שלומי אלדר בספרו להכיר את החמאס, עושה לנו היכרות עם האגון שהשנה מלאו לו 24 שנה. ארגון שנוסד ע"י מספר מצומצם של אנשים ונהגה ע"י אחמד יאסין (לא שייח - למרות שכך כונה).
אחמד יאסין שמשפחתו ברחה מאל גורה - כפר ליד אשקלון למחנה הפליטים שאטי (כמו מנהיגים נוספים בתנועה), התקוטט בחוף עם נער גדול ממנו וכתוצאה מכך נשברה מפרקתו והוא הפך למשותק, אותו אחמד יאסין בעל הקול הצייצני, אך הכריזמה הבלתי נפסקת.
אחמד יאסין היה גם אותו אחד שהחליט באינתפיאדה שיש לשדרג את הארגון, ולתת לו מימד בטחוני גם מלבד קיום מוסדות הדעוה (צדקה, הטבה, זכאה וכו').
עם חיסולו במבצע "קטיף כלניות"יחליפו עבד אלעזיז רנטיסי -הנוקשה שהדף מועמדים אחרים (דוגמת מחמוד א-זהאר) ושהיה גם שכנו של מוחמד דחלאן.
הספר מביא עוד סיפורים מעניינים על היריבות בארגון , על האסטרטג אברהים מקאדמה שכמעט חנק את המחבר, בעת ביקורו בכלא של הרשות הפלסטינית ב-1996 בשיא הפיגועים.
על שר הפנים ציאם, שחוסל גם הוא והיה ממיסדי מנגנוני הבטחון (התנפד'יה) של החמאס.
על עלייתו של אחמד ג'בערי(מחוטפיו של גלעד שליט) - רמטכ"ל החמאס כיום.ועל החטיפה כמובן שאף אחד ממנהיגות התנועה בחמאס לרבות המנהיג חאלד משעל לא ידע עליה.
על האחים גמאל וסאמי סמהארנה, האחד יוזם החטיפה של גלעד שליט ומי שחוסל, בעוד שהשני מפת"ח תומך בהסכמי אוסלו
הספר כמובן מתחיל בפיגועים הראשונים שביצע הארגון חטיפת ורציחת החיילים אילן סעדו ואבי סספורטס, רצח שוטר משמר הגבול נסים טולדנו והגירוש לשטח לבנון של 415 אנשי החמאס, כולל יחיא עייאש המנהדס שחוסל, עבור בפעילות החמאס באנתיפאדה הראשונה , במרס 1996 בגל הפיגועים הנוראי שהוביל להפסד של שמעון פרס בבחירות.
ממשיך באינתיפאדה השנייה ובגל הפיגועים הרצחני , עבור בהצטרפות לבחירות לרשות ולזכייה המפתיעה , ההשתלטות של החמאס על הרצועה, ההתמודדות עם עופרת יצוקה ועוד.
ספר שנותן הצצה מעניינת מאד לנבכי החמאס, כולל פניות שנעשו על ידי מנהיגי התנועה לישראל מספר פעמים ליצור הפסקת אש (תהדייה ) ארוכה בת 25 שנה, כולל רצון לנירמול חיי 2 הצדדים, הפספוסים של ישראל באי קבלת החלטות (הן באשר לנרמול והן באשר ללחיצה על הדוושה לשינוי המציאות).
שלומי אלדר חיי את השטח של עזה זמן רב, הכירותו עם השטח והאנשים לא זרים לא (דבר שלא ניתן לומר על רונן ברגמן לעומתו) , אם כי יכולת הסיפור שלו נופלת במקצת מיכולתו של ברגמן.













