן! תרשו לצטט:
1."...ולבכות איזה בכי טוב, וזה מה שעשיתי,בהפסקות,בעשרים וארבע השעות האחרונות"
2."התיישבתי על שפת המדרכה לצד הציור השבור שלי ובכיתי"
וזה עוד הספר שהיא בכתה בו הכי קצת! בשאר הספרים היא פשוט בוכה כל ארבעה עמודים בערך.
דבר שני, היא צבועה. במהלך הספרים שלה היא חולמת להיות חברה של מקנזי, המקובלת של השכבה, ואומרת כמה היא מושלמת ומדהימה, ואז היא אומרת כמה שמקנזי מגעילה וחושבת את עצמה והיא צוחקת על השפוטות שלה (כאילו שמבפנים היא גם לא שפוטה שלה)
וגם איך שהיא כותבת (הסופרת או ניקי, אני כבר לא יודעת למי להתייחס)
כמו הקטע המטומטם הזה שהיא כותבת "אומייגד" על כל דבר ומה שהכי הפריע לי: "אבל אמרתי את זה בתוך הראש שלי, בשביל שאף אחד לא ישמע את זה חוץ ממני". קולטים? במקום להגיד "חשבתי" הפירוש של המילה חוזר בכל פעם שהיא חושבת על משהו. מה? כל כך קשה לכתוב "חשבתי" או לעשות במקום מרכאות את הסימן של החשיבה: ' ?
זה ממש מטומטם!
כל ספר נגמר גם במשפט האדיוטי שלא קשור לכלום: "אני כזאת חנונית!:)"
את זה כבר הבנו,ניקי, וגם שאת בכיינית ומתנהגת כמו ילדה בת 3 הבנו.
ועוד משהו שמפריע לי? שכל פעם שמקנזי מעליבה את ניקי או עושה לה משהו מגעיל, במקום לעמוד על שלה כמו שאנחנו מצפים שהיא תעשה מתישהו היא רק בוכה כמו שהיא יודעת, וגם שהיא אומרת משהו שיכול לסתום למקנזי את הפה אנחנו מגלים שוב את המשפט המאכזב: "אבל אמרתי את זה בתוך הראש שלי בשביל שאף אחד לא ישמע את זה חוץ ממני"
כאילו, למה??
גם לא הבנתי מה מצחיק בו. יש ילדה שמציקים לה, והיא בוכה. ואז באות החברות שלה ואז היא שוב בוכה, ואז היא חושבת שאין לה סיכוי עם הבן שהיא מאוהבת בו ואז היא שוב בוכה וזה חוזר חלילה. מה אני אגיד לכם, קורע!
לסיכום,
הספר הזה משעמם ובהחלט בזבוז זמן. אלא אם כן אתם אוהבים לקרוא על ילדות מפונקות ובכייניות, אז לכו על זה.

~~~
היי. כמה אזהרות.
אני הולכת לסתור את עצמי יותר מפעם אחת, ויהיו הרבה ספוילרים. אבל למי אכפת ?
~~~
אני יודעת שזה העתק עלוב.
אני יודעת שהסיפור רדוד ושטחי וחוזר על עצמו.
~~~
יש ילדה לא מקובלת. היא גרועה בלימודים וממש לא עשירה. יש לה שתי חברות הכי טובות. יש גם חתיך הורס שהיא מאוהבת בו בטירוף. אה- וגם אחות קטנה ומעצבנת. ולבסוף, יש ילדה פופולרית שעושה הכל כדי להרוס לה את החיים.
והוו. הרגע תמצתי את כל הספר.
אז, ידידי, הבה נריע לעלילה הלא צפויה בעליל, ולמקוריות והתעוזה המפתיעה של הסופרת.
~~~
ולגבי מקנזי. אמנם ניקי מתארת אותה כמגעילה ומרושעת (נחש צפע עם ליפגלוס וכפכפי ג׳ימי צ׳ו.) אבל, האמת שניקי חושבת שהיא מושלמת, וחולמת על להיות חברה שלה, כדי להיות מקובלת.
כי ברור שהיא יכלה להסתדר עם השטחיות שלה, רק בשביל הפופולאריות הנחשקת, והרביצה בחוף בבית הקיץ המדהים של מקנזי.
וקלטו מה ? בסוף כל ספר יש את השורה הזאת.
אומייגאד. אני כזאת חנונית.
~~~
פויה, ניקי. איכסה.
בחיים האמיתיים אין מצב שהייתי חושבת להתחבר איתך.
~~~
אבל זה ספר נחמד כזה, טפשי ומצחיק, והציורים יפים.
~~~
אבל ברצינות, ניקי מדברת כאילו היא ילדה בכיינית בת שמונה. הסופרת לא הכניסה בה טיפת עומק.
הקטע היחיד, שבו הפגינה ניקי שמץ של חוכמה היה כשהיא הבינה שמנת המשכל שלה שווה לגרב ספורט מטונף. יקירה, כולנו הבנו את זה מהרגע הראשון XD
ועל זה מגיע לסופרת כוכב.
~~~
אבל מה שכן הצליחה הסופרת לעשות, ועל זה היא קיבלה את הכוכב השני, זה לגרום לי להתחבר לדמות, כי היא מייצגת את הכלל, היא מתארת ילדה שלא כל החיים שלה מושלמים.
~~~
ובסוף? הסופרת הרסה את הכל.
זה הרתיח את עצבי המרוטים. החיים שלה היו כלכך אומללים ועצובים ואז הכל התהפך.
פוף. היא זוכה בחתיך המדהים. פוף. היא שולטת. פוף. היא מושלמת. הבה נקים לה מקדש כדי לחגוג את האלוהיות המחודשת שלה.
זה לא אמין. מה היא כבר עשתה כדי לקבל את כל הדברים האלה בחזרה? נאדה.
כנראה שהיא פשוט כלכך תמימה ומסכנה, עד שאף אחד לא יכול לעמוד בפניה.
~~~
אבל עדיין, שמחתי בסוף הקיטשי.
אם כי זה ממש עצבן אותי. למה לא להשאיר משהו לא פתור ? אני מתכוונת, חוץ מחברות הבלתי נלאית והנמרחת עם ברנדון.
למה סתם לחזור על העלילה בכל ספר וספר מחדש, רק עם רקע אחר ?
הנה כמה תשובות אפשריות:
מבוגרים לא מכירים את דרך החשיבה של בני נוער.
לסופרת הנוכחית אין טיפת דמיון.
~~~
עכשיו נעבור לדמויות.
ניקי- ילדותית מדי, תמימה מדי. יש בה איזשהו ניצוץ מרדני, אבל הוא מוסתר היטב בתוך, תסלחו לי, הטמטום הבלתי אמין שלה.
קלואי וזואי- הממ. לא בטוחה כלכך לגביהן. הם נראות די מגניבות, האישיות שלהם יותר טובה משל ניקי, אבל עדיין, חסר עומק.
ברנדון- אני לא יודעת שום דבר על האישיות שלו. יש רק כמה קטעים שבהם ניקי לא מתייחסת לכמה שהוא חמוד ומושלם ואלוהי.
~~~
אז תקראו. לא יודעת אם תאהבו.
אבל כמו יומנו של חנון- זה מומלץ לילדות שלא קוראות מרצון.
תבינו איך שתבינו.
~~~
ויש מצב, שכשכתבתי את הביקורת הזאת, הייתי במצב רוח לוחמני מעט.
אז אודה לכם אם תקחו את דברי בעירבון מוגבלXD

ספר יפה על ילדה לא ממש מקובלת בכיתה ג בכיתה שלה יש ילדה מרושעת ומגעילה שליום הולדתה רצתה טלפון מגניב אבל במקום זה הביאו לה יומן והיא כותבת בו כל הזמן ספר יפה ומגניב סדרת ספרים מעולה אני ממליצה עליו מאוד מאוד מאוד ומי שאוהב את הביקורת שלי מאוד תודה

ספר נחמד!
לדעתי הוא די דומה ליומנו של חנון,אבל אולי קצת יותר מעניין, ויותר מציאותי.

אם אהבתם את יומנו של חנון אז אני ממליצה שתקראו את זה!

זאת הביקורת הרעה הראשונה שלי על ספר שרק התחלתי לקרוא
אתמול הלכתי לצומת ספרים להחליף ספרים שסבא שלי קנה לי ליום הולדת,
אז קניתי את אוקסה פולוק(או איך שלא כותבים את זה) את צל הנחש והזמנתי את 39 רמזים 2.
ואחר כך אמא שלי אבא שלי והאחיות שלי הלכו ל"תפוז" לקנות בגדי ים לאחיות שלי.
ובגלל שהיה לי משעמם הם הרשו לי ללכת לצומת ספרים כדי לקרוא.
אז לקחתי את יומני החנונית בגלל הביקורת הטובות שיש עליו.
ויודעים מה? ממש התאכזבתי!
זה אחד הדברים הכי משעממים בעולם!(הפסקתי לקרוא באמצע גם כי זה היה משעמם וגם כי אחותי באה ואמרה לי לבוא.
אז עכשיו לעניין הספר-
זה ספר שטחי בנוי וצפוי ברמות!
אז יש ילדה והיא חדשה אבל זה לא הכל! יש גם אויבת כן כן כמובן! ונחשו מה? האויבת הזאת היא מלכת הכיתה!
עד כאן- ממש צפוי!
וגם לא הבנתי מה מצחיק בספר הזה!
זה סתם בדיחת קרש אחת גדולה!
גם אין שם עומק בספר.
לא מתארים טוב את הדמויות.
ומה שהכי הפריע לי זה שקוראים לספר יומני החנונית אבל הילדה בכלל לא נשמעת כמו חנונית(ואני מדברת מניסיון)
וגם מה זה השם זה ניקו(סליחה,ניקי)
הטעות של מקודם לא הייתה בכוונה,אני באמת לא מצליחה לכתוב ניקי ישר על הפעם הראשונה כי יוצא לי ניקו
ניקי זאת כיבשה כזאת..נו המותג הדבילי הזה של הכבשים!
אז הבנתם את הנקודה-
הדמויות שטחיות!
ניקי זה מותג של כבשים!(מאיפה זה בא?!)
ואני לא יכולה לכתוב ניקי!

ויש גם את המקובלת הפרחה-
אני לא יודעת אליה הרבה אני רק יודעת שהיא פרחה ושהיא מסוג הבנות שאני שונאת!

ויש גם חתיך הורס ששכחתי את השם שלו!
--
שיחה שלי עם ניקי-
ניקי-הייוש!!!
אני-היי
ניקי-את לא תאמיני איזה מעצבנים ההורים שלי!!!
אני- אוקיי מה קרה?
ניקי-הם קנו לי יומן ליום הולדת!!!
אני-מזל טוב:)
ניקי-אבל רק חנוניות על כותבות יומן!!!!
--
עכשיו שימו לב מה ההבדל ביני לבין ניקי(שהיא חושבת שהיא חנונית ואני באמת חנונית)
היא אומרת הייוש וכמו שכולנו יודעים שהייוש זאת מילה של פרחות.
ואני אומרת היי.
היא מתחילה לבכות שהיא מקבלת יומן ולא טלפון ליום הולדת ואני בוכה שאני מקבלת מתחת ל96-95 במבחן(באמת)
אז מי פה חנונית אה?!
--
וניקי גם אומרת שרק חנוניות על כותבות יומן,ולפי מה שאני יודעת אין דבר כזה חנוניות על.
ואהמ אהמ-אני חנונית ואני לא כתבתי יומן ולא אכתוב יומן!
וניקו(סליחה,ניקי,מוח ולבל מעצבנים שגורמים לי לכתוב ניקו במקום ניקי אבל כולנו יודעים שהשם ניקו עדיף על השם ניקי וגם שניקו יותר חמוד מקסים מהמם וחתיך וטוב סטיתי שוב מהנושא
אז אממ איפה היינו?
את בדיוק הסבת להם כמה ניקו חתיך
אה תודה סטיב,רגע אחד,סטיב!?
בזמן שאני הורגת את סטיב אתם יכולים לרדת למטה->

בקיצור-
ספר משעמם וצפוי,
בזבוז של עצים וחמצן,
לא מומלץ לחובבי מתח ופנטזיה!