“מעט מאוד בספר הזה אינו שגוי בצורה יסודית. נתחיל דווקא מהחלק הטוב, הספר קריא מאוד ולא מצריך כמעט מחשבה בכלל. קראתי אותו במהירות במשך אחר צהריים אחד. לא ניתן גם להתעלם מהדמיון הפורה והיצירתיות של המחבר בפרשנותו לכתב יד וויניץ' (או ויניך כמו שהוא נקרא בספר). עם זאת, כאמור כל השאר שגוי.
החל מההנחה הבסיסית, הרעיון מאחורי הספר הוא כל כך מגוחך שלא יכולתי לגייס את השעיית הספק (suspension of disbelief) הנדרשת. אני לא מדבר על פענוח כתב היד, שניתן לדמיין אותה, עם כי בקושי למי שמכיר קצת את ההיסטוריה שלו, אלא לרעיון שמאחוריו. גרוע מכך, המחבר מנסה לכסות את ההבל הזה בכסות פסאודו-מדעית. זה דבר אחד הוא להאמין שקבוצה של חובבי גאיה תאמין לרעיון בלתי סביר, אבל שמדען יגיד "כן, אני רואה איך זה יכול לעבוד" לערימה כזאת של שטויות זה משהו שלא יכולתי לעכל. הייתי צריך להפסיק לקרוא את הספר מיד בחלק הזה, אבל המשכתי.
העלילה היא עלילת הרפתקה סטנדרטית. קבוצה של אנשים עוקבת אחרי "מפה" כדי למצוא איזה גביע קדוש / תרופה לכל מחלה / מהפכה מדעית / עושר ללא גבול, בעוד ה"רעים" עוקבים אחריהם עד לסוף הבלתי נמנע. כעלילה לספר קריאה קלה זה לא כל כך רע, אלא שהעלילה מלאה בחורים ובפתרונות ילדותיים לאותם חורים. רק כדוגמה, בנקודה מסוימת קושרים את הגיבורים וחוסמים את פיהם כדי שלא יוכלו לתקשר. אבל בסצנה הבאה הם צריכים לדבר, אז כמובן שהאיש הרע אומר "אני בטוח שחברך ירצו לדעת למה סיכנת אחד מהם" ולא חוסם להם את הפה. הסוג הזה של "זה קורה כי המחבר צריך שזה יקרה" חוזר על עצמו כל הזמן, מה שהופך את השעיית הספק עוד יותר קשה.
הדמויות עצמן נשכחות, בלתי אמינות ודקות כנייר. כל אחת מהדמויות נופלת מידית לסטריאוטיפ הנדרש אם זה ראש הכנסייה הרע או אוהבת גאיה הג'ינג'ית (ברצינות, אני לא ממציא את זה). יכולתי להגיד בפעם הראשונה שאנחנו פוגשים כל דמות אם היא תשרוד עד לסוף הספר או שלא. בעיקר, הדמויות נוצרו כדי לשרת את האג'נדה האנטי-כנסייתית אנטי-חברות הנפט של הספר.
אולי אני מחמיר מדי עם ספר שאמור להיות קריאה קלה, אבל אני אישית מרגיש שזה היה בזבוז זמן. אני עדיין נותן לספר שני כוכבים מתוך חמישה, בעיקר בגלל היצירתיות והעובדה שהוא היה קריא.”

“באמת אחד הספרים המפתיעים ביותר שיצא לי לקרוא, לא הרבה שמעו עליו הוא גם לא כזה מפורסם. אם כבר בחרת לקרוא ספר כזה, כניראה שהוא נכפה עלייך באיזה טיול או טיסה, שלא הצלחת למצוא משהו יותר טוב ממנו. או שמישהו דחף אותו אלייך ליד בכח, לא חשוב מה יו ניים איט...

זה מסוג הספרים שאתה לא מצפה מהם לכלום. הספר המקור הוא ספר טוב מאוד, על כתב היד הכי מעניין ומסקרן שהרבה אתרים ותיאוריות וקשרים מנסים להסביר אותו ואת האיורים שלו ו0 תוצאות בינתיים. אף גוף לא הצליח לפענח את אותו כתב יד שעליו מבוסס בעצם כל הספר כתב היד נקרא צופן וויניך (יש כאלה שכותבים וויניץ') בכל מקרה זה רק גורם למסתורין סביבו ולעניין ממנו להרקיע שחקים.

כתב היד וויניך הוא אכן תופעה מעניינת וחובבי התיאוריות למינהם והמסתורין ישמחו להעמיק ואף להתעניין בו בלי שום קשר לספר שהוא מסוגת הסיפורת ולא ספר מדעי בכלל. בחירת הנושא בסיפור היא הגרעין והמנוע שגורם לספר הזה להיות כל כך טוב גם אם בוחנים אותו באותה קטגורית מותחן שאליה הוא שייך.

הספר מזכיר מאוד את הסגנון של "צופן דה וינצ'י" וקוראים שאהבו את צופן דה וינצ'י וחיפשו בנרות (וללא הועיל כמובן) המשכים בדוגמת מלאכים ושדים. יש לי חדשות בשבילכם. זה הספר בשבילכם (האח האבוד של צופן דה וינצ'י).

אבל ופה גם טמונה ההפתעה הגדולה שציינתי בהתחלה מדובר בהפתעה נעימה מאוד, הספר וזאת לפי דעתי מתעלה מעל צופן דה וינצ'י ואף מבצע תיקון מסויים בהתנהלות של העלילה. הרי אני בעצמי רק חושב שצופן דה וינצ'י הוא ספר בינוני אז למה שאמליץ על משהו שהוא אותו דבר?

ופה השינוי הגדול. 1 הגביע הקדוש של דן בראון הוא לדעתי לא מושך כמו צופן וויניך. 2 האשליה של המחבר בספר הזה הרבה יותר שלמה, גמורה ומלוטשת והחוויה שהוא מציע במהלך הקריאה ולא רק במהלכה אלא גם בסיום (המצויין) ואחריו הם תחושה הרבה יותר טובה מאותה חוויה שלא כולנו אהבנו בספר של בראון.

לסיכום מאוד ממליץ גם למי שאהב את דה וינצ'י וגם למי שהתאכזב מדה וינצ'י (מהסיבות שציינתי) שניהם צפויים להנות מהספר, חובבי הרפתקאות ומסתורין זה הספר בשבילכם לגמרי”

“נכון, ישנם ספרים טובים יותר, אבל "המקור" הוא בהחלט לא ספר רע. הוא אפילו טוב.
בא מייקל קורדי הזה ולקח לו מסמך ש(לפי מה שכתוב בספר) הוא אמיתי, נמצא באוניברסיטת ייל, ועד היום איש לא הצליח לפענח אותו.
על זה הוא העמיס את רגשותיו ומחשבותיו ביחס לדת, קצת מידע על צפון אמריקה הדרומית, ערבב היטב ויצא לו ספר נחמד.
מצד שני, לפעמים נפלטו לו משפטים חמודים כמו "הדיאלוג שלנו עם האלוהים הוא תלוי תרבות".
אז - לא יקרה כלום אם הספר לא יהיה בספרייה שלכם, אבל בהחלט זהו ספר נחמד לקריאה ואולי שווה גם התלבטות קצרה בנוסח של "מה היה אם" אחרי שתסיימו אותו.”

“ספר טוב, מי שאהב את צופן דה וינצי יואהב גם את הספר הזה, הסיפור על אותו עיקרון.”