• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

מאת פאולו קואלו

הביקורת של lovenlight

תמונה של lovenlight
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

מאת פאולו קואלו

הביקורת של lovenlight

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של lovenlight
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Catwoman
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

אחד הספרים שאהבתי
אהבתי יותר את ההוצאה הראשונה של כתר
האם למישהוא יש עותק?
ספר על נער שחולם שיש אוצר בפרמידות
דרך המסע שלנו אנו לומדים אמיתות רבות-שצריך להקריב את מה שיש לך ולהסתכן כדי להגשים חלומות, להיות ער ליקום,להווה
ושהיקום או אלוהים-עוזר למי שבאמת רוצה ומתאמץ להגשים את היעוד שלו.
בסוף הסיפור הנער מגלה דרך נער אחר שמכה אותו שגם חלם שיש אוצר אבל בספרד-מאיפא שהנער הגיע-שהאוצר זה המסע שעבר והחוויות שעבר בדרך ושינו אותו לעד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של lovenlight

lovenlight

חבר מזה 14 שנים
46 ביקורות•1 נבחרות•94 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ילדים 12-9
תמונה של lovenlight
lovenlight
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות46
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל94
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית10ספרות מתורגמת6ילדים 12-93

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של lovenlight

נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

רכשתי את הספר ,חשבתי שיהיה קריא וזורם.כול הזמן הוא כותב בגוף שלישי- היא ישבה ככה,הוא היה שם מביט בה. למה אי אפשר תאורים מהדמות עצמה?
לא מסוגל לקרוא את זה מבחינתי-מייגע.

לפני 8 שנים•lovenlight
שבויות

שבויות

אורה חצרוני

ספר מעולה.בהתחלה קשה להבין מי הכותב- זה עובר מדויד -איש עצום שמחלץ נשים ונערות ישראליות שהתאהבו בצעירים מוסלמים והתחתנו איתם.
לאחר מכן זה עובר לסיפור של ריקי ולאחר מכן לנערות אחרות. כתוב היטב לדעתי.
ריקי-ריבקה, מספרת על איך שגדלה במשפחה דלת אמצעים בבת ים ושאפה להתעשר.ההורים שלה היו עובדים קשה, והיא לא היית מחוברת ליהדות
כמן הרבה נערות חילוניות אחרות. סבתא שלה ז"ל כן היית מחוברת. כשהיית בת שש עשרה-התחיל איתה ערבי יפה תואר-פינק אותה,מתנות כסף.
הרגישה נסיכה. ואז לפתע אמר-לאחר מספר חודשים שהם הולכים להתחתן. למרות שהיית נערה דעתנית-היא פחדה לומר לו לא. הם התחתנו.
מהרגע שהגיע לכבר שלו- הוסבר לה שעליה לעשות את מה שהוא אומר.החלו מכות וכול הזמן עקבו אחריה.
הם מתנהגים לנשים כמו לחפץ ועוד יותר משפילים את היהודיות גם אם הן התאסלמו-זו דרכם לפגוע בעם היהודי.
נערה אחרת עלת מצרפת,מישל בת למשפחה אמידה,והחליטה להתגייס לצבא שם הרגישה בדידות.
סוחר מהשוק הכיר לה קרוב מישפחה שלו שהתחזה לישראלי. מיכה,לאחר מספר חודשים הודה שהוא מוחמד ומוסלמי.האיש היה תרבותי,פקיד בכיר בבנק.
לאחר מספר שנים הוא החליט שהם יעברו לגור באותו ביניין הוא ואחיו ונשותיהן ושעליה להתחיל להתנהג כמו אישה מוסלמית.
כשאח שלו ציווה עליה להביא לו כוס קשה בלעג, היא סרבה והם פשוט נתנו לה מכות-משכיל תרבותי עלק. הוא לא אהב את המבט שלה בעינים.
ויש עוד נערה מסכנה- שאמא יהודיה שהתחתנה עם מוסלמי בשטחים, אחיה הגדולים התגיסו בחלקם לחמאס כדי להוכיח עד כמה הם שונאים יהודים.
הנערה,מיטל= הוכרחה להינשא לאיש זקן ואז אמא החליטה לברוח עם מיטל ואחיה הקטן. אבל מיטל כול הזמן נקרעה בין הזהות של אמא היהודית לזהות בה גדלה-כמוסלמית.הרי ילד או ילדה כאלה- בעיני המוסלמים יחשבו ליהודים ולהיפך. דוד מצליח לחלץ את שתי הנערות ריקי ומיטל מהגהנום ןנם נעזו לספר את סיפורן.
יהודיה לא יכולה ללכת עם מוסלמי. זה לא שהוא מקבל אותה.היא נאלצת להתאסלם ולהפוך לשיפחה של משפחתו.

לפני 8 שנים•lovenlight
החבר הטוב

החבר הטוב

יוסף שביט

קורא אותו עכשיו. ללא ספק למחבר,יוסף שביט יש כשרון כתיבה. הספר זורם מהר- מתאר מאורעות שמתרחשים עם פרוץ ליל הבדולח.
איש אוסטרי ,יהודי עשיר בשם היינריך זילבר,רואה איך לאט לאט- יהודים מאבדים ממעמדם. גם כאלה עם משרות גבוהות שהעובדים שלהם לא העיזו
לענות להם-בתקופה האחרונה עונים. הוא רואה את הרס החנויות, ובנו פול סופג מכות קטלניות בגלל היותו יהודו. זילבר מנסה לעזוב מהר לצרפת עם ראיתו היפה הנריאטה

גם לצרפת מגיעים הנאצים וזילבר כשהוא מנסה לברוח ממחנה עבודה בצרפת-נורה ונהרג. אשתו שלא יכלה להתמודד עם הרועה וההשפלות
נכנסת למרה שחורה ונשלחת למחנה רכוז. זילבר מבעוד מועד-אבל הוא משאיר ירושה גדולה לבנו במידה והוא ישרוד.

בנו בינתים הוברח והתגייס לצבא הצרפתי. לאחר מכן כשפורצת מלחמת יום העצמאות מחליט פול זילבר לעלות לישראל ומגוייס לסוג של יחידת קומנדו צרפתית
שבאמת נלחמה בנגב במהלך מלחמת יום העצמאות(לדברי הסופר). הספר מעניין ןכיף לקריאה לדעתי,מה שלא מתרחש אצלי עם הרבה ספרים אחרים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•lovenlight
המירדף אחרי הנסיך האדום

המירדף אחרי הנסיך האדום

מיכאל בר-זהר

ראיתי את הספר ברכבת מרכז-הבורסה-שם יש ספריה של ספרים משומשים. ספר מ84 אבל כתוב בכשרון רב.
הספר מתחיל עם חסן סלאמה אביו של עלי חסן סלאמה.חסן סלאמה היה בן של משפחה ערביה עניה בכפר לייד לוד
והוא החליט להיות רוצח יהודים. אפשר דרך הספר לראות איך כבר בשנות ה30 הערבים רצחו ביהודים וניסו למרר את החים שלנו.
חסן סלמה- ומנהיגי כנופיות ערביות לא רק שלחמו בנו-אלה שבדרך-שדדו ובזזו משפחות פלסטיניות ברחבי הארץ. סלמה
רצח 60 משפחות מכובדות ביפו וכך בזז את רכושם וגרוע מכך-הרס שושלת של הנהגה ערבית מתונה.סלאמה ביצע פיגועים והצליח לברוח שוב ושוב
כשהוא חובר למופתי של ירושלים. לבסוץ הצליחו לחסל אותו בקרב במלחמת העצמאות. הוא השאיר בן עלי חסן סלאמה שאמו עודדה ללכת בעקבות אביו.
בהתחלה הוא לא רצה בכך.נהנה מהחיים -בזכות השודים של אביו המנוול הוא גדל כנער עשיר,בלבנון אחר כך עבר לגרמניה ושכב עם ארופאיות
למכביר למרות היותו מוסלמי.-בעקבות מלחמת שש הימים החליט להתגייס לפת"ח. הוא אומן בפעולות חבלה ומודיעין והפך למוציא לפועל של
רב המרצחים-ערפאת. ערפאת שיחק אותה מתון ובעד שלום-כדי לקבל הכרה בעולם- והחליט בחשאי להקים ארגון טרור שיפגע בישראל
בשם ספטמבר השחור. הארגון נקרא כך- כי היית תקופה שפליטים מהפתח חיו בירדן והטילו תרור על האזרחים עד שהמלך החליט לחסל אותם-
בחודש ספטמבר- והרבה מהם חוסלו וברחו מירדן-בחודש ספטמבר. עלי חסן-היה מפקד ספטמבר השחור והוציא מבצעים מסוכנים ונועזים נגד ישראל-
כשליחת דואר שהכיל חבילות נפץ לשגרירים ישראלים, חטיפת מטוסים(סבנה) הטווח באולמפיאדת מינכן. היה קשה לאתר אותו. בסוף המוסד הצליח
ברוך השם. בנו סרב ללכת בדרכו וטוב שכך,לפחות אחד עם שכל במשפחה המקוללת הזאת. ספר חשוב ומרתק לדעתי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•lovenlight
אופטימי

אופטימי

אורי אבנרי

חייב לצין-ספר טוב. ראיתי את הספר אצל אבא שלי, עורך הספר-הוא חבר של אבא שלי והוא ערך את הספר,לכן הוא הגיע אלינו.
לא ידעתי מי הוא אורי אבנרי. אני זוכר כילד שראיתי אותו מדבר בטלוזיה, בפתאסוס גדול את עיניו הירוקות.
רמי טל עשה כאן עבודה ענקית- הספר גדוש זכרונות וארועים של אדם בן 90- שנולד עוד לפני קום המדינה-500 עמודים שללא עריה היו 900 כניראה.
בספר מספר אורי על ילדותו בגרמניה. בן למשפחה יהודית אמידה,אבא עורך דין,חופשות ,אהבה לדיונים על הנעשה וחשיבות קריאת ספרים והשכלה.
משנת 33 החלה האנטשמיות בגרמניה- החלו להתנכל לאביו- למרות שהיה עורך דין בכיר- "היהודים לא רצוים כאן" ואורי מספר איך המנון
הנאצים חדר לבית הספר היסודי-המנון שהוא התנגד-להצדיע לו ואוים שפעם הבאה ישברו את ידיו.
אביו הבין את המצב והחליט לעלות לישראל. עדיף להישאר בחיים ולהיות עני-מאשר..כך ניצלה משפחתו ל אורי.
אביו ואמו ניסו להקים עסקים שונים,אבל רמו אותם-אביו היה יקה תמים שהאמין שמילה זה מילה עד שהקימו מכבסה קטנה ממנה
התפרנסו בדוחק. אורי החליט להתגייס לאצ"ל לאחר פגוע שעשו הערבים-רצח(התחביב הלאומי שלהם מאז ומעולם)ביהודים- והוא ראה
שהבריטים וההגנה לא פועלים. הוא התגייס לארגון,הרגיש חלק ממשפחה והם עברו אמונים. כשנהיה פיצול בארגון- והמדריך דיבר בפטוס שלם-"כולכם חיילים
ומי הנמושה שרוצה לעזוב"... המדריך לא העיז לדבר על הבעיות שמתרחשות ואורי עזב. הוא מספר על גיוסו לצבא- קרבות יום העצמאות
איך חילים לידו חטפו כדור ומתו. הפלמ"ח- אורי העריץ את הפלמ"ח שהיה סוג של יחדה מובחרת. את הפלמח הקמו ופקדו יצחק שדה,יגאל אלון ומשה דיין.
תמיד שאלתי את עצמי- מה קרה?למה לעזאזל האנשים האלה-לוחמים מעולים,יצירתים- בדרגת סגני אלופים ואלופים-עם הקמת צה"ל פרשו מהשרות. אז אורי אבנרי היה שם
והוא מהבודדים- שמסבירים למה-כפי שיהונתן גפן מסביר מי היה אורי זוהר ומה עשתה חבורת לול בספר-חומר טוב. בן גוריון שנא את הפלמ"ח-שדגלו
בשוויון ובפחות משמעת- מעשים,פעולות-ואין ממש דיסטנס בין חייל למפקד. בן גוריון רצה צבא כמו באנגליה-עם הארונות והדיסטנס. אז הוא זרק
מהצבא את בחירי הפלמ"ח,הוא הסתכסך גם עם מפקדו של אורי-מהו אבידן- שפיקד על גבעתי והיה מהמפקדים- שהצילו את המדינה במלחמת העצמאות.
אורי לא תפס גם ממשה דיין ז"ל-שלדבריו בשעת קרבות קשים בהן הוא נלחם ביחידת הקומנדו של גבעתי-שועלי שמשון-דיין הלך לשון באיזה ביצור-ולאחר הקרבות
העתונאים רשמו איזה גיבור דיין-להראות שכבר אז היו עתונאי חצר ושקרנים. אורי פיקד על קבוצה של עולים ממרוקו-שכול הזמן קטרו(מה חדש?)התנהג אליהם בכבוד
והם פתחו אליו הערכה. רובם עזבו את הארץ לאחר המלחמה בעקבות יחס משפיל שקבלו מהממסד האשכנזי(גם נשים שאמרו שהם אלימים ומרוקאי סכין)
אורי ניפצע ועזב את הלחימה. הוצע לו תפקיד בכיר בצבא-דובר צה"ל או משהו בסגנון והוא סרב מתוך רצון להיות כתב. תמיד לקח סכונים והלך עם האמת שלו.
לבסוף רכש את עתון העולם הזה- בו עתונאים רבים החלו את דרכם ואז נקנו על ידי מעריב וידיעות. העתון היה היחיד שהעז לבקר את בן גוריון ופוליטקאים בכירים
לכן בן גוריון שנא את אורי שנים וגם משה דיין. אורי החליט שיש תקווה לשלום עם הערבים וממשיך להאמין בכך בסוג של טמטום שאי אפשר להבין.
למרות זאת האיש עשה הרבה ועבר הרבה. חשוב להבין איך במלחמת העצמאות הינו על סף הפסד- כשיחדתו של אורי דורסת חילים מצרים-שלמזלינו הפסיקו להתקדם
למרות שנצחו בקרבות. הספר הראשון מרתק,ניתן ללמוד ממנו המון. בן גוריון,משה דיין,יצחק שדה, עורכי הארץ ומעריב בעבר-כולם נפטרו. יצחק רבין-נירצח(מהבודדים בפלמ"ח שקודם על יד בן גוריון והיה לרמטכ"ל,שר בטחון וראש ממשלה)אורי עדין כאן. אחלה ספר לדעתי. כול הכבוד לעורך רמי טל.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•lovenlight
שושלת בית ספאדא

שושלת בית ספאדא

פרד מסטרד סטיוארט

ראיתי את הספר,ברכבת אורלבוזרב(בורסה רמת גן)שם עשו פינה -כמו ספריה-שאנשים תורמים ספרים שאינם רוצים יותר וניתן לקחת הביית ולהחזיר.
לא הכרתי את הסופר. העלילה מתחילה בשני אחים בסיצליה. אחד מהם גנן- שהנסיכה-נמשכת אליו. בעלה של הנסיכה לא אוהב את מה שהוא רואה
ומפליל את הגנן בעזרת מאפיונר ברצח ואונס שלא ביצע. הגנן מוכנס לכלא. אחיו מוברח לארה"ב.ויטוריו אחיו הוא הדמות העיקרית בספר. נער שקט ומופנים
מאומץ על ידי משפחת דקסטר,מקבל חינוך טוב- אבל הסביבה בזה לו בשל היטו איטלקי פרימטיבי. לאחר 10 שנים הוא מחזיר לבחור שלועג לו-דמו הסיצילאני מתרתח
והוא מכה בהם ועוזב את הבית, והולך לגור אצל רופא. לאותו רופא יש בן לא יוצלח שמתחבר עם חבורת נערים איטלקים,בראשם טוני שהופך בהמשך למאפיונר.
יש קצת תחכום בספר- אביו המאמץ של ויטוריו כועס עליו,אבל גם זקוק לו- כי אין לו בנים- אבל במקום לפתח את זה,הסופר מעדיף די מהר לפתור את הבעיה-
האבא סולח לויטוריו ונותן לו לאט לאט-עמדות ניהול בבנק-במקום ליצור עלילה מורכבת יותר כמו ברוזן ממונטה כריסטו. איחו של ויטוריו משוחרר מהכלא לאחר 12 שנים בזכות מאמצי הנסיכה והוא מקים עתון שנלחם במאפיה, ולאחר מספר שנים-נרצח על ידם.הרבה דמויות נרצחות די מהר. ומוטיב של נשים שמתאהבות בגברים בגלל תשוקה פיזית
למרות שהם יודעות שהאופי של אותו גבר מגעיל.קצת מגוחך-שנערה בת 20 וקצת- כמעט נאנסת על ידי הבחור אתו היא יוצאת-ובגלל שהיא נמשכת אליו-תמשיך לצאת אתו. -עלילה של 60 שנה, ויטוריו, הילדים שלו, הנכדים שלהם עד הנינים.בסך הכול-די סוחף וחיי, חסר יותר מורכבות לדעתי אבל אהבתי את הספר שיצא לאור בשנות ה80.
. נחמד +.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•lovenlight
בשבוע הבא אמריקה

בשבוע הבא אמריקה

דייויד סלע

הספר קרן אלי בחנות לכלי כתיבה. השם ניראה לי מוזר-אבל הקשבתי לאינטואיציה. דיויד בספר הזה,מספר על ילדותו בחיפה.
דיויד בן לזוג ניצולי שואה מהונגריה,ובשכונה ביכלל היו הרבה שעלו מהונגריה-איגן מיגן". שכונה פשוטה של פועלים כשעוד לא היו טלפונים(מי היה מאמין?)
כשדיויד היה בבית הספר היסודי דוד שלו איצה החליט לעלות לישראל בשנת 63 לאחר שהצליח לשחד את הקומונסטים ששלטו בהונגריה מאז 45.
גם סבא שלי עלה משם. נרקם קשר חזק בין איצה לדיויד. איצה נדרש לחפש עבודה על ידי אביו של דיויד-שמאמין כרוב האנשים
שאדם צריך לעבוד קשה ולשמוח מהמעט שיש לו ותמין חושש מיוזמות וסכונים. איצה יוזם כול מיני עסקים קטנים והוא מצרף אליו את דיויד הקטן.
הם מוכרים מחזיקי מפתחות-שרשום עליהם-,המתון שווה לזין" עד שמגיע קבוצה של רבנים שמאימת עליהם כי זו פריצות(רק בישראל)"אם אראה אותכם
כאן שוב תקבל אגרוף לביצים!)החלו אז להיות טלפונים ציבורים וילד מסוים מתל אביב- יוסי או רפי חוט- מראה להם איך קושרים אסימון לחוט וכשהאסימון
אמור ליפול-מושכים אותו החוצה(המוח היהודי בהתגלמותו)יוסי קומבינה משלם כדי ללמוד מרפי איך עושים את זה והם פותחים שותפות.
שלל דמויות מצחיקות ומצבים מצחיקים שיכלו לקרות רק אז, עם עולים מאירופה, פשטות של רחוב. חלומו של איצה הוא לעזוב לאמריקה
וזה שובר את ליבו של דיויד. בסוף דיויד מצליח. ספר נוסטלגי וחשוב. שעשה לי טוב.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•lovenlight
רגעי אור

רגעי אור

אסתר שטרייט-וורצל

ספר יפיפה.. ורוב הספרים שאני קורא בשנים האחרונות די משעממים אותי. אבל היית לי תחושה שכדאי לי לרכוש את הספר.
אני מכיר את אסתר מספר המופת שלה-אורי בו היא מתארת נער שגדל בישוב לפני קום המדינה, איך הם מתאמנים בסודיות בקבוצות
של ההגנה, הרומנטיקה שהתפתחה בין הבחורים לבחורות.
בספר פה היא מתארת משפחה עמידה-צפונית- ילדה בת 12 בערך מספרת על החיים שלה.-ילדה-נערה בשנות ה90-כשמה שמשנה זה הפופולריות,הגשמה עצמית. הקשר עם ילדה חדשה שנהיית מלכת הכיתה. הספר מתחיל בתאור שלה לגבי
קשר חזק שלה עם 4 חברות. -ביחוד-התפרקות התא המשפחתי שלה-מה שהחל להופיע חזק מסוף שנות ה90. אמא שנפגעה קשות
מכך שבעלה בגד בה עם חברת הטובה ביותר ונאלצה להתגרש ממנו ולגדל את הבנות לבד.זה היה שוק טוטאלי לאמא שלה
וזה פגע בה ובבנותיה.
לאחר שחבורה של ערסים תוקפת אותה- קוראים לה שירי ואת חברת טלי- והם מחזירות להם מכות, המנהל מתערב ומנסה לעזור
לנערים מדרום תל אביב-כולם לומדים יחד בגלל האינטגרציה. מתפתח קשר בין מנהיג הנערים-בחור נבון וקריזמטי בשם אריק לבין טלי-למרות שהגיעו מעולמות שונים. טלי מגלה צדדים יפים באריק ושבזכות ידו האיתנה של המנהל(בניגוד להרבה בתי ספר אחרים עם אנטגרציה כושלת) הוא משנה את דרכיו(גנבות ואיומים). שירי מפתח קשר עם נער עצוב בשם ערן שמתפתח לאורך הספר.
הספר מראה שגם במשפחות מבוססות כלכלית-יש קשים גדולים-לדעתי כתוב היטב- אסתר פשוט גאונה ויודעת לבטא היטב ארועים ורגשות בדומה למה שעשת בספר אורי- רק שכאן זה תקף לנכדות שלה שבזכותן לדבריה כתבה את הספר. מאוד נהנתי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•lovenlight
חינוך סיבירי

חינוך סיבירי

ניקולאי לילין

ספר סביר. קשה להאמין שיש דבר כזה- קהילה של פושעים. קהילה שמאמינה שפשע זה בסדר ולהרוג שוטרים זה דבר טוב.
ניקולי נולד באחת ממדינות ברית המועצות למשפחה של פושעים- חשוב לציין-הוליווד כמו הוליווד עיוות את הספר לגמרי.
בסרט יש לו חבר שהופך לאוייב שלא היה כלל בספר ואין ממש קשר לספר.
אתה גדל -כשמאמנים אותך להשתמש בסכין ורובה. הקהילה שלו -הסיברים הם פושעים שהוגלו על ידי סטלין שניסה למגר את הפשיעה.
השבט שלו-יש להם ערכים-יש להם כבוד,הם מקשיבים למבוגרים ולא פועלים סתם. בניגוד לכנופיות אחרות שלהן אין ממש כבוד לכלום.
השבט שלו הוא השורש של המאפיה הרוסית כניראה ודברים רבים הועתקו מהם.
כול פעם כניקולאי פוגש בדמות מסוימת-בסבא מסויים-הוא מספר את הסיפור שלו- הסבא השתתף בשוד זה וזה,נורא על ידי שוטרים,ישב שנים בכלא.
ניקולאי לומד מהם על החיים. יש כנופיות אחרות- ילדים בני 9-10 משתמשים כבר בסמים. ודוקרים אחד את השני. הזוי.
כשתוקפים את ניקולאי והחבורה שלו- הם משיבים מלחמה ללא פחד ויש גם חוקים- אם משהו תקף אותם ללא סיבה מוצדקת הם מדווחים על זה לקהילה שלהם,הם מדווחים לבוסים -לזקנים ואלה מדברים עם הזקנים של הכנופיה היריבה- וזה שתקף וחבריו-מנודים או נירצחים-אין משחקים- אלה חוקים של כבוד בתוך עולם הפשע. בשלב מסויים הוא נעצר,נשפט למוסד לעברינים צעירים. בסרט הראו את זה כקיטנה.
בספר- גהנום. נערים שמחולקים לחבורות פשע .מי שלא שייך לחבורה- נערים שלא ממש שיכים למאפיה- פושעים קטנים-מתעללים בהם ברמות של השפלות,מכות ואונס. זה מה שהולך שם בבתי הכלא. וגם הסוהרים מדי פעם אונסים נער חסר אונים. ברגע שמשהו שם הפר את החוקים שלהם- אחד מהם תקף בפראות אחד מהפושעים עם "האגו"הענק-שמאוד חכמים על חלשים- ואז כולם עוזרים לו- אין להם פחד- וגורמים לאלה שתקפו אותם לעבור תא. לא ידוע לי על ספרים על המאפיה הרוסית שהיא מהאכזריות בעולם.
מעניין ועצוב. רוב הפושעים- נשארים פושעים ויש להם גם תרבות הרסנית של שתיית אלכוהול.
חלק מהעברינים נהיים שומרי ראש, רובם ממשיכים בחיי הפשע,חלקם נהרגים בקרבות עם שוטרים.
הספר ניגמר כשניקולאי נאלץ להתגייס לצבא.

לפני 10 שנים•lovenlight

ביקורות נוספות על "האלכימאי (מהדורת 2003)"

האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

בהתחלה זה היה נראה כמו מעשייה חביבה בסיגנון 'אלף לילה ולילה', המלווה באימרות רוחניות כמיספר גרגירי החול במידבר (אשר בו מתרחשת עלילת הספר).

מדובר בסיפור על נער צעיר, רועה צאן מחבל אנדלוסיה בספרד, אך גם איש ספר במקביל, וגם רודף שמלות. נער אשר פוגש יום אחד זקן מסתורי, שמסתבר שהוא מלך מארץ זרה ומוזרה, שאומר לו שיש אוצר כלשהו בפירמידות במצרים הרחוקה, ושרק אם הנער ימכור לו כמה מהכבשים שברשותו, הוא גם יוכל למצוא את האוצר הזה בתום מסע ארוך, מסע שבמהלכו הוא יצטרך יהיה להקשיב לאותות, הסימנים שנשלחים מלמעלה, אשר נקרים בדרכו. מסע שיגרום לו לשאול את עצמו האם אולי עדיף לוותר על המאמץ ולחזור לחיי השגרה הנוחים והמוכרים שכה התרגל אליהם, או ללכת בעקבות הלא נודע אל עבר החלום הגדול, הפנטזיה הכמוסה.

אבל אז, בשלב כלשהו של קריאה נעימה אך לא מרשימה יותר מדי, קלטתי: בשבילי, ה"אוצר" הזה מסמל את האהבה.
האהבה, שלעיתים מרחק רב מפריד בין האוהבים, ממש כפי שהמרחק בספר מפריד בין הנער לאוצר שהוא מחפש. אהבה, שהדרך למצוא אותה, או לחילופין, להמשיך ולתחזק אותה, רצופה בקשיים, ממש כפי שהנער לא פעם מצא את עצמו מתייאש ושואל את עצמו אם עדיף פשוט לוותר ולחזור חזרה לספרד לחיים שהיו לו קודם לפני ששמע על האוצר.
אהבה, שכשמוצאים אותה, היא ממלאת את ליבנו אושר שלא ניתן להסביר במילים. אהבה, שנותנת לנו משמעות לחיים וגם מטרה. בלי אוצר האהבה, שלמענו אני מוכן לעבוד קשה, הייתי פחות מתקדם בחיים כי לא היה לי בשביל מה לעשות את המאמץ, את המסע הארוך והקשה והמפרך שבסופו יש את הסיפוק.

מבחינת העלילה שלו, מדובר בספר חביב, בערך שלושה וחצי כוכבים עם נטייה יותר לארבעה. אבל מבחינת כל מה שמעבר, כל מה שהקוראים בספר יכולים לקחת ממנו בקשר לחייהם האישיים והדברים שהם חווים בהם ומשמעותם, מגיע לו אולי יותר (אף על פי שבקריאה ראשונה של הדברים, זה יכול להיראות כאילו הוא אומר אמירות בשקל עם המון קיטש, "המון חול ואין מה לאכול", כמו שאומר הביטוי, אם כי אם מתעמקים בדברים אז זה לא ככה, לפחות לא הכל. כמו כן, העמודים האחרונים בספר משפרים אותו בעיניי ומחדדים יותר את מה שהספר מנסה להעביר).
בכל אופן, לא אדרג אותו ואתן לכם להתרשם ממנו כראות עיניכם.





*את הביקורת הזו אני מקדיש לסקאוט, שהביאה לי את הספר. תודה לך! את ללא ספק האוצר שלי :)

לפני 5 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

קראתי את הספר הקצרצרצ'יק הזה, וכהרגלי עם סיום ספר נכנסתי לקרוא ביקורות, ומה אגיד... חשכו עיניי! כמו לכל ספר, אפשר להתחבר, אפשר לא להתחבר, ואני יכול להבין בדרך כלל כל צד, בלי קשר לחוויה האישית שלי. אבל בחיי, את האנטגוניזם שהספר הזה גרר, אני באמת לא מבין ולא מצליח להסביר לעצמי. אני לא חושב שזה ספר מופתי, רחוק מכך. גם לא עברתי מסע רוחני בעקבות קריאתו, ולא גיליתי את נשמת העולם. אבל בהחלט נהניתי, ובשביל ספר כל כך קצר שהיה מאמץ כל כך סביר, זה לא מעט בכלל. זה לא חייב להיות מופתי כדי להיות ראוי. גם אם זה לפעמים קצת קיטשי.

לאחר שבהבהרתי לעצמי עניין זה, שואל אני את עצמי מה בדיוק בספר מעורר כזה אנטגוניזם. זהו ספר צנוע, פשוט וקצר. לא התחברת? עבור בדילוג לספר הבא. יש בו משהו בוטה? יש בו משהו אגרסיבי? אבל העיקר כשסלינג'ר מקלל כל משפט שני ומשרבב איזה מסר נדוש וקלוש על השחיתות של החברה, כולם בולעים... ולמה? כי סלינג'ר זו איכות

אעבור הלאה לטענות האחרות, שהוא נוסחתי ובכלל "מועתק" ממעשייה יהודית במקור. מועתק? מר קואלו לקח מעשייה יהודית (אני לא רוצה להגיד זניחה) שהיא לא רק שלא מוכרת לעולם הרחב, אלא לרוב היהודים. אני לא מחשיב את עצמי כמישהו שהמקורות זרים לו, אבל וואלה, לא הכרתי את המעשייה. ואני בטוח שעוד רבים וטובים לא הכירו. וכבר בשביל להכיר את האגדה המתוקה הזו, היה שווה לקרוא. וכל הכבוד לקואלו שהפך את זה לספר מסע נגיש.

ובכלל, ממתי לשאול מוטיבים ספרותיים ולתת להם פרשנות אישית הפך להיות פשע? אלפי סופרים טובים וגדולים עושים זאת כל הזמן. יותר מזה, זוהי לא ההשפעה היחידה שזיהיתי בספר. הדיאלוג של סאנטיגו עם גרמי השמיים הזכיר לי כמה דיאלוגים מפאוסט של גתה. אבל לגלות לכם סוד? את יצירת המופת הזו בדיוק, שיחזר אחד מגדולי הסופרים הגרמניים אי פעם, תומאס מאן, בספין אישי משלו... מישהו בר דעת יגיד לי שדוקטור פאוסטוס הוא בסה"כ העתקה של פאוסט?

איך נאמר באלכימאי? "מכתוב". הכל מקשה אחת. בעיניי ההשפעות של הספר לא מעידות על דלות תרבותית אלא על עושר, אם זה בקישור למקורות היהודים, אם זה בקישור למקורות הערביים, ואם זה כל איזכור ספרותי מעניין.
הרגשתי צורך לצאת להגנת הספר הזה כי אני מרגיש שיכול להיות שחלק מהקוראים ניגשו אליו מלכתחילה בהנחה שהוא יהיה מאכזב. סכינים שלופים, קשתות דרוכות, אקדחים טעונים ומה לא. אולי אם היו מתנתקים מבועות ההייפ שאפפה אותו, לחיוב ולשלילה, היו יכולים לגלות ספר הרפתקאות מהנה וחסר יומרות, ולהעביר איתו כמה שעות טובות מתחת לאיזה עץ ברוש בשבת שמשית. לפחות כך, אני חוויתי אותו :)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•האיש מן הבקעה
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

"פעם אחת חלם איש יהודי כי בעיר וינה, תחת הגשר, יש אוצר. קם האיש ונסע לוינה ועמד אצל הגשר, מחפש עצה איך לעשות, כי לאור היום חושש היה מחמת העוברים ושבים. תוך כדי שהיה עומד עבר שם חייל אחד ואמר לו: "מה אתה עומד וחושב?" חשב האיש בדעתו שטוב כי יאמר לו, כדי שהלה יסייעו ויתחלקו באוצר. וסיפר לו כל העניין.
ענה החייל ואמר לו: "אי, יהודי שוטה רואה בחלומות! הלוא גם אלי נראה בחלום שבמקום זה וזה אצל פלוני אלמוני (והזכיר שמו של האיש ושם עירו) יש אוצר, וכי אסע אליו?" שמע האיש מה ששמע וחזר ונסע לביתו, וחפר שם ומצא את האוצר. אחר כך אמר: "עתה יודע אני שהאוצר הוא אצלי, אך כדי לדעת מן האוצר מוכרחים לנסוע לוינה."

כמעט בכל תרבות שקמה בעולמנו הקט ישנה מעשיה אחת לפחות על אדם שמקשיב לחלומותיו, הולך אחר חלומו ומוצא את יעודו. כמו המעשייה היהודית שלמעלה, כך גם בסיפורי אלף לילה ולילה, במיתולוגיה הנורדית ובדוגמאות נוספות. תמיד ראיתי באגדות-עם אלה משהו קסום ויפה, קריאה לאדם באשר הוא לעזוב את מקומו ולפרוש כנפיים, למצוא את מי שהוא באמת- להגיע למקום שבו נמצא האוצר שחיפש – ואז להבין שהאוצר בעצם היה כל אותו הזמן ממש בידיו. כל כך שירי. ובמשך הדורות רק דבר אחד איים להשכיח את הטוב שבמעשייה זו – הכסף.

"היה היה, בארץ רחוקה רחוקה, סופר מפורסם, שקרא את המעשיות הנ"ל. הוא התרשם מאוד ממוסר ההשכל שבהם, והחליט לספר אותם שוב למען הדורות הבאים אחריו. הוא שינה במעט את העלילה ואת מקום ההתרחשות וגמר אומר להוציא את הספר לאור, אבל לא לפני שבמוחו עלתה מחשבה מבריקה נוספת – למה שהקורא ישבור את הראש כדי לפרש את מוסר ההשכל לבד, אם אפשר לכתוב לו אות ובשבילו?

וכך ישב פאולו קואלו. ימים ולילות ישב וכתב את ביאוריו, חותר אל המטרה הנעלה – להביא להמון הטיפש את הבשורה החדשה שלקח תחת חסותו. הוא לקח את העלילה ועטף אותה בגישתו הפילוסופית המחוכמת, גדש את הפסקאות במשפטים חורצי לבבות ומשנים חיים, וכך את הנהיג את העם לפתוח את לבבם אל יעודם, להאמין ולהתחבר אל הנפש שבתוכם ולפרוץ אל העולם הגשמי ה.."

די. מספיק. ציניות זה נחמד, אבל אנחנו מתמודדים פה עם בעיה קצינית וכבדת משקל. האמת היא שפאולו קואלו לא עשה שום דבר רע. זה רק אתם. אתם. אתם פשוט מקנאים בו. להמ אתם מקנאים בו? כי פאולו קואלו עשה מזה הספר המון כסף, והוא עכשיו אדם עשיר מאוד. אז אל תתלוננו. שבו וקראו את הספר. תתרגשו, תשתנו, תתחברו אל העולם שבחוץ והעולם יתחבר אליכם. תאהבו את אלוהים, כל הספר מדבר על זה, וזה חשוב מאוד. אנא, במחילה מכבודכם, נסו להתעלם מכך שבסיסי הספר כבר נכתבו ושוננו עשרות פעמים, ביתר עידון וחן, בחוסר קלישיאתיות, בחוכמה אמיתית. אנא ממכם.

תודה רבה.

(לעוד ביקורת על ספרים וגם על קולנוע ומוזיקה, אתם מוזמנים להיכנס לבלוג שלי: http://machinedance.wordpress.com/)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עידו
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

לא הצלחתי לאהוב את הספר כמו שמשפחתי נהנתה ממנו.
הספר עוסק בנער שמחפש את היעוד שלו, ורוצה להגשים את עצמו.
הוא חלם את אותו החלום פעמיים, ובחלום נאמר לו שיש אוצר שמחכה לו ליד הפירמידות במצרים.
לכן הוא עוזב את הכל, על מנת למצוא את האוצר.
כל הזמן הוא פוגש אנשים חכמים ממנו שאומרים לו משפטים שיעזרו לו להבין את העולם ואת עצמו יותר טוב.
אבל..
למה כל משפט שני בספר חייב להיות משפט מוסר לחיים? (ואני לא מגזימה, כל משפט שני עוסק במשמעות הקיום ואיך צריך לחיות את החיים).
למה ההגשמה העצמית של הנער היא מציאת אוצר? (בספר שעוסק כל כך ברוחניות, אוצר גשמי של כסף נשמע משהו שולי שלא ראוי לעסוק בו).

מה שהיהדות יודעת לעשות בצורה מתונה ומעודנת (בפירושים ובאגדות שהתרבו עם השנים), הספר הזה לא מצליח לעשות כלל.
מוסר צריך לחלחל לאט. לפעמים מקריאת הספרים הפשוטים שלא מנסים לעשות רושם, אפשר ללמוד הכי הרבה. פה רק נותרתי מבולבלת.

לפני 6 שנים•חיפושית
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

אכזבה קשה לאחר כל הביקורות הטובות, מרגיש כמו פסיכולוגיה בשקל.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•יובל
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

אני בשוק מכמה מעט ביקורות יש על הספר הזה. סיימתי אותו לפני עשר דקות בערך, ואני חייבת להגיד שהוא אחד מהספרים הבודדים שגורמים לי להצטער שיש בסימנייה רק קטגוריה של "יש לי את הספר" ולא "יש לי את הספר ואני מודה על כך לאלוהים". כי זה מה שהייתי מסמנת.
אני מודה על הספר הזה לאלוהים.


חלקכם אולי יודעים בשנה האחרונה לא היה לי קל, כלומר מבחינת קריאה. אני מניחה שקיטרתי על כך לא מעט ויותר מה שרצוי, אבל בתור בנאדם שמהרגע שלמד לקרוא הוא לא ממש הפסיק, היה לי קשה כשפתאום כל ספר שני פשוט... לא עשה לי את זה. כבר עברתי הרבה משברי קריאה בחיים שלי, אבל רובם היו כרוכים בזה שלא היה לי שום ספר ביד, לא בזה שהיה לי ספר אבל לא הצלחתי לסיים אותו והוא שעמם אותי. וכשזה קורה עם ארבעה ספרים ברצף אתה פשוט מתחיל להתייאש, חושב שאולי מעתה ועד עולם תחיה רק על קריאה חוזרת של ספרים שכבר קראת וששום ספר חדש לא יצליח עוד לעתוק את נשימתך. וזה מבאס.
אבל כל זה כבר לא חשוב. כי מצאתי את הספר הזה. והוא כל מה שהייתי זקוקה לו.


האלכימאי מדבר על נער, רועה צאן, שחולם את אותו חלום פעמיים. אחרי שפותרת חלומות צוענייה אומרת לו ללכת למצוא אוצר שנמצא ליד הפירמדות, ואחרי שהוא פוגש מלך זקן שיועץ לו את אותו דבר ונותן לו הרצאה על חלומות וייעוד, הנער מוכר את העדר שלו ויוצא לעבר אפריקה, לעבר מצרים. כך מתחיל מסע ארוך שבמהלכו הוא לומד דברים על השפה של העולם, על להקשיב ללבו, על הפשטות שבנשמת העולם, על ייעודים, על התבוננות באותות, ועל שכל הדברים אחד הם.
במסעו הוא יפגוש מלך אחד, כאמור, סוחר אחד, אנגלי אחד, אלכימאי אחד, ואישה אחת, והרבה אנשים אחרים, רבים, שכל אחד מהם קרוב או רחוק להגשמת ייעודו.
הספר הזה, לאורך כל הקריאה שלי, הוכיח את עצמו כספר שלא רק מספר על האמיתות של החיים, אלא גם חי אותן. לאורך קריאתי שנמשכה שלושה ימים - המספר האהוב עליי וגם מספר ימי הקריאה האופטימלי שלי, שעבר זמן רב יותר מדי מאז שצלחתי בו ספר - כל פעם שסגרתי את הספר, הוא היה נפתח שוב, במין רפלקס, בעמוד שבו הפסקתי לקרוא. מי שמכיר אותי יודע שאני לא נוהגת להשתמש בסימניות, כי ספרים לאורך כל חיי תמיד נפתחו לי בסביבות העמודים בהם עצרתי, ותמיד יכולתי לדפדף מספר עמודים בלבד עד שהגעתי אל המשפט שבו עצרתי, ולא היה לי צורך לזכור לא את העמוד המדויק, לא את המשפט, לא כלום. הספר עצמו העיר את זיכרוני לחיים. אבל זה הספר הראשון אי פעם שקראתי שנפתח בדיוק בעמוד בו עצרתי. וניסיתי את זה. בדקתי את זה. הוא לא נפתח בעמוד שבו החזקתי את הספר ואז סגרתי. ניסיתי לפתוח אותו בעמוד מוטעה ואז לסגור ולפתוח שוב. הוא נפתח בעמוד בו עצרתי לקרוא. ולא בשום עמוד אחד. זה קסם, ידידיי. ושוב, אני כל כך מאושרת שזה לא ספר מהספרייה או משהו, אלא שלי בלבד. הידד למבצעים שמשכנעים אנשים לקנות!

הספר הזה לימד אותי הרבה. מצאתי את עצמי קוראת בפה פעור, עוצרת מדי פעם וחוקקת עמודים שלמים במוחי, לפחות מנסה, ובעיקר מתמלאת אהבה גדולה כלפיי כל מילה. הכל היה מושלם. מההתחלה עד הסוף. זה הסיפור המושלם.
אני לא יכולה להסביר לכם עד כמה התרשמתי ממנו. מצאתי בתוכו כל מה שאי פעם ביקשתי מהחיים לדעת. אני מאושרת שהייתה לי הזכות לקרוא אותו. הוא מסוג הספרים שגורמים לך להרגיש קטן מצד אחד, אבל מלא חיוניות מצד אחר. כמו, נאמר, זבוב.
"מי שאומר שדברים קטנים לא יכולים להשפיע, קטן קטן, שינסה להירדם עם זבוב בחדר."
הוא ממלא אותך בתחושת יראה, אבל גם נותן לך את האומץ לחשוב שאולי אתה כאן בזכות, ולא בחסד.




תקראו אותו, אנשים. פשוט תקראו אותו.

*נתתי לו חמישה כוכבים, אבל האמת היא שזה ספר שנמצא מעל לכוכבים או לטוב ורע. זה ספר משמעותי. פשוט תקראו אותו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•no fear
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

מצאתי את הספר באיזה מוצב ומישהי אמרה לי שזה מדהים. תוך שתי שמירות סיימתי אותו. הספר מייצג את כל מה שאני שונא ב"אמנות" המודרנית, ניסיון נואש להעמיק קלישאות רדודות כדי לגרום לאדם הפשוט שמשוכנע שהוא כל כך מורכב כמה חייו העלובים משמעותיים. זה ספר שאנשים אוהבים להצטלם איתו על חוף הים או על שפת בריכה כדי להראות לעולם כמה הם עמוקים אך נהנים מהחיים בהם זכו הודות לאותו סופר מרושע שבחר בהתאבדות פילוסופית במקום התאבדות אמיתית.

לפני 5 שנים•רומו
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

אז ככה אני מבין את האלכימאי-
כסיפור הוא מאוד נחמד. בחור שנודד בעקבות גורלו ועל הדרך פוגש אנשים שעוזרים לו להתעצב ו... אגדה מדברית נעימה לשעת לילה מאוחרת כשאין עוד מה לקרוא.
אבל, הספר מתיימר להיות יותר מזה, והוא מנסה לשאול שאלות על החיים, על הגשמה עצמית, על יעוד,גורל, מי אני, מה אני, למה אני וכו...
השאלות הם שטחיות וילדותיות מאוד, והרעיון העומד מאחוריהם הוא די טיפשי- צא בעקבות הגורל שלך ותגלה שהוא היה בהישג ידך תמיד. אם זה היה נגמר כאן אז עוד ניתן היה לסלוח לפאולו קואלו, אבל אחר כך עם כל שאר ספרי הכלום בשקל זה כבר נעשה מוגזם.
סליחה מכל מי שאהב, אבל אותי זה ממש לא מספק!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•גל
האלכימאי (מהדורת 2003)

האלכימאי (מהדורת 2003)

פאולו קואלו

רבים האנשים שדיברו על הספר הזה לטובה והמליצו לי עליו, מרעיפים מחמאות. אך דעתי שונה מהרוב.
בד"כ אני מאוד אוהבת ספרים שמעלים בי מחשבות על החיים, על עצמי ועל העולם, שאלות קיומיות ושאלות בעלות משמעות חשובה. אך הרגשתי שבאלכימאי קאולו מנסה להזריק לי בריכוז גבוה מדי את כל אלו. הספר אינו עורר בי מחשבה כלל אלא להפך, הרגשתי שהוא מנסה לשטוף את מוחי בפילוסופיה. לו הכתיבה והסיפור היו מוליכים אותי בעצמי להעלות שאלות ומחשבות אלו והן לא היו דחוסות ועמוסות בספר אולי הייתי נהנית מסיפור זה.
סה"כ ראיתי בספר זה לא יותר מעלילה פשוטה ולא כל כך מיוחדת

לפני 9 שנים•tamarwe
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“לא זוכרת יותר מדי מהספר (אולי זה מעיד על טיבו), לא נתן לי איזושהי 'הארה' לחיים ולא גרם לי חשק לעשות”

120/155
ביקורות על האלכימאי (מהדורת 2003)
הבאה
shikma
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“ספר חובה”