• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

מאת נאוה מקמל-עתיר

הביקורת של אופיר

תמונה של אופיר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

מאת נאוה מקמל-עתיר

הביקורת של אופיר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אופיר
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
0
קטגוריה:מקור (נוער)
הקודמת
ronen
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספר מאוד יפה ומרגש. הוא מספר על השתלשלות הדורות במשפחה אחת, ועל האירועים שהיא עוברת... מומלץ !

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של אופיר

אופיר

חברה מזה 14 שנים
35 ביקורות•2 נבחרות•338 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מקור (נוער)•ספרות קלאסית•תרגום (נוער)
תמונה של אופיר
אופיר
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות35
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה338
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מקור (נוער)7ספרות קלאסית5תרגום (נוער)4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אופיר

שתהיי לי הסכין

שתהיי לי הסכין

דויד גרוסמן

את "שתהיי לי הסכין" קניתי לפני שנתיים וקצת, בדרך הביתה מבה"ד 1. היה לי קר והלב שלי שיווע למילים של אמת ("עקד הקצין" לא ממש ענה להגדרה). התחלתי לקרוא אותו בשבת, אבל מהר מאוד הפסקתי. לא כי הוא לא היה טוב, אלא כי לא היתה לי פניות נפשית אליו (ובהחלט צריך פניות נפשית לספר כזה).
לפני שנה נזכרתי בו שוב, והתחלתי לקרוא מההתחלה.
קראתי בו לאט, בכל שבת עוד קצת, עד שסיימתי לפני חודשיים.
ומאז, הוא ממשיך להלך עליי קסם.

*

למה לקח לי כל כך הרבה זמן לסיים לקרוא אם מדובר בספר מיוחד במינו, אתם שואלים?
משום שיש בו מינונים גבוהים של אמת על זוגיות, אהבה, הורים וילדים. וקשה לי לתפוס את האמיתות האלה כי אני לא שם בינתיים, כלומר - לא בזוגיות, ולא אהובה של מישהו ולא אם.

ובאותה נשימה אני אומרת לכם - תקראו. אומנם מדובר בספר שמצריך ריצה למרחקים ארוכים, אך טרם נתקלתי בניסוחים כה מופלאים לרגשות, תהליכים ומצבים, כפי שדויד גרוסמן מיטיב לכתוב.

*

"...אני אף פעם לא העזתי ככה, לא נתתי לעצמי כזה היתר כמו שאיתך. היתר פנימי, אני מתכוונת, ובלי שום מגבלות. ואתה יודע שיש לי בן זוג שבאופן הכי נדיב אומר, באינסוף דרכים, תהיי את עצמך. כל מה שתרצי, ובלבד שתהיי את עצמך. ואני לא העזתי. לא עד הסוף, לא עד המקומות שמעבר לכוחי, ובוודאי לא כפי שאני מרגישה כעת שאני רוצה.
ואולי באמת אני לא מסוגלת להגיע לשם לבדי, בכוחות עצמי בלבד? ואולי באמת מי שעד כדי כך זקוק, כמוני, לאדם אחר שיביא אותו אל אושרו, לא, לא רק ל"אושרו", לאישורו העמוק ביותר...
ואני לא רוצה שתהיה לי כליא-ברק. מה פתאום שתכלא את הברקים שלי? להיפך, אתה שומע? תבוא ותגיד 'תהיי אור!'"

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אופיר
מסומנת

מסומנת

פ"ק קאסט

לגברות פ"ק קאסט וקריסטין קאסט שלום,
הריני להודיעכן: פגעתן בי קשות.
לא, לא נפגשות בעבר. אנחנו גם לא מכירות.
אבל עצם העובדה שהוצאתן תחת ידיכן ספר (יותר נכון לומר, סדרת ספרים) כה רדוד, סתמי ומיותר כ"בית הלילה", וייעדתן אותו לבני הגילאים 15 ומעלה- מהווה פשוט עלבון לאינטיליגנציה שלנו, בני הנוער.
סגנון הכתיבה אכן סוחף ונהיר, אבל הסיטואציות, הסיטואציות... היו בספר קטעים בוטים עד בוטים מאוד, שלא היו כלל לפי רוחי. זה שייעדתן את הספר לקוראים בני 15 ומעלה אולי מפחית קצת מאשמתכן, אבל לא מוחק אותה לגמרי- מה גם שלא היו גם קטעים שעוסקים בנושאים יותר עמוקים ורציניים, שיהוו קונטרה לקטעים הרדודים.

הסיבה היחידה שחשבתי שמגיע לספר שלכן עוד כוכב היא, שהכנסתם את הדמות של דמיאן לסיפור.
דמיאן ההומוסקסואל החמוד, הנאמן והחכם, שמכניס קצת "עומק" לסיפור בתבונתו ובלבביותו.
אני תוהה לאיזו מטרה יצרתן את הדמות של דמיאן: האם כדי להעביר מסר של קבלת השונה, או פשוט כדי להבטיח שלזואי רדיברד יהיה גם מישהו שהוא רק ידיד, ולא מחזר פוטנציאלי? אני רוצה להאמין שהסיבה הראשונה היא הנכונה, ועל כן- קבלו נא ממני עוד כוכב.

אבל חוץ מזה, באמת שלא התחברתי לספר שלכן. עמכן הסליחה.


אופיר

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
הטיית לב

הטיית לב

ג'יין אוסטן

רומן צנוע, כובש בפשטותו, נוגה לעיתים, וכה שונה מהרומנים האחרים פרי-עטה של ג'יין אוסטן.

אן אליוט , נצר למשפחה מכובדת ואליטיסטית בעלת תואר אצולה ויתומה מאם , לא אהודה ע"י משפחתה בצורה מופגנת. היא "ילדת סנדוויץ'" בין שתי אחיות. בעוד הגדולה מתייחסת לאן בבוז תהומי, ואילו הצעירה משתמשת באן כ"כותל הדמעות" והאחות הרחמנייה הפרטית שלה, אן היא פשוט נשמה טובה. היא לא דומיננטית מאוד, כמו גיבורותיה האחרות של אוסטן, אלא מעדיפה לעזור לאחרים בשקט ובצנעה.
אן גם אינה צעירה כמותן; מיס אליוט טובת הלב והאכפתית היא בת 27- גיל שבמאה ה-19 הכתירו כגיל "מבוגר לחתונה"; לדוגמא, ב"גאווה ודעה קדומה" (שהוא גם הרומן המפורסם ביותר של אוסטן) יוצגה הדעה הזאת ע"י הדמות שרלוט לוקאס, גם היא רווקה בת 27, שנאלצה להסתפק ב...מר קולינס (מי שקרא את הספר ודאי יודע מה משתמע מכך, ומי שלא- קראו ותדעו למה אני מתכוונת...או שפשוט שימו לב למילה "להסתפק").
בעברה, אן הייתה דווקא מאורסת לבחור אוהב, בעל אופי טוב ושובה לב בשם מר ונטוורת. החיסרון היחיד שהוטל במר וונטוורת זה הוא מעמדו, מעמד מלח פשוט בצי. חברתה של אן, גברת כבודה בשם ליידי ראסל, שכנעה את אן לא להינשא לונטוורת, אלא לחכות לשידוך מתאים יותר. אן השתכנעה, כיוון שליידי ראסל דיברה מתוך דאגה ואכפתיות אמיתיות לעתידה. על כן, היא ביטלה את האירוסין עם מר ונטוורת, שעזב את העיר בכעס ובעצב.

כשהשנים חלפו, אן גילתה מאוד שלפעמים, הדרך לגיהנום באמת רצופה כוונות טובות: השנים הבאות הפכו להיות ריקות ואפרוריות עבור אן. היא סירבה להינשא לאחר, ולא שמעה יותר ממר ונטוורת.
מכאן, מנקודת השפל הזו, מתחילה העלילה: ביתה של אן מושכר לקרובים מדרגה ראשונה של מר וונטוורת, מה שאומר שאן והוא יהיו באותה חברה.. כיצד יתייחסו זה לזה, אחרי 8 השנים שחלפו?

אן אליוט הפכה לאחת הגיבורות האהובות עליי. האלטרואיזם המוחלט שלה, השלווה והרוגע ועם זאת- השמחה והטוב הפנימיים שמוקרנים כלפיי חוץ הם אלה שעושים אותה לכזו.

ספר מומלץ מאוד, בעיקר לבעלי סבלנות, בגלל העלילה המפתחת באיטיות. אבל הסבלנות משתלמת, מבטיחה לכם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
לרחם על סיליה

לרחם על סיליה

ג'קלין מוריארטי

מכירים את הספרים האלה, שבהתחלה קוראים אותם בקצב מטורף,ונדמה שזה בלתי אפשרי להפסיק, אבל כאשר מסיימים לקרוא - אתם עוצרים רגע, מעכלים את מה שקראתם ושואלים את עצמיכם :"למה בכלל קראתי את הספר הזה? מה חשבתי לעצמי?!" ?
"לרחם על סיליה" הוא בדיוק ספר כזה.
האם הוא ספר רע? לא. האם הוא ספר טוב? ממש לא, וזאת בדיוק הבעיה: הספר סובל מ"אנמיות" מוחלטת. הוא ספר לא משהו מבחינה עלילתית: העלילה מופרכת מדי לטעמי, למרות שהספר מתאר את חיי היומיום. הדמויות סובלות מרדידות-יתר, למרות שיש שם מכתבים שאמורים לתאר את רגשותיהם.
המעלה היחידה כמעט של הספר, וזו הסיבה שדירגתי אותו ב-2 כוכבים ולא באחד, היא היכולת שהזכרתי לעיל- לגרום לקורא לא לעזוב אותו באמצע, אלא לגמור אותו עד הסוף. זה גם משהו.
לסיכום: ספר סביר, אבל השמיים לא יפלו אם לא תקראו אותו...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
לאהוב עד מוות

לאהוב עד מוות

דבורה עומר

עם כמות הדמעות שהזלתי על הספר הזה אפשר היה למלא את הכינרת... ספר מרגש, כתוב בצורה יפה, אבל עצוב. בעיקר עצוב. הספר מתאר את אהבתם של שמוליק וזהרה באופן רגיש ומקסים.
בנוסף, כחובבת סיפורי פלמ"ח (וסיפורי מחתרות בכלל) נהניתי לקרוא את הספר.
מומלץ מאוד לקריאה, אבל לא בלי גליל טישו ליד...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
משחקי הרעב

משחקי הרעב

סוזן קולינס

"האדם הוא החיה האכזרית ביותר"

-פרידריך ניטשה

אני בטוחה שסוזן קולינס חשבה על המשפט הזה של פרידריך ניטשה, כאשר היא כתבה את הספר המזעזע הזה. וכשאני אומרת "מזעזע", אני מתכוונת מבחינת העלילה המצמררת ולא מבחינת הכתיבה, חלילה- שכן לדעתי הסיפור כתוב בצורה מעולה וסוחפת, שלא נתקלתי בה בעבר.

הסיפור מתרחש במדינה עתידנית ושמה פאנם. יש בפאנם 12 מחוזות; כל מחוז אחראי לסיפוק מצרך אחד עבור תושביה הנהנתנים של הקפיטול- עיר הבירה של פאנם, השופעת מותרות בזמן שתושבי המחוזות האחרים גוועים ברעב (צרפת-שלפני-המהפכה-הצרפתית, מישהו?).
לפני כמה עשורים, התמרדו המחוזות נגד הקפיטול וכמעט שהצליחו להכניעם, אבל בסופו של דבר הקפיטול יצאו כשידם על העליונה. המחיר היה כבד ביותר: מחוז 13, המחוז שהוביל את המרד, נמחק מהמפה, והוחלט על קיומם של "משחקי הרעב" שנתיים: מעתה ואילך, כל מחוז חייב לשלוח בכל שנה נער ונערה, שיילחמו על חייהם בזירה אחת. "משחקי הרעב" הם שעשוע עבור הקפיטול, וסיוט עבור המחוזות (יש לשים לב לדמיון בין משחקי הרעב לסיפור מהמיתולוגיה היוונית, על תזאוס והמבוך).
קטניס אוורדין היא נערה בת 16 ממחוז שתים-עשרה, המתמחה בכריית פחם; היא יתומה מאב וצריכה להאכיל את אמה ואחותה הקטנה והאהובה, פרים. אי לכך, היא הולכת לצוד כל יום ביער שליד הבית שלה, יחד עם ידידה הטוב גייל.
כאשר פרים נבחרת כמתמודדת במשחקי הרעב השנה, קטניס מתנדבת מיד לתפוס את מקומה. איתה מתנדב גם נער בן-גילה ושמו פיטה, לו חבה קטניס את חייה, והוא מצידו מגלה כלפיה רגשות אהבה.

במהלך ההכנות למשחק, קטניס מגלה חיים אכזריים יותר ממה שהיא הייתה רגילה להם עד כה; דווקא בקפיטול, המלאה כל-טוב, החיים אכזריים יותר, הרבה יותר מבמחוז 12 "העלוב": התושבים בה הם נוהים אחרי אופנות משוגעות למיניהן, הם רדודים ושטחיים, ושנואים על כולם; אנשים שזוכים בתהילה זוכים בה לרגע, וברגע הבא, כשאין בהם תועלת או שהם מסרבים להיכנע לתכתיבי הקפיטול הם בזויים ובודדים.
מנערה תמימה, שבסך-הכול רצתה להציל את אחותה, קטניס הופכת בהדרגתיות למישהי שבסה"כ רוצה לשרוד, וגם זה לא תמיד.
וזה מדהים לקרוא על זה בספר. מדהים ועצוב.

בנוסף, אני חושבת שהספר הוא בעצם מארג שלם של סיפורים; אומנם, יש את הסיפור העיקרי, שמתמקד בקטניס במשחקי הרעב, אבל יש שלל סיפורים מאחורי הסיפור הזה, למשל: החיים במחוז 12, מות אביה של קטניס, אפילו הסיפור על הנערה האווקסית.
כל "סיפורי הרקע" האלה, הם אלה שעושים את משחקי הרעב לספר כ"כ טוב.

אסכם ב-2 מילים: מומלץ ביותר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
הפיל שרצה להיות הכי

הפיל שרצה להיות הכי

פאול קור

כן, קראתם נכון. שמי אופיר ואני בת 15, ואני כותבת עכשיו ביקורת על ספר הילדים "הפיל שרצה להיות הכי".
לגיטימי הוא שתשאלו "למה?". אז אני אענה על השאלה: כי זה הספר שלימד אותי לאהוב ספרים.

***
זה היה באמצע כיתה א'. כבר למדתי את סימני הניקוד ואת הא"ב. השעה הייתה כבר 19:30 בערב, ואי לכך שכבתי במיטה, אבל לא הצלחתי להירדם (לא שאני יכולה לחשוב על משהו שיכל להדיר שינה מעיניה של ילדה בת 7...).
כשראיתי שהשינה כנראה לא תפקוד אותי בדקות הקרובות, החלטתי לעשות מעשה אמיץ ביותר: ללכת אל הספרייה המשפחתית, לבחור ספר ול-ק-ר-ו-א אותו! זה היה נראה לי מעשה נועז (בכל זאת, הרגע גמרתי ללמוד לקרוא "דנה קמה, דנה נמה"- אז ספרים שלמים?!).
בקיצור, הלכתי לארון הספרים ובחרתי את הספר "הפיל שרצה להיות הכי" הצבעוני והחמוד. פתחתי אותו ,וקראתי בו עד שצעקות "אופיר, כבר 20:00! הגיע הזמן לישון, חמודה!" שלפו אותי מהעולם הקסום שנכנסתי אליו- עולם הספרים.
הסתכלתי בתחתית העמוד ונדהמתי: "הגעתי לעמוד 6!!" לחשתי לעצמי באושר, ומיהרתי לקפל את קצה הדף, שאדע מאיפה להמשיך מחר ...( את המנהג המגונה הזה רכשתי בעקבות מעשיה של הגננת המחליפה בגן חובה. עד היום אני לא מצליחה להיפטר ממנו: לא משנה כמה סימניות אמא שלי תקנה לי, הן תמיד יאבדו באי בוד- האי הנסתר שמוקף מים , ונמצא עמוק בתהום-הנשייה...).

משם- קצרה הייתה הדרך להכתרתי בכינוי "תולעת הספרים המשפחתית"...

***

אני יודעת שהסיפור האישי שלי לא קשור לתוכן הספר ישירות, אבל הייתי חייבת את זה לספר, לעצמי.
מין ביטוי של הכרת תודה.
ובאמת, חשוב היה לי לכתוב את זה, כי הקריאה היא אחד הדברים שחשובים לי, אחד הדברים שמסבים לי עונג ורוגע.
***

טוב, בכל זאת ביקורת ספרותית, אז על הספר ב-2 מילים: הספר חמוד מאוד, עם איורים צבעוניים ומאירי עיניים; בנוסף, המסר שהוא מעביר חשוב מאוד לדעתי, וראוי להנחילו כבר בגיל צעיר :)

ואחרי כל זה.. איך אוכל שלא לדרג את הספר ב-5 כוכבים?! ^^

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
מישהו לרוץ אִתו (איתו)

מישהו לרוץ אִתו (איתו)

דויד גרוסמן

הספר הזה רדף אותי, רץ אחריי. גם אני הייתי שקועה במירוץ אחרי הזמן- רדפתי אחרי כל דקה פנוייה שהייתה לי וניצלתי אותה לקריאת הספר. לא יכולתי להפסיק; הספר הוא דינאמי ומשתנה במהירות, קופץ בין זמנים והתרחשויות שונות, אבל עדיין מצליח להשאיר אותך ממוקד ומבין את העלילה.

בהתחלה חשבתי שנכנסתי לתוך סוג של ספר מתח ובילוש: למה הילד הזה, אסף שמו, רודף אחרי כלבה ברחובות העיר, ומי זאת תמר, הנערה המוזרה שמפקידה את התיק שלה בשמירת חפצים, ומוודאת שיש לה מספיק אספקה שאותה היא מחביאה במקום שכוח-אל? למי היא מחכה? האם היא טובה או רעה? אלו השאלות שהסופר דויד גרוסמן מנחית עלינו כבר כשהוא מתחיל לספר את הסיפור. אבל הוא לא נותן לנו את התשובות עם כפית של זהב ישר לפה. ממש לא. אם תרצו תשובות- תצטרכו להמשיך ולקרוא את הספר, עד העמוד האחרון שבו; רק כך אפשר להבין את כולו.

אבל זה שווה את זה, ועוד איך.
בספר "מישהו לרוץ איתו" יש מגוון אנשים : אסף, תמר, שי פסח בית-הלוי, רועי, תיאודורה, לאה וכמובן דינקה. לכל אחד תפקיד אחר בסיפור, לכל אחד אישיות שונה בעליל ,אבל הם כולם יחד בונים סיפור אחד, שלם, מרגש, עצוב ומקסים.
ההתמודדות של שי כ"כ נוגעת בלב וגם רלוונטית לימינו- לדעתי, היא שיא -שיאו של הספר.

ועוד משהו אישי: כשגמרתי את הספר חשתי גאה בעצמי, מכיוון שסיימתי לקרוא ספר ישראלי "של גדולים", ועוד של דויד גרוסמן המהולל, שהספר האחרון שלו שקראתי הוא "איתמר והארנב".... אני בטוחה שעוד אמשיך לקרוא ספרים פרי-עטו.
לסיכום, מדובר בספר מקסים, סוחף ומרגש, אז קדימה! תתחילו לרוץ- לספרייה או לחנות הספרים הקרובה לביתכם.. :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר
הגיבור האבוד

הגיבור האבוד

ריק ריירדן

נתקלתי כבר בכמה וכמה טענות כלפיי הסופר ריק ריירדן: אמרו שהוא "ממחזר", כותב את כל ספריו בסגנון דומה, וגם שהספרים שלו "ילדותיים" מדי. ייתכן שיש טיפה של אמת באמירות האלה, אבל עובדה: אני ממהרת לקרוא כל ספר פרי-עטו. ריק ריירדן ניחן בסגנון כתיבה זורם, מהנה, ששובה את לב הקורא, ועל כך כמעט אין עוררין.

הפעם, בחר ריירדן לכתוב סדרת המשך לסדרת ספריו המצליחה, "פרסי ג'קסון". גם הפעם, הנושא הוא המיתולוגיה היוונית, אך בשונה מ"פרסי ג'קסון", הסדרה עוסקת גם במיתולוגיה הרומית. בתור מישהי שמאוד אוהבת את פרסי ג'קסון (יש לי את כל הסדרה בבית) ,טבעי היה לי ללכת לחנות, לקפוץ משמחה כשעיני צדה את הספר ולרוץ לאבא ולספר לו על זה (בעוד הוא ממלמל: "אבל כבר יש לך את זה בבית, לא?..." "לא, אבא, זו סדרת ההמשך!" "אה... טוב, בסדר"). בקיצור, עוד באותו היום פתחתי את הספר בחדרי והתחלתי לקרוא.

הפרק הראשון נפתח בסיפורו של פלוני-אלמוני בשם ג'ייסון. איפה פרסי?! חשבתי לעצמי. לא הכרתי את ג'ייסון, וגם לא את פייפר מקלין וליאו ואלדס, שבאו אחריו. רק אח"כ הגיעה דמות מוכרת: אנבת', חברתו של פרסי, שממנה הבנתי שפרסי פשוט נעלם.

בתחילה התאכזבתי, זעמתי על הסופר שהעז לכתוב סדרת המשך ל"פרסי ג'קסון" בלי פרסי. אבל ככל שהמשכתי לקרוא, חיבבתי יותר ויותר את הדמויות החדשות שהתווספו לעלילה: ג'ייסון האמיץ, פייפר היפהפייה וליאו הקורע-מצחוק (שהפך במהירה לאחת הדמויות המעניינות והאהובות עליי ביותר בספר!).

לאחר שסיימתי לקרוא את הספר הנהדר הזה, הרגשתי ש"סדרת ההמשך" היא לא נספחת ו"מקלקלת"- אלא להיפך, היא רק מוסיפה לעלילה דמויות חדשות וגוונים חדשים ושונים.

אח"כ הלכתי לסלון, ואמרתי לאבא שלי שיש מתנה שאני רוצה לקבל בחנוכה הבא. את ספר ההמשך, "בן נפטון"- אלא מה?..

מומלץ ביותר, כמעט חובה, לכל אוהבי פרסי ג'קסון (;

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אופיר

ביקורות נוספות על "נערה במרפסת ממול"

נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

את הספר המקסים הזה סיימתי ביומיים. הוא עוקב אחרי קורות משפחה אחת שיש לה תכונה דומיננטית- לפספס הזמנויות. אנשי המשפחה הזאת בצורה שיטתית שנה אחר שנה בוחרים להתנתק ולברוח מאשר לאהוב ולהיות נאהב.
החל מהפוגרום ברוסיה בראשית המאה הקודמת ועד לתל אביב בשנת 2006.
הסופרת שוזרת את הדמויות בנוף המוכר של תל אביב בימים המוכרים של הקמת המדינה ושל ימינו אנו.
אל תפספסו את הספר הזה.. ואל תפספסו את אהבת חייכם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yuli
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

הספר מצוין, בספר מסופר על חייהם של משפחה שחייה בשנות ה-20. הספר מתאר את חייהם של משפחה שעברה את אירועי הזמן בשנים 1903-2006, המשפחה עוברת את מלחמת העולם השנייה והשואה.
לסיכום: האהבתי מאוד את הספר אך הוא קצת קשה לגילי הספר כתוב בשפה גבוהה אך לפי דעתי מיועד לגילאי 14 ויותר

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עידו
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

אחלה ספר.
מעניין, מעביר את הזמן. לא תמצאו פה יצירת מופת ספרותית, אבל בהחלט הספר הזה שווה קריאה.
ההתחלה (עם עלילה קצבית) פותחת את הספר בצורה טובה, אבל מהאמצע-סוף הספר נהיה קצת פחות מעניין לטעמי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ronen
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

הספר בסדר אבל לא יותר מזה....
זה ספר שצריך להתעמק ממש בו,אבל הוא לא היה כל כך "מושך"
בקיצור,לנאוה מקמל-עתיר יש ספרים טובים יותר

לפני 15 שנים•
★★★★★
•HappyPills
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

ספר מאוד יפה, נהנתי לקרוא. למרות שהספר יחסית ארוך, לדעתי זה שווה לקרוא אותו עד הסוף. העלילה מתפתחת מהמאה ה- 20 למאה ה- 21 והופכת ליותר ויותר מעניינת. כמו כל ספר של נאוה מקמל עתיר, הספר הזה נפלא בדיוק כמו כל ספר אחר שלה. נאוה מקמל עתיר היא סופרת מדהימה, מוכשרת והכתיבה שלה מרגשת עד דמעות.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

ספר מצוין עם ניחוח תל אביב של פעם שעובר בצורה יוצאת מהכלל.מומלץ

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רוני pery
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

עזבתי את הספר באמצע.
לעלילה יש פוטנציאל לא רע, אלא שכתוב בצורה רדודה ולא לגמרי ממוקדת. חבל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

ספר מושלם אהבתי מגיל 14 ומעלה אבל יפה מעניין קצת עצוב שמח אבל יפה מאוד!~~!

לפני 14 שנים•מווושלמת
נערה במרפסת ממול

נערה במרפסת ממול

נאוה מקמל-עתיר

בס"ד
מומלץ בחום על טורבו!!!
ספר מדהים,רך,ומרגש
כתיבה מרתקת ועשירה,ספר יחודי מאד ,סופרת מדהימה!

לפני 15 שנים•דלי
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“אחלה ספר. מעניין, מעביר את הזמן. לא תמצאו פה יצירת מופת ספרותית, אבל בהחלט הספר הזה שווה קריאה. הה”

10/14
ביקורות על נערה במרפסת ממול
הבאה
HappyPills
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 15 שנים

“הספר בסדר אבל לא יותר מזה.... זה ספר שצריך להתעמק ממש בו,אבל הוא לא היה כל כך "מושך" בקיצור,לנאוה”