ביקורת ספרותית על מתי תבוא אלי מאת יהודית רותם
ספר לא משהו

---

ספר בעל פוטנציאל שאובד בסגנונות כתיבה וריבוי נושאים.
ההתחלה מבטיחה: שלומית אשה נשואה חרדית, נאלצת במצוות בעלה לעזוב את ילדיה ולנדוד לברלין. התיאור ממצה, חד ומבטיח.
גם החלק הראשון של השהות בברלין מתקשר לחלק זה בצורה אינטגרלית ויפה.
החלק השני יקרא "שהרזדה יהודית", כל משתתף מספר סיפור קורע לב.
בתחילה האם של שלומית, על תולדותיה ותלאותיה.חלק זה עוד קשור איכשהו לנושא המרכזי.
מכאן הענין מסתבך, כל אחד מספר סיפור,המאהב החדש של האם, יהודי בסתר וקןרותיו המופלאות.
ולבסוף.. הרופא של הפנסיון, גוי כשר למהדרין מבחינת הקריטריונים הגרמנים (אולי אפילו קצת נאצים), שגם משפחתו "סבלה" נדודים דה לוקס יחסית בסוף המלחמה.
לא הבנתי את הקשר, האם הכותבת היא מה שנקרא "היסטוריונית חדשה"? איני יודע. מה אני הקורא אמור לעשות עם סיפור זה?
ולבסוף "אלגרו ויואצ'ה". סיום לסגירת קצוות.
חלקים ממנו הגיוניים כמו הבהרת היחסים בתוך משפחתה הגרעינית של שולמית( היא בעלה וילדיה).
איני זוכר כרגע , אבל בעבר שמעתי יצירה מוזיקלית שמסתיימת כמה פעמים. כל פעם שחשבתי כי סיימנו , מופיע קטע נוסף עם דרמה סיומית.כך גם בספר יהודית רותם מתאמצת לפתור ולסיים כל דמות שהופיעה בסיפור.
זה מיותר מלאה, ובמדה מסויימת , חסר טעם.
כל ה"הצצה , לעולם החרדי נראית בסוף טריוויאלית.
לעיתים חד ממדית.
יש בספר כמה נקודות שמאירות רגשות מיוחדים, כמו הבורות של חלק מהכלות לקראת הנישואין וחיי אישות מאושרים, תהליך סיום הנידה והטבילה במיקווה מתואר בספר כאמצעי למתח בין בני הזוג.
אבל האם אין זוגות חרדים מאשרים? תמהני.
אצל חילוניים יהיו דברים אחרים שיגרמו למתח בחיי הנישואין.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מתי תבוא אלי