אתחיל מהסוף: זהו אחד מהרומנים ההיסטורים הטובים שקראתי בזמן האחרון. ספרה של יוג'יניה קים לוקח אותנו אל קוריאה של תחילת המאה ה-20, ליתר דיוק אל 30 השנים שבין 1915 לסוף מלחמת העולם השניה ב-1945.

זהו סיפורה של משפחת האן (שהיתה משפחה מיוחסת) בתקופת הכיבוש היפני של קוריאה ובעקר סיפורה של הבת נאג'ין. ברקע הסיפור המאורעות הדרמטיים של אותה תקופה: ההדחה של שושלת ג'וסון, מותו של הקיסר, הצהרת העצמאות הקוריאנית שהביאה לרצח אלפי מפגינים, הפלישה היפנית לחבל מנצ'וריה בסין, הטבח שעשו היפנים בנאנג'ינג, תקרית גשר מרקו פולו ועד הכניעה היפנית. אבל כל אלו הם רק הרקע.

תוך כדי סיפורה של נאג'ין הספר דן ביחסי הורים וילדים על רקע שאיפתה של הבת להתקדם (וזאת בתמיכת האם) בעוד האב מקדש את השמירה על המסורת ומנסה להשיא את בתו בגיל צעיר. נשאלת השאלה האם בכלל ניתן לממש את השאיפות האישיות של הפרט וגם לשמור על המסורת? אבל לא רק יחסי הורים וילדים עומדים כאן לדיון אלא גם יחסים בין בני זוג ויחסי אח ואחות.

הסופרת מספרת לנו על ההקפדה על הכבוד להורים מצד הבת (על פי תורתו של קונפוציוס כמובן) לעומת חוסר הכבוד של אחיה. כאשר מסביר האח כי ההורים חייבים לדאוג לו, מעמידה אותו נאג'ין על טעותו כי החובה לדאגה חלה עליו. סיפור הנישואין והדאגה להורים המזדקנים הן רק שתי דוגמאות אך המסורת והמנהגים במזרח, עוברים כחוט השני לאורך כל עלילת הספר. כך למשל כאשר בחורה נישאת היא עוזבת את בית הוריה ועוברת לביתו של הבעל, אז חלה עליה החובה לדאוג גם להוריו. גם על יחסים מורכבים אלו, מספרת לנו הסופרת.

זהו סיפור על נישואין שלא כל כך מתממשים עד לסופו של הספר, שם משאירה הסופרת לכל אחד מאיתנו לדמיין מה קורה בהמשך. וכפי שכתבתי, כל זאת על רקע ההתמודדות עם משטר הכיבוש היפני אשר לא עשה דבר כדי להקל על התושבים.

לסיכום: ספר מצוין אשר בהחלט מצדיק חמישה כוכבים.

אני חושבת שעשיתי בחירות מעולות השנה בקניית הספרים.
את הספר הזה ביחד עם קבוצה גדולה של ספרים רכשתי בתחילת השנה כאשר היו מבצעים במו"ל של מטר כשהם עברו מחסנים ועשו סייל גדול ב-15 ש"ח הספרים רובם היו חדשים (ניקוי מדפים).
עלילת הספר מתרחשת בקוריאה בתחילת המאה ה-20 ועד סוף מלחמת העולם השניה.
הספר מספר על ילדה שלפי המסורת הקוריאנית הייתה אמורה בגיל 100 ימים להעניק לה שם ע"י אביה אך מאלף סיבות לא הוענק לה.
היא בגיל 6-7 לוקחת את השם נאג'ין. (ולא אספר איך).
נאג'ין בת למשפחה קוריאנית מסורתית שחייה על פי תורת קונפוציוס, תפקיד האישה להיות צייתנית לפי הוראות האבא, או הבעל בעתיד שהם מחליטים. הבנות אינן לומדות בבית-ספר או עם מורה , רק הבנים, אלא רק מה שהאישה אמורה לדעת ביום מן הימים כשתינשא.
נאג'ין היא בת למשפחה בעלת ייחוס שאביה הוא קליגרף של המלך.
נאג'ין גדלה עם רצונות משלה אשר לומדת גם את המסורת ואימה (נוצרית בדתה) בעזרת כמה מניפולציות שולחת אותה ללמוד במיסיון הנוצרי של הכנסיה, וכבר מגיל צעיר היא מתגלה כחכמה ביותר למורת רוחו של אביה.
נאג'ין ומשפחתה הם תחת הכיבוש היפני שהתרחש בקוריאה שמאז ועד היום עדיין בסוג של עימות. אביה כמו רבים מבני דורו מרגישים עצמם כבני סין כמו קנטון מרוחק.
איך עוברים חיי הבגרות של נאג'ין איך היא מצליחה לעבור את הכיבוש היפני ומלחמת העולם השניה עם כל ההגבלות, העינויים בבני עמה.
מצד אחד הספר הוא בדיוני, אך המחברת מספרת איך אישה חייתה בתקופה ההיא מעמדה, מה עובר על אביה והכבוד המשפחתי שנורא חשוב.
אני לא הייתי רוצה לספר מה קורה בחייה הבוגרים ואיך הם שורדים.
אני מאוד ממליצה על הספר נותן לנו נקודת מבט מאוד חשובה על התקופה על הצד המסורתי כמו שיש בכל מיני תרבויות גם היום, אך מצד שני את ההתקדמות של המסורת הסינית לעומת "המערב", מאוד מאוד מיוחד ומומלץ. מירה

סיפור חיים אישי על רקע היסטורי של תחילת המאה העשרים ,מעניין אם כי לא קולח. נדרש ריכוז כדי לעקוב ו"להיכנס" לעלילה. לפעמים מייגע מעומס תיאורים ופרטים היסטוריים והעדפתי לדלג עליהם ולהתקדם להמשך העלילה . הסופרת מתארת תרבות שמרנית נוקשה בצל מאורעות בתולדות קוריאה ויפן. התחברתי לדמות הראשית נאג'ין האן ומאבקה לרכוש השכלה ולעצב את גורלה והזדהתי איתה אולי בגלל הרגישות שבה מתארת הסופרת את הווי החיים במשפחת נאג'ין תוך תשומת לב לדקויות ולרגשות של הנפשות הפועלות . זהו ספר טוב ואם יזדמן לכם לקרא אותו - לכו על זה.

רומן היסטורי ששוטף באור את ראשית המאה העשרים בקוריאה אשר נכבשה ע"י יפן ועברה סדרה של שינויים מבניים כאשר המדינה הכובשת מנסה להשמיד את הקיים במדינה הנכבשת.
רבים לא יודעים זאת אך קוריאה היא אחת ממדינות הלאום העתיקות בהיסטוריה. במשך שנים רבות קוריאה התנהלה כמלוכה עצמאית אשר אחראית להרבה המצאות (הדפוס הומצא בקוריאה כמאתיים שנה לפני שגוטנברג חשב עליו).
במרכזו של הרומן עומדת משפחת האן, משפחת אצולה אשר ראש המשפחה הוא בן לשושלת של קליגרפים מפורסמים. מראשית הרומן אנו עוקבים אחר בתו נאג'ין, אשר שוברות מוסכמות כאשר מבקשת לרכוש השכלה ולצאת לעבודה. חייה משתנים ללא היכר ככל שהאחיזה של יפן על קוריאה מתחזקת והמחיצות בין עשרים ועניים, אצולה ושאר העם- נשברים.
הרומן כתוב בצורה בהירה, העלילה זורמת ואין תחושה של עודף ידע היסטורי. להיפך, המחברת מצליחה לשלב הרבה מידע על קוריאה ועל ההיסטוריה שלה בסיפור כך שיש ערך מוסף משמעותי לקריאתו.
אורכו של הספר הוא 446 עמודים והוא נקרא במהירות.
התרגום עשוי ברמה גבוהה, והמתרגמת אף שמרה בקנאות על הכינויים השונים שקוריאנים משתמשים בהם.
לסיכום, חוויה שלא כדאי לפספס- סיפור טוב לצד שיעור מעלף בהיסטוריה.

רומן היסטורי נחמד אך לא קולח ולא מותח במיוחד. כמו כל רומן היסטורי, לרוב, מעשיר בידע כלשהו על התקופה עליה מסופר בו. ובגלל שמתוארים בו החיים במזרח הרחוק, קשה לי שלא להשוות אותו לרומנים אחרים מסוגו- ״סיפור כתוב במניפה״, ״אדמונית מאוהבת״ ו״זכרונותיה של גיישה״, שהיו הרבה יותר כלבבי! העניין הוא, שאפילו הרגעים שאמורים להיות רגעי שיא עוצמתיים, אינם היו כאלו- וזה חבל. כמובן שזה יכול לנבוע מתרגום לקוי, אך אינני רוצה להאשים אף אחד וכנראה גם לא אבדוק את העיניין עם המקור האמריקאי...לסיכום, אפשר לוותר לדעתי.

ספר טוב ומעניין, מלמד קצת הסטוריה ואולי בגלל זה לקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא אותו. אבל אני ממליצה לקרוא. לא ספר שגרתי. מתח, רומן וכדומה. פשוט מלמד על מציאות אחרת, חיים במדינה שונה משלנו.