כניעהמישל וולבק11גם בספר זה, כמו באחרים של וולבק, אהבתי את הסגנון המריר ראליסטי שלו של הקדרות, הבדידות והמין, ואת הדרך שבה הוא מוביל את העלילה המופרכת לכאורה והאינטליגנטית על עליית שלטון אסלמי נאור בצרפת. כשמדובר בוולבק, כל אחד צריך לנסות כדי לדעת אם הוא מתחבר ובמקרה הזה לא תמיד לשמוע לאחרים אלא ללב.
ברלין 1961פרדריך קמפ14אפשר לומר שמדובר בספר מתח. המהלכים המדיניים שקדמו וגרמו להקמת חומת ברלין. קנדי הצעיר, שרק התחיל את נשיאותו נדרש לקבל החלטות ולהגיב מול חרושצ'וב המבוגר, הוותיק, המנוסה והשונה ממנו כל כך באופיו, בזיקה הדתית שלו ובמוצאו כאיכר חסר השכלה, שלא לומר במראהו ובאידיולוגיה שלו. שחקני המשנה הם כל העולם של 1961. ברה"מ מאיימת דרך קובה על אמריקה ודרך ברלין על כל אירופה. בסופו של דבר חומת ברלין הוקמה ונמנעה מלחמת עולם נוספת, גרעינית, וכנראה הרסנית הרבה יותר. כמו בכל ספר מתח יש גם סיפורים אישיים שמציירים את האווירה ואת הגיבורים הראשיים. זהו ספר מתח משובח עם חומרים אמתיים לגמרי.
התמוטטות ג'ארד דיימונד8נקרא כספר מתח וקריא למרות העובדות היבשות. לפרקים אפילו מרגש. המחבר מכניס את אישיותו ורגשותיו לסיפורי ההתמוטטויות הגלובליות האלה ומסתבר שהם נוגעים לכל אחד מאתנו. ספר בסגנון שאני אוהבת. עבה אבל מעניין בכל דף ודף. עכשיו צריך לקרוא שוב את חיידקים רובים ופלדה (לא בטוחה בסדר) ולחלום על עתיד (או עבר) טוב יותר.
הארנבת עם עיני הענבראדמונד דה ואל13הספר הזה מספר סיפור של משפחה יהודית עשירה. והוא גם כמובן מספר היסטוריה. כבר מהפרק הראשון נשבתי. אבל לקח לי כמה פרקים וכמה עשרות שנים עד שלא יכולתי להניח לספר. בהתחלה זה היה פרק ועוד פרק ועוד תקופה. יש כאן תעלומה וחפצים ומכתבים ישנים. והסופר לוקח אותנו למקורות של כל אלה, למשפחה שלו. משפחה יהודית עשירה ואינטלקטואלית. שנודדת בין רוסיה פריז ווינה דרך אוסף פיסלונים יפניים. הסיפור הוא אמיתי ודמויות כמו פרוסט, דגה, רוטשילד הם חלק מחייה של המשפחה. הכתיבה הצליחה להעביר מהקסם של אישיות הסופר. משהו בסגנון הזכיר לי את HHHH. בשני המקרים גברים עם רקע יהודי בעברם מספרים סיפור שיש בו מעורבות אישית. בשני המקרים הלכתי לחקור קצת על הסופר. מרגש...
פשוט טעיםג'ודי אקהאוז ,דידי דמרר4היום יש המון מתכונים באינטרנט אבל הספר הזה הוא פשוט, בסיסי ומוצלח. למאותגרי בישול, יש כאן רעיונות לארוחה שלמה כמעט בכל סגנון ולכל אירוע.
הקנוניה נגד אמריקהפיליפ רות10קודם כל זה פיליפ רות שאין עליו. אחכ זה סיפור בידיוני שכתוב בצורה מרתקת מדוייקת ואמיתית. חוץ מזה רות שילב בבדיון הזה את האוטוביוגרפיה האמיתית שלו. העירוב הזה בין בידיון ואמיתות נפלא ונותן לספר אמינות עניין וערך מוסף. המידע הזה על חיי היהודים בתקופת מלחהע השניה מרתק כשלעצמו. כאשר זו חוויה אישית אותנטית של רות. בנוסף, למרות ההיסטוריה החלופית עדיין המציאות שבספר נכונה ברובה. רק קצת שונה. הספר מותח, מרגיז ומעורר מחשבה. גולת הכותרת היא לטעמי ההבנה למשמעות שם הספר שעד הסוף כמעט לא הייתי בטוחה שהוא באמת מתאים. רק בדפים האחרונים הפאזל הזה הושלם ומשלים את חווית הקריאה (שלאורך כל הספר קיימת). ואין כמו להשלים פאזל ברגע האחרון. נפלא.
איים בזרם (1972)ארנסט המינגוויי7אחרי הקריאה בספר השיר של מאיר אריאל כבר לא יישמע לי אותו דבר. אהבתי את האותנטיות של המסע בזמן, בעיקר לזמן של המינגווי, שנות השלושים עד מלחמת העולם השנייה, אבל גם, ברקע, לכוחותינו בסואץ. התרגום של אמיר בסגנון מיושן ומאוד נכון לאווירת הספר. אוירה של איים וטבע וחופש ורום וכישוף. ואהבה. וגם מלחמה ומוות. תיאורי טבע שרק המינגווי יכול להיות חתום עליהם. חוויה קריאה שצריך לחזור עליה שוב, אולי הפעם בתרגום החדש, מכיוון שכמו שאמרו לפני, הקריאה לא קלה. ובכל זאת לא יכולתי להניח את הספר מהיד.
ללא גורלאימרה קרטס13אמנם ספר שואה אחד מיני רבים, אבל בשבילי הוא מיוחד כי זה הסיפור על הורי, במיוחד של אבי. יש הרבה דמיון במסע של הנער היהודי מבודפשט מספר הסיפור, כולל הגיל הזהה, ובין אבי. הספר מצליח להעביר את הלך הרוח של התקופה בדרך עדינה ולא דרמטית. איך הרגישו לנוכח האיום הלא ברור, מה קרה "שם" וגם הדרך חזרה, בסוף התופת. הוא חוזר לאותו מקום, לאותם אנשים שחלקם חסרים. הוא מספר את הסיפור על "שם". כאילו הוא אותו דבר. והוא כמובן כבר לא.
בעין החתולחביבה פדיה10את הספר קניתי בגלל החתול. בקריאה היתה לי הפתעה כשגיליתי שבאר-שבע היא מקום העלילה. שנה וחצי גרתי בעיר הדרומית והספקתי להכיר אותה קצת, כך שהקריאה בספר היתה לי מסע בזמן למקומות מוכרים וחביבים. באר-שבע של לפני שלושים שנה, יש לציין, כך בערך בספר וכך גם אצלי. יש כאן סיפורים וקטעים קצרים, כשהחתול במרכז. וגם באר-שבע. ממבט של ההשרדות וגם של פילוסופיה רחבה יותר. היו קטעים שהיו לי קצת אקדמיים מדי (ודילגתי עליהם ...) אבל הרוב היה קריא ומעניין מאוד. פדיה מספרת על אנשים מיוחדים שמקדישים את עצמם לחיות, וגם על כאלה שאינם חובבי חתולים, אבל תמיד, אף פעם לא בשיפוטיות. למעשה זה מה שהכי הקסים אותי בספר הזה. וגם הצצה לחייה, פעילותה למען החיות, והדעות שלה. וגם באר-שבע וסיפורי החתולים, כמובן. היה תענוג.
הגן הנשכחקייט מורטון4הצילו אני כבר בעמוד 145 ומת משיעמום אולי בהמשך יש תוחלת אבל כשל כוחי לא מצליח להתחבר חסר אמינות ואולי סתם ספר גרוע
הגן הנשכחקייט מורטון22זמן רב אני מחכה עד שיפול בידי ספר פנינה כזה, ספר שקוראים ותמיד ישאר חרוט בזכרונך. סיפור של דורי דורות וחיפוס שורשים,ככל שהתקדמתי בסספר גליתי מסתוריות,וכך לאורך כל הספר נישארתי עם המון סימני שאלה .ולאט לאט ההיסטוריה המשפחתית מתבהרת,כמו פאזל אוספים מידע פלוס עוד מידע,והתמונה מתבהרת יום אחרי יום. התענגתי על הספר במשך שבועיים,לא רציתי שהוא יסתיים, עם הבית הקטן על הצוק גבוה שמשקיף על מפרץ לים וסביבו גן מיוחד מלא בפרחים,הנוף בספר היה כל כך מוחשי. חייתי בתוך הספר והוא הצליח לקחת אותי למקומות נפלאים. במילה אחת ספר פנינה.
הגן הנשכחקייט מורטון20בילדותי סבתי סיפרה לי "מעשיות". אלה היו סיפורים מעניינים, מומצאים באותו רגע, שמטרתם היחידה היתה לגרום לי לאכול. כי סבתא שלי לא הצליחה להבין איך מאפשרים לילדה לא לגמור הכל מהצלחת. אז היא סיפרה לי "מעשיות", שכל משפט בהם עלה לי בביס. בתום החופש היא היתה מחזירה אותי להורי מפוטמת כדבעי, רק כדי לקבל אותי בחופש הבא מזת-רעב, ולהתחיל את כל העבודה מחדש...למה אני מספרת את זה? כי בקריאת הספר הזה נזכרתי באוירה של ה"מעשיות" של סבתא שלי. קייט מורטון היא סופרת אוסטרלית, שספרה הראשון "הערפל מתפוגג" וגם הספר הזה מתארים את אנגליה מהתקופה הויקטוריאנית ועד ימינו. בספר הזה אוסטרליה מוזכרת, אבל, למרות שהיא ארץ מכורתן, היא רק מקום לא חשוב בחייהן של הדמויות. אנגליה היא המקום בו קורים הדברים החשובים באמת, וניכר שדמויות ההווה מעניינות את הסופרת הרבה פחות מדמויות העבר. הספר בנוי כמו תעלומה מתמשכת שהקוראים - יחד עם הגיבורה - מתוודעים לארועים שקרו יותר ממאה שנים קודם, מנסים לפענח מה קרה והסופרת, כמי שאמונה על מלאכת המסתורין, מציבה שאלה נוספת בכל פעם שנראה שהפיתרון בידינו. מורטון יודעת לספר סיפור ויודעת לכתוב. הספר נעים מאד לקריאה, ממש מתאים לחורף, גשם, פוך וכוס תה. זה לא הספר שיעלה לכם שאלות על התחקיר (לא משהו...) או אמינות הדמויות. זה ממש הספר לסרבני אוכל - לא תרגישו בכלל שגמרתם מהצלחת... תעלומה ב 526 עמודים ללא שפיכות דמים, ממש כמו פעם, בסיפורי סבתא. *
הגן הנשכחקייט מורטון6איזה כיף לא להתאכזב מספר שני של סופרת שדי דומה במהות שלו לספר הראשון שלה. זה גם די נדיר כשחושבים על זה. שוב סיפור תעלומה שנפרש על פני מאה שנה והעוסקים במלאכת פתירת התעלומה כלל לא היו בחיים כשזאת התרחשה. ועדיין, למרות החוסר אמינות לדעתי בלהט של דורות ההמשך (במקרה הטוב, ובמקרה הרע- סתם זרים שהוכנסו לסיפור)הסיפור מעניין. הספר הזה עוסק בתעלומה של ילדה קטנה ונסיבות הגעתה לאוסטרליה על אוניה בה נמצאה ללא מבוגר צמוד. מי הילדה? מאיפה באה? מה מקומה בעולם ואיזה סודות מתחבאים בעברה? הספר מתחיל לזרוק אותנו בכל פרק לשנה אחרת בשביל לשפוך אור לאט לאט על מה שקרה. מדובר בשלוש תקופות קבועות אליהן אנו קופצים לסירוגין: שנת 1900-1917, שנת 1975 ושנת 2005. הקפיצות האלה משגעות את השכל, מבלבלות ומקשות על הבנת סיפור די בסיסי בסופו של דבר ולכן זה החיסרון בעיני של הסיפור - אופן הצגתו. מבחינת העלילה ואופן הכתיבה - יפה מאוד. מותח כשצריך וכתוב נעים. סך הכל ספר מומלץ ואם אפשר להוסיף עוד המלצה קטנה שלי : אל תמשכו את הספר הזה יותר מידי. בגלל אופן הצגת הפרקים והקפיצה בזמנים צריך לעקוב אחרי יותר מידי פרטים ביותר מידי תקופות חיים שונות ולכן זה לא ספר לקרוא בו על פני חודשים למרות כמות העמודים הלא מבוטלת שלו.
הגן הנשכחקייט מורטון6ספר מקסים ומרגש. מומלץ בחום. כמו בספרה הראשון "הערפל המתפוגג", קייט מורטון שומרת על רמה גבוהה וענין. סיפורה של הסופרת אלייזה שנעלמה בשנת 1913 לאחר שהחביאה ילדה בת 4 באונייה. סיפורה של נל, הילדה בת ה- 4 שנאספה וגודלה על ידי זוג וגילתה בגיל 21 על היותה מאומצת. היא יוצאת למסע חיפושים בהם מגלה חלק מעברה, וסיפורה של נכדתה, קסנדרה, שלאחר מותה של נל, מגלה שירשה בית באנגליה וממשיכה את מסע הגילוי של נל. הסיפורים נשזרים זה בזה ולאט לאט מתגלה התעלומה שליוותה את נל.
הגן הנשכחקייט מורטון5ספר שדעתי עליו לא ברורה, אפילו לי. הספר מורכב. הדימוי שעלה בראשי - מטריושקה? בובה בתוך בובה בתוך בובה. 3 תקופות. 1913, 1976 ו- 2005, (מה שהופך את הספר למסורבל ומעט מבלבל). עלילה, בתוך עלילה, בתוך עלילה. ספר של שתי בנות דודות והיחסים ביניהם. ספור הסבתא, ספור הנכדה. כדי לסבך את ספור שזורות בו אגדות (לא היה לי סבלנות לקרא את כולן). אף אחד מהגבורים לא עמוק ולא מעורר הזדהות. ספר שלא נקרא מהר, לא פעם חשבתי להפסיק את קריאתו. באם הייתי צריכה לתאר את מהלך הקריאה: התחלה מעניינת ומסקרנת. שעמום. שוב מעניין, שוב מתיש. שוב מעניין...מתקרב לסוף...סיימתי את הספר. הספר לא אחיד כאילו. טוב לפרקים, לעתים משעמם וסתמי (ספור הנכדה). כשחשבתי על ניקוד לעתים חשבתי 4 כוכבים, לעתים 2 - לבסוף התפשרתי על 3. ספר בסדר, לאגור סבלנות וזמן.
הגן הנשכחקייט מורטון5הגן הנשכח ללא ספק רב מכר נוסף פרי עיטה של קייט מורטון...שמצליחה לרתק שוב את הקוראים....בסיפור אנושי בלתי נישכח...מרגע שאנו מתוודעים לגורלה של ילדה קטנה בת 4 נל שהושארה על ספינה בידי דמות מסתורית המכונה "הסופרת" דרך מסע בזמן לעבר לשורשיה המסתוריים של נל...לאנשים שעיצבו את חייה והשפיעו גם על דור ההמשך נכדתה קסנדרה...הספר מכיל את כול האלמנטיים הדרושים לרתק כול קורא..מתח ומסתורין אהבה אסורה...לב שבור..סודות ובעיקר שאלות בלתי פתורות...הספר מומלץ בחום!!!
הגן הנשכחקייט מורטון5אל הספר הזה ניגשתי ברגשות מעורבים - ומאותה סיבה. קייט מורטון. קראתי את ה"ערפל המתפוגג" שלה לא מזמן, והתרשמתי מאוד, הספר היה פשוט מופלא בעיניי. מצד אחד מאוד רציתי לקרוא את הגן הנשכח, מתוך תקווה שהוא יהיה דומה ל"ערפל" ויהנה אותי באותה מידה, ומצד שני פחדתי להתאכזב, כי אני לא אוהבת להגיע אל ספרים עם ציפיות כאלה ואחרות. בקצרה - לא התאכזבתי. בכלל. הגן הנשכח הוא ספר טוב לא פחות, ואולי טוב אף יותר, מן הערפל המתפוגג. קייט מורטון הוכיחה את עצמה ככותבת נהדרת, והספר שזור משפטים יפהפיים ומטאפורות עדינות, וכל כולו הוא עונג אחד צרוף. הדמויות צומחות, מתפתחות, עוברות בזמן ומשתלבות זו בזו כמו שריגי ורדים, והעוצמה הרגשית של הספר מסחררת. נהניתי מכל מילה וכל משפט, והצטערתי כשהספר הסתיים. הוא מצד אחד כל כך בוגר, עמוק ומדבר על "בעיות של מבוגרים", ומצד שני הוא החזיר אותי לילדותי, כשהייתי שוכבת מצונפת בשמיכה במיטה, עם אור ממש ממש קטן כדי שלא ישימו לב שאני עדיין ערה כל כך מאוחר, ובולעת ספרים כמו סוד הגן הנעלם והנסיכה הקטנה - שני ספרים שצצו שוב ושוב במוחי בעת הקריאה של הספר הנוכחי. ממליצה בחום לקרוא, מי שאוהב את הז'אנר לא יתאכזב.
הגן הנשכחקייט מורטון4הספר מאד מעניין ומבוסס על סודות ותעלומה, והפתרון מתגלה בהדרגה. מהתחלה יש סקרנות רבה לגבי פתרון התעלומה. אז למה שני כוכבים? 1. הספר נמתח מאד ואחרי שהגעתי לאמצע כמעט איבדתי סבלנות ואחרי 2 שליש דילגתי לסוף... 2. יש דמויות מאד שליליות ואכזריות עד כדי כך שזה נראה לא אמין ואפילו מזכיר ספר ילדים למרות שזה ממש ממש לא ספר לילדים.. 3. בעיניי יש אווירה שלילית מאד בספר, מה שאני ממש לא אוהבת, ואף רמז לגילוי עריות מה שדחה אותי מאד. בסופו של דבר סיימתי עם תחושה של טעם רע..
