הצילו אני כבר בעמוד 145 ומת משיעמום אולי בהמשך יש תוחלת אבל כשל כוחי לא מצליח להתחבר חסר אמינות ואולי סתם ספר גרוע

זמן רב אני מחכה עד שיפול בידי ספר פנינה כזה,
ספר שקוראים ותמיד ישאר חרוט בזכרונך.
סיפור של דורי דורות וחיפוס שורשים,ככל שהתקדמתי בסספר
גליתי מסתוריות,וכך לאורך כל הספר נישארתי עם המון סימני שאלה .ולאט לאט ההיסטוריה המשפחתית מתבהרת,כמו פאזל אוספים מידע פלוס עוד מידע,והתמונה מתבהרת יום אחרי יום.
התענגתי על הספר במשך שבועיים,לא רציתי שהוא יסתיים,
עם הבית הקטן על הצוק גבוה שמשקיף על מפרץ לים וסביבו
גן מיוחד מלא בפרחים,הנוף בספר היה כל כך מוחשי.
חייתי בתוך הספר והוא הצליח לקחת אותי למקומות נפלאים.
במילה אחת ספר פנינה.

בילדותי סבתי סיפרה לי "מעשיות". אלה היו סיפורים מעניינים, מומצאים באותו רגע, שמטרתם היחידה היתה לגרום לי לאכול. כי סבתא שלי לא הצליחה להבין איך מאפשרים לילדה לא לגמור הכל מהצלחת. אז היא סיפרה לי "מעשיות", שכל משפט בהם עלה לי בביס. בתום החופש היא היתה מחזירה אותי להורי מפוטמת כדבעי, רק כדי לקבל אותי בחופש הבא מזת-רעב, ולהתחיל את כל העבודה מחדש...למה אני מספרת את זה? כי בקריאת הספר הזה נזכרתי באוירה של ה"מעשיות" של סבתא שלי.

קייט מורטון היא סופרת אוסטרלית, שספרה הראשון "הערפל מתפוגג" וגם הספר הזה מתארים את אנגליה מהתקופה הויקטוריאנית ועד ימינו. בספר הזה אוסטרליה מוזכרת, אבל, למרות שהיא ארץ מכורתן, היא רק מקום לא חשוב בחייהן של הדמויות. אנגליה היא המקום בו קורים הדברים החשובים באמת, וניכר שדמויות ההווה מעניינות את הסופרת הרבה פחות מדמויות העבר.
הספר בנוי כמו תעלומה מתמשכת שהקוראים - יחד עם הגיבורה - מתוודעים לארועים שקרו יותר ממאה שנים קודם, מנסים לפענח מה קרה והסופרת, כמי שאמונה על מלאכת המסתורין, מציבה שאלה נוספת בכל פעם שנראה שהפיתרון בידינו.

מורטון יודעת לספר סיפור ויודעת לכתוב. הספר נעים מאד לקריאה, ממש מתאים לחורף, גשם, פוך וכוס תה. זה לא הספר שיעלה לכם שאלות על התחקיר (לא משהו...) או אמינות הדמויות. זה ממש הספר לסרבני אוכל - לא תרגישו בכלל שגמרתם מהצלחת... תעלומה ב 526 עמודים ללא שפיכות דמים, ממש כמו פעם, בסיפורי סבתא.

*

איזה כיף לא להתאכזב מספר שני של סופרת שדי דומה במהות שלו לספר הראשון שלה. זה גם די נדיר כשחושבים על זה.
שוב סיפור תעלומה שנפרש על פני מאה שנה והעוסקים במלאכת פתירת התעלומה כלל לא היו בחיים כשזאת התרחשה. ועדיין, למרות החוסר אמינות לדעתי בלהט של דורות ההמשך (במקרה הטוב, ובמקרה הרע- סתם זרים שהוכנסו לסיפור)הסיפור מעניין.
הספר הזה עוסק בתעלומה של ילדה קטנה ונסיבות הגעתה לאוסטרליה על אוניה בה נמצאה ללא מבוגר צמוד. מי הילדה? מאיפה באה? מה מקומה בעולם ואיזה סודות מתחבאים בעברה?
הספר מתחיל לזרוק אותנו בכל פרק לשנה אחרת בשביל לשפוך אור לאט לאט על מה שקרה.
מדובר בשלוש תקופות קבועות אליהן אנו קופצים לסירוגין:
שנת 1900-1917, שנת 1975 ושנת 2005.
הקפיצות האלה משגעות את השכל, מבלבלות ומקשות על הבנת סיפור די בסיסי בסופו של דבר ולכן זה החיסרון בעיני של הסיפור - אופן הצגתו.
מבחינת העלילה ואופן הכתיבה - יפה מאוד. מותח כשצריך וכתוב נעים.
סך הכל ספר מומלץ ואם אפשר להוסיף עוד המלצה קטנה שלי : אל תמשכו את הספר הזה יותר מידי. בגלל אופן הצגת הפרקים והקפיצה בזמנים צריך לעקוב אחרי יותר מידי פרטים ביותר מידי תקופות חיים שונות ולכן זה לא ספר לקרוא בו על פני חודשים למרות כמות העמודים הלא מבוטלת שלו.

ספר מקסים ומרגש. מומלץ בחום. כמו בספרה הראשון "הערפל המתפוגג", קייט מורטון שומרת על רמה גבוהה וענין. סיפורה של הסופרת אלייזה שנעלמה בשנת 1913 לאחר שהחביאה ילדה בת 4 באונייה. סיפורה של נל, הילדה בת ה- 4 שנאספה וגודלה על ידי זוג וגילתה בגיל 21 על היותה מאומצת. היא יוצאת למסע חיפושים בהם מגלה חלק מעברה, וסיפורה של נכדתה, קסנדרה, שלאחר מותה של נל, מגלה שירשה בית באנגליה וממשיכה את מסע הגילוי של נל. הסיפורים נשזרים זה בזה ולאט לאט מתגלה התעלומה שליוותה את נל.

ספר שדעתי עליו לא ברורה, אפילו לי.
הספר מורכב. הדימוי שעלה בראשי - מטריושקה?
בובה בתוך בובה בתוך בובה. 3 תקופות. 1913, 1976 ו- 2005, (מה שהופך את הספר למסורבל ומעט מבלבל).
עלילה, בתוך עלילה, בתוך עלילה.
ספר של שתי בנות דודות והיחסים ביניהם. ספור הסבתא, ספור הנכדה.
כדי לסבך את ספור שזורות בו אגדות (לא היה לי סבלנות לקרא את כולן).
אף אחד מהגבורים לא עמוק ולא מעורר הזדהות.
ספר שלא נקרא מהר, לא פעם חשבתי להפסיק את קריאתו.
באם הייתי צריכה לתאר את מהלך הקריאה: התחלה מעניינת ומסקרנת. שעמום.
שוב מעניין, שוב מתיש. שוב מעניין...מתקרב לסוף...סיימתי את הספר.
הספר לא אחיד כאילו. טוב לפרקים, לעתים משעמם וסתמי (ספור הנכדה).
כשחשבתי על ניקוד לעתים חשבתי 4 כוכבים, לעתים 2 - לבסוף התפשרתי על 3.
ספר בסדר, לאגור סבלנות וזמן.

אל הספר הזה ניגשתי ברגשות מעורבים - ומאותה סיבה. קייט מורטון. קראתי את ה"ערפל המתפוגג" שלה לא מזמן, והתרשמתי מאוד, הספר היה פשוט מופלא בעיניי. מצד אחד מאוד רציתי לקרוא את הגן הנשכח, מתוך תקווה שהוא יהיה דומה ל"ערפל" ויהנה אותי באותה מידה, ומצד שני פחדתי להתאכזב, כי אני לא אוהבת להגיע אל ספרים עם ציפיות כאלה ואחרות.

בקצרה - לא התאכזבתי. בכלל.

הגן הנשכח הוא ספר טוב לא פחות, ואולי טוב אף יותר, מן הערפל המתפוגג. קייט מורטון הוכיחה את עצמה ככותבת נהדרת, והספר שזור משפטים יפהפיים ומטאפורות עדינות, וכל כולו הוא עונג אחד צרוף. הדמויות צומחות, מתפתחות, עוברות בזמן ומשתלבות זו בזו כמו שריגי ורדים, והעוצמה הרגשית של הספר מסחררת. נהניתי מכל מילה וכל משפט, והצטערתי כשהספר הסתיים. הוא מצד אחד כל כך בוגר, עמוק ומדבר על "בעיות של מבוגרים", ומצד שני הוא החזיר אותי לילדותי, כשהייתי שוכבת מצונפת בשמיכה במיטה, עם אור ממש ממש קטן כדי שלא ישימו לב שאני עדיין ערה כל כך מאוחר, ובולעת ספרים כמו סוד הגן הנעלם והנסיכה הקטנה - שני ספרים שצצו שוב ושוב במוחי בעת הקריאה של הספר הנוכחי.

ממליצה בחום לקרוא, מי שאוהב את הז'אנר לא יתאכזב.

הספר מאד מעניין ומבוסס על סודות ותעלומה, והפתרון מתגלה בהדרגה. מהתחלה יש סקרנות רבה לגבי פתרון התעלומה. אז למה שני כוכבים?
1. הספר נמתח מאד ואחרי שהגעתי לאמצע כמעט איבדתי סבלנות ואחרי 2 שליש דילגתי לסוף...
2. יש דמויות מאד שליליות ואכזריות עד כדי כך שזה נראה לא אמין ואפילו מזכיר ספר ילדים למרות שזה ממש ממש לא ספר לילדים..
3. בעיניי יש אווירה שלילית מאד בספר, מה שאני ממש לא אוהבת, ואף רמז לגילוי עריות מה שדחה אותי מאד.

בסופו של דבר סיימתי עם תחושה של טעם רע..

הספר יפהפה, הזכיר לי את הימים בהם קראתי את סוד הגן הנעלם , אני שמחה שלקחתי אותו במקרה מהספריה.
הספר מגולל עלילה סבוכה ויפה שבלבה אחוזה לחופו של ים , סיפור מרתק של אישה המחפשת את שורשיה .