ביקורת ספרותית על A Fire Upon The Deep - (Zones of Thought) מאת Vernor Vinge
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 17 באפריל, 2012
ע"י קורנליוס


"אש על פני תהום" (כפי שתורגם לעברית) נחשב ליצירת מופת של מדע-בדיוני מן הסוג ה"קשה". אני מצדיק את השיוך הזה, אך בד בבד אומר שבאופן אישי ההנאה מקריאת הספר נפגמה.

למה יצירת מופת ?
הספר עוסק בכמה רעיונות, שכל אחד מהם גאוני ורלוונטי גם להיום, 25 שנה לאחר כתיבת הספר - תודעות משותפות, קבוצות-דיון ותקשורת בין-גלקטית, שלבים של התפתחות חברות, וגולת-הכותרת של הספר - הרעיון שבמקומות מסויימים בגלקסיה (ובכלל, ביקום), חוקי הטבע אינם כפי שאנו מכירים אותם אצלינו.

בספר, ככל שמתקרבים אל מרכז הגלקסיה, חוקי הטבע הופכים לנוקשים יותר - לא ניתן לנוע מעבר למהירות האור (כפי שאנו מכירים את היקום כיום), התקשורת גם היא מוגבלת באותה מגבלה, ולמחשבים גם יש אילוצים שמאטים אותם.
הספר לא טורח להסביר מה מניע את ה"מנגנון" הזה, אך מתאר בצורה מרתקת כיצד באיזורים רחוקים (ממרכז הגלקסיה) התקשורת בין אלפי שנות אור הופכת למיידית, המסע עצמו בין כוכבים הופך לאפשרי בהחלט, והמחשבים, ללא כל קושי, מגיעים לרמת תבונה על-אנושית.
לא זאת בלבד - מן האיזור הזה תרבויות, באופן טבעי וצפוי, מתפתחות להן בהדרגה עד אשר הן הופכות לרמת-תודעה בפני עצמה (קצת בדומה למה שקרה באנושות ב"קץ הילדות" של ארתור סי. קלארק).

רעיון ה"חשיבה המשותפת" של הלהקות מציג רעיון שאולי פחות מדהים ללהקות זאבים, ויותר לכוורת דבורים - רעיון שאומר שכמה אורגניזמים יחד מסוגלים ליצור תודעה משותפת, חכמה יותר מזה של יצור יחיד (במקרה של הספר - יצורים דמויי זאב, עם כל המגבלות של יצור ההולך על ארבע).

הספר מאוד מעשיר, אינטליגנטי, ואף משעשע.

ולמה בכל זאת ההנאה שלי נפגמה ?
בעיקר בגלל האורך. הרבה פעמים העלילה נמרחת. הרצון לתאר בצורה מדוייקת להפליא את העולם ואת הגלקסיה, בא במחיר של קריאה מעייפת ואיטית.
ויחד עם הביקורת הזו, אני מסוגל גם להבין (לפחות נראה לי) את המניע לאותו היקף של ספר - קצת בדומה ל"מובי דיק" של הרמן מלוויל - התוכן שלכאורה הוא "מסביב" (במקרה של "מובי דיק" מדובר על ההיבט העיוני והמשעמם, על פניו, של ציד לוויתנים) מעשיר את הקורא בעולם המושגים הרצוי לסיפור, ומכניס אותו לעלילה (כשהסופר כן מתמקד בה) בצורה הרבה יותר משכנעת וחיה.

מומלץ לחובבי מדע בדיוני קשה, שכבר התנסו בקריאת ספרים מעמיקים וחופרים (בדיוק כפי שאהבתי את "Blindsight" של פיטר וואטס, שתורגם כ"ראייה עיוורת").
לכל השאר, מומלץ בעיקר להתרחק - גם אם בטעות תתחילו לקרוא את הספר, סביר מאוד להניח שתתייאשו ממנו :)
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ