ביקורת ספרותית על ותרא האתון את המלאך מאת ניק קייב
ספר טוב

---

זה כל כך קשה לתת ביקורת לספר הזה, האמת שהמילה - קשה, היא מתארת את הספר בצורה הכי אובייקטיבית, כי ככה הוא עשוי מתחילתו ועד סופו, בכל משפט, אות ופסיק.
מצד שני אני חייב להודות שממש נהנתי ממנו ואף קראתי אותו 3 פעמים (כן כן אני יודע זה נשמע מזוכיסטי חחח). אבל בכל פעם שקראתי אותו הרגשתי כאילו קראתי ספר אחר.

עכשיו בואו נעשה קצת סדר בדברים הדבר הכי בולט בספר הזה זה אוצר המילים העצום שהוא כולל בתוכו. חלק מהמילים הם "מילים עתיקות" ממש, אבל מצד שני הספר עצמו מתאר מן תקופה טרום-מודרנית כזאת (תחילת המ19 עד אמצע המאה ה-20) כך שמהבחינה הזאת אפשר לצפות לכזה אוצר מילים, אני חושב שלמדתי משהו כמו יותר מ100 מילים חדשות רק בספר הזה, הייתי חייב איזה 2 מילונים עוד לפני שהגעתי לאמצע. ואני חושב שהמתרגם לעברית, גיורא לשם עבד כאן עבודת פרך (כן כן, כמו אתון...אה חמור, סליחה) בהתחשב בעובדה שניק קייב עצמו השתמש ב5 מילונים עבי כרס (ככה הוא מעיד).
בתחום הזה אין הקלות לאף קורא והספר הזה בהחלט לא לקורא הממוצע, אפילו לא קרוב. האמת, כמו שאמרתי - קשה עוד יותר. אם התחלת לקרוא את הספר ונשברת, אל תרגיש לא טוב עם עצמך, אתה צריך דווקא לשמוח במידה מסויימת, כל הכבוד! אתה נורמלי!.

הדבר השני שבולט בסיפור זה שמלבד הקושי בחייו העלובים של הגיבור יוכריד האילם, ומסע הסבל והייסורים שהוא עובר במהלך הסיפור, זה הדמויות. הדמויות פשוט אפלות בצורה מפחידה, חלקן סדיסטיות, חלקן שטופות זימה, חלקן בעלות נטיות אבדניות,כולן בורות, כולן יראות שמיים, חשדניות, אטומות, נקמניות ועויינות. ולמרות כל זאת הם עדיין מרתקות מיסתוריות ומסקרנות (דמויות כמו יוכריד שהוא עצמו פסיכי לא קטן, מא' קראולי אמו של יוכריד האלכוהוליסטית, "אגרופים" ויגאם הסדיסט, המטיף אבי פו, וילמה אלדריג' המרושעת ועוד רבים וגרועים אחרים) - hardcore לגמרי, ייפי נפש, מילה שלי הניחו את הספר במקומו הוא לא לכם!.
הדמויות מספקות בדיוק מה שהיית מצפה מקהילה דתית מרוחקת ומבודדת, קשת יום ענייה ואכולת אמונות תפלות. קייב לא מציין את מקום התרחשות הסיפור. אבל בגלל מוצאו האוסטרלי והרמז בסיפור על עובדי קנה הסוכר, אפשר להסיק שמדובר בפושעים הבריטים שאכלסו את אוסטרליה בתחילת המאה הקודמת (ה-19).

עוד שיש לזכור שמדובר פה בניק קייב שאף אחד על פני כדור הארץ לא ציפה שגם בנוסף לכישרון האדיר שלו בתחום המוזיקה גם ידע לכתוב ספרים, לכן לדעתי הוא עמד במשימה בהצלחה. ועם למישהו יש ספקות שיפתח את הספר בעמ' 23 ויקרא
הספר מלא בקטעים מצמררים, אלימים, אכזריים, סוטים ולעיתים על גבול המזוכיזם. הספר מונה רק מעט מאוד נקודות אור חיוביות לעומת האפלה השוררת סביב, וכמו שבטח כבר הבנתם מהמוזיקה שלו, קייב בוחר להתייחס למציאות ולתאר אותה כמו שהיא לפני ראות עייניו שלילית ורעה בצורה קיצונית, ולאופטימיסטים כמובן מצפה עבודה קשה מאוד (ראו הוזהרתם! הקריאה על אחריותכם), ואם מישהו מחפש נחמה, תקווה או חיזוקים חיוביים הוא טעה בכתובת.

הדבר האחרון שאני רוצה לגעת בו, ואני לא בטוח שהרבה אנשים התייחסו אליו זה הסתכלות דו ערכית על הסיפור שגם פה עונה על הקטגוריה הלא פשוטה שלו והפעם באנגלית - fuckin' hard.
מצד אחד הסיפור גדוש באלמנטים דתיים, הוא מדבר בתחילתו על נביא שנרצח בטרם עת (מישהו אמר ג'יזס?) , על קהילה שחוטאת, על עונש שמוטל עליהם שנראה משמיים, על קורבן, ועל הסוף (שאותו לא אגלה). קשה לי להגיד שיש בסיפור הזה פאן של רוחניות כלשהי, ואני מקווה שאף אחד לא יקרא את הספר מאותם מניעים. כי בגלל הדברים שאמרתי מקודם עלילת הסיפור נתפרה לעיניים נוצריות, והאלמנטים הדתיים בסיפור פחות קוסמים לעיינים יהודיות. אך אין זה משנה את העובדה שבכל אופן הסיפור במשמעותו הרבה יותר קרוב לניהליזם מאשר למנגנון הדתי של שכר ועונש ושלכל הדברים שקורים יש איזשהי משמעות או סיבה או הסבר מוצדקים. ואני מקווה שאף אחד גם לא ינסה לחפש (אני בכל אופן לא מצאתי, אבל אני ישמח לשמוע תגובה הולמת בקשר לכך). אם זאת בכל שלב של הסיפור הקורא בוחר האם לייחס אליו חשיבות כאילו גורלם של כל הדמויות הוא בעצם מוחלט, ונקבע מלמעלה. או שבעצם דברים קורים כי הם קורים, וחטא ועונש הם בעצם דברים שהאדם מגדיר, ושום דבר בעצם לא נעשה בעולם הזה כדי לחנך אותנו או כדי להפוך אותנו ליותר טובים.

הספר הקשה הזה מתאים לחלק מאוד מצומצם מהאוכלוסיה. בעיקר לחובבי ניק קייב, ולכאלה שקראו את מה שרשמתי והתחברו לתכנים (אם אתם לומדים לפסיכומטרי, תלמדו ממנו הרבה מילים זה בטוח..חחח)

» ביקורות נוספות של Goerge
» ביקורות נוספות על ותרא האתון את המלאך