ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 בפברואר, 2012
ע"י נוגיש :)
ע"י נוגיש :)
ספר נחמד. יש בו הרבה על חברות מסירות משפחה ואהבה.
הוא מפרט המון על החיים בתל אביב, על העיר המדהימה ועל האנשים שמתגוררים בה.
סבתא שלו, דמות מקסימה עם פה גדול, שחושבת הרבה דברים שאנשים רגילים לא חושבים בגלל מה שהיא עברה בשואה.
אבא שלו, אלמן ורופא שמנסה נואשות לגדל את הבן שלו, ולהחזיק את אימו איתם ביחד -בסוף גם ברור באופן חזק יותר איך הוא רוצה להשאיר עוד את האמא בחיים-
אביגיל, ילדה בת גילו שהוא פגש בתל אביב, ובין השתיים נוצרת חברות בלי גבולות ותוך שבועיים בלבד הם מתחילים גם לפתח רגשות אחת לשנייה.
ודן שחור לבן, הגיבור של הסיפור, הוא ילד מדהים, מתחשב ואוהב את מי שאוהב אותו, אוהב את החיים ואוהב את המפשחה שלו לפני הכול.
ספר מקסים עם פירוט מקסים והרבה מאוד מסר. היה חסר לי בו העלילה, כי העלילה הראשית הרי היא על המכתבים המסתוריים שאמא שלו כבייכול שולחת לו. ואילו עלילות המישנה הן סבתא שלו ששברה את היד, היריבות-ידידות עם יוני, האהבה לאביגיל, ועוד תעלומות שנפתרות בסוף הספר. הבעיה איתן, הן שלא כולן מצליחות באמת להביא את הקורא לסיפוק שלהן, ולעיתים הן גם גורמות לך לחזור על אותו המשפט המון פעמים.
אבל בסך הכל ספר מדהים, עם טיפה הומור, הרבה אהבה וחשיבותה של הסקרנות.
מומלץ בשביל להעביר את הזמן, לאוהבי ספרים קלילים :)
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
