ביקורת ספרותית על בתו של הקליגרף מאת יוג'יניה קים
ספר מעולה

---

אתחיל מהסוף: זהו אחד מהרומנים ההיסטורים הטובים שקראתי בזמן האחרון. ספרה של יוג'יניה קים לוקח אותנו אל קוריאה של תחילת המאה ה-20, ליתר דיוק אל 30 השנים שבין 1915 לסוף מלחמת העולם השניה ב-1945.

זהו סיפורה של משפחת האן (שהיתה משפחה מיוחסת) בתקופת הכיבוש היפני של קוריאה ובעקר סיפורה של הבת נאג'ין. ברקע הסיפור המאורעות הדרמטיים של אותה תקופה: ההדחה של שושלת ג'וסון, מותו של הקיסר, הצהרת העצמאות הקוריאנית שהביאה לרצח אלפי מפגינים, הפלישה היפנית לחבל מנצ'וריה בסין, הטבח שעשו היפנים בנאנג'ינג, תקרית גשר מרקו פולו ועד הכניעה היפנית. אבל כל אלו הם רק הרקע.

תוך כדי סיפורה של נאג'ין הספר דן ביחסי הורים וילדים על רקע שאיפתה של הבת להתקדם (וזאת בתמיכת האם) בעוד האב מקדש את השמירה על המסורת ומנסה להשיא את בתו בגיל צעיר. נשאלת השאלה האם בכלל ניתן לממש את השאיפות האישיות של הפרט וגם לשמור על המסורת? אבל לא רק יחסי הורים וילדים עומדים כאן לדיון אלא גם יחסים בין בני זוג ויחסי אח ואחות.

הסופרת מספרת לנו על ההקפדה על הכבוד להורים מצד הבת (על פי תורתו של קונפוציוס כמובן) לעומת חוסר הכבוד של אחיה. כאשר מסביר האח כי ההורים חייבים לדאוג לו, מעמידה אותו נאג'ין על טעותו כי החובה לדאגה חלה עליו. סיפור הנישואין והדאגה להורים המזדקנים הן רק שתי דוגמאות אך המסורת והמנהגים במזרח, עוברים כחוט השני לאורך כל עלילת הספר. כך למשל כאשר בחורה נישאת היא עוזבת את בית הוריה ועוברת לביתו של הבעל, אז חלה עליה החובה לדאוג גם להוריו. גם על יחסים מורכבים אלו, מספרת לנו הסופרת.

זהו סיפור על נישואין שלא כל כך מתממשים עד לסופו של הספר, שם משאירה הסופרת לכל אחד מאיתנו לדמיין מה קורה בהמשך. וכפי שכתבתי, כל זאת על רקע ההתמודדות עם משטר הכיבוש היפני אשר לא עשה דבר כדי להקל על התושבים.

לסיכום: ספר מצוין אשר בהחלט מצדיק חמישה כוכבים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על בתו של הקליגרף