רכשתי את הספר ,חשבתי שיהיה קריא וזורם.כול הזמן הוא כותב בגוף שלישי- היא ישבה ככה,הוא היה שם מביט בה. למה אי אפשר תאורים מהדמות עצמה?
לא מסוגל לקרוא את זה מבחינתי-מייגע.

ספר מעולה.בהתחלה קשה להבין מי הכותב- זה עובר מדויד -איש עצום שמחלץ נשים ונערות ישראליות שהתאהבו בצעירים מוסלמים והתחתנו איתם.
לאחר מכן זה עובר לסיפור של ריקי ולאחר מכן לנערות אחרות. כתוב היטב לדעתי.
ריקי-ריבקה, מספרת על איך שגדלה במשפחה דלת אמצעים בבת ים ושאפה להתעשר.ההורים שלה היו עובדים קשה, והיא לא היית מחוברת ליהדות
כמן הרבה נערות חילוניות אחרות. סבתא שלה ז"ל כן היית מחוברת. כשהיית בת שש עשרה-התחיל איתה ערבי יפה תואר-פינק אותה,מתנות כסף.
הרגישה נסיכה. ואז לפתע אמר-לאחר מספר חודשים שהם הולכים להתחתן. למרות שהיית נערה דעתנית-היא פחדה לומר לו לא. הם התחתנו.
מהרגע שהגיע לכבר שלו- הוסבר לה שעליה לעשות את מה שהוא אומר.החלו מכות וכול הזמן עקבו אחריה.
הם מתנהגים לנשים כמו לחפץ ועוד יותר משפילים את היהודיות גם אם הן התאסלמו-זו דרכם לפגוע בעם היהודי.
נערה אחרת עלת מצרפת,מישל בת למשפחה אמידה,והחליטה להתגייס לצבא שם הרגישה בדידות.
סוחר מהשוק הכיר לה קרוב מישפחה שלו שהתחזה לישראלי. מיכה,לאחר מספר חודשים הודה שהוא מוחמד ומוסלמי.האיש היה תרבותי,פקיד בכיר בבנק.
לאחר מספר שנים הוא החליט שהם יעברו לגור באותו ביניין הוא ואחיו ונשותיהן ושעליה להתחיל להתנהג כמו אישה מוסלמית.
כשאח שלו ציווה עליה להביא לו כוס קשה בלעג, היא סרבה והם פשוט נתנו לה מכות-משכיל תרבותי עלק. הוא לא אהב את המבט שלה בעינים.
ויש עוד נערה מסכנה- שאמא יהודיה שהתחתנה עם מוסלמי בשטחים, אחיה הגדולים התגיסו בחלקם לחמאס כדי להוכיח עד כמה הם שונאים יהודים.
הנערה,מיטל= הוכרחה להינשא לאיש זקן ואז אמא החליטה לברוח עם מיטל ואחיה הקטן. אבל מיטל כול הזמן נקרעה בין הזהות של אמא היהודית לזהות בה גדלה-כמוסלמית.הרי ילד או ילדה כאלה- בעיני המוסלמים יחשבו ליהודים ולהיפך. דוד מצליח לחלץ את שתי הנערות ריקי ומיטל מהגהנום ןנם נעזו לספר את סיפורן.
יהודיה לא יכולה ללכת עם מוסלמי. זה לא שהוא מקבל אותה.היא נאלצת להתאסלם ולהפוך לשיפחה של משפחתו.

קורא אותו עכשיו. ללא ספק למחבר,יוסף שביט יש כשרון כתיבה. הספר זורם מהר- מתאר מאורעות שמתרחשים עם פרוץ ליל הבדולח.
איש אוסטרי ,יהודי עשיר בשם היינריך זילבר,רואה איך לאט לאט- יהודים מאבדים ממעמדם. גם כאלה עם משרות גבוהות שהעובדים שלהם לא העיזו
לענות להם-בתקופה האחרונה עונים. הוא רואה את הרס החנויות, ובנו פול סופג מכות קטלניות בגלל היותו יהודו. זילבר מנסה לעזוב מהר לצרפת עם ראיתו היפה הנריאטה

גם לצרפת מגיעים הנאצים וזילבר כשהוא מנסה לברוח ממחנה עבודה בצרפת-נורה ונהרג. אשתו שלא יכלה להתמודד עם הרועה וההשפלות
נכנסת למרה שחורה ונשלחת למחנה רכוז. זילבר מבעוד מועד-אבל הוא משאיר ירושה גדולה לבנו במידה והוא ישרוד.

בנו בינתים הוברח והתגייס לצבא הצרפתי. לאחר מכן כשפורצת מלחמת יום העצמאות מחליט פול זילבר לעלות לישראל ומגוייס לסוג של יחידת קומנדו צרפתית
שבאמת נלחמה בנגב במהלך מלחמת יום העצמאות(לדברי הסופר). הספר מעניין ןכיף לקריאה לדעתי,מה שלא מתרחש אצלי עם הרבה ספרים אחרים.

ראיתי את הספר ברכבת מרכז-הבורסה-שם יש ספריה של ספרים משומשים. ספר מ84 אבל כתוב בכשרון רב.
הספר מתחיל עם חסן סלאמה אביו של עלי חסן סלאמה.חסן סלאמה היה בן של משפחה ערביה עניה בכפר לייד לוד
והוא החליט להיות רוצח יהודים. אפשר דרך הספר לראות איך כבר בשנות ה30 הערבים רצחו ביהודים וניסו למרר את החים שלנו.
חסן סלמה- ומנהיגי כנופיות ערביות לא רק שלחמו בנו-אלה שבדרך-שדדו ובזזו משפחות פלסטיניות ברחבי הארץ. סלמה
רצח 60 משפחות מכובדות ביפו וכך בזז את רכושם וגרוע מכך-הרס שושלת של הנהגה ערבית מתונה.סלאמה ביצע פיגועים והצליח לברוח שוב ושוב
כשהוא חובר למופתי של ירושלים. לבסוץ הצליחו לחסל אותו בקרב במלחמת העצמאות. הוא השאיר בן עלי חסן סלאמה שאמו עודדה ללכת בעקבות אביו.
בהתחלה הוא לא רצה בכך.נהנה מהחיים -בזכות השודים של אביו המנוול הוא גדל כנער עשיר,בלבנון אחר כך עבר לגרמניה ושכב עם ארופאיות
למכביר למרות היותו מוסלמי.-בעקבות מלחמת שש הימים החליט להתגייס לפת"ח. הוא אומן בפעולות חבלה ומודיעין והפך למוציא לפועל של
רב המרצחים-ערפאת. ערפאת שיחק אותה מתון ובעד שלום-כדי לקבל הכרה בעולם- והחליט בחשאי להקים ארגון טרור שיפגע בישראל
בשם ספטמבר השחור. הארגון נקרא כך- כי היית תקופה שפליטים מהפתח חיו בירדן והטילו תרור על האזרחים עד שהמלך החליט לחסל אותם-
בחודש ספטמבר- והרבה מהם חוסלו וברחו מירדן-בחודש ספטמבר. עלי חסן-היה מפקד ספטמבר השחור והוציא מבצעים מסוכנים ונועזים נגד ישראל-
כשליחת דואר שהכיל חבילות נפץ לשגרירים ישראלים, חטיפת מטוסים(סבנה) הטווח באולמפיאדת מינכן. היה קשה לאתר אותו. בסוף המוסד הצליח
ברוך השם. בנו סרב ללכת בדרכו וטוב שכך,לפחות אחד עם שכל במשפחה המקוללת הזאת. ספר חשוב ומרתק לדעתי.

חייב לצין-ספר טוב. ראיתי את הספר אצל אבא שלי, עורך הספר-הוא חבר של אבא שלי והוא ערך את הספר,לכן הוא הגיע אלינו.
לא ידעתי מי הוא אורי אבנרי. אני זוכר כילד שראיתי אותו מדבר בטלוזיה, בפתאסוס גדול את עיניו הירוקות.
רמי טל עשה כאן עבודה ענקית- הספר גדוש זכרונות וארועים של אדם בן 90- שנולד עוד לפני קום המדינה-500 עמודים שללא עריה היו 900 כניראה.
בספר מספר אורי על ילדותו בגרמניה. בן למשפחה יהודית אמידה,אבא עורך דין,חופשות ,אהבה לדיונים על הנעשה וחשיבות קריאת ספרים והשכלה.
משנת 33 החלה האנטשמיות בגרמניה- החלו להתנכל לאביו- למרות שהיה עורך דין בכיר- "היהודים לא רצוים כאן" ואורי מספר איך המנון
הנאצים חדר לבית הספר היסודי-המנון שהוא התנגד-להצדיע לו ואוים שפעם הבאה ישברו את ידיו.
אביו הבין את המצב והחליט לעלות לישראל. עדיף להישאר בחיים ולהיות עני-מאשר..כך ניצלה משפחתו ל אורי.
אביו ואמו ניסו להקים עסקים שונים,אבל רמו אותם-אביו היה יקה תמים שהאמין שמילה זה מילה עד שהקימו מכבסה קטנה ממנה
התפרנסו בדוחק. אורי החליט להתגייס לאצ"ל לאחר פגוע שעשו הערבים-רצח(התחביב הלאומי שלהם מאז ומעולם)ביהודים- והוא ראה
שהבריטים וההגנה לא פועלים. הוא התגייס לארגון,הרגיש חלק ממשפחה והם עברו אמונים. כשנהיה פיצול בארגון- והמדריך דיבר בפטוס שלם-"כולכם חיילים
ומי הנמושה שרוצה לעזוב"... המדריך לא העיז לדבר על הבעיות שמתרחשות ואורי עזב. הוא מספר על גיוסו לצבא- קרבות יום העצמאות
איך חילים לידו חטפו כדור ומתו. הפלמ"ח- אורי העריץ את הפלמ"ח שהיה סוג של יחדה מובחרת. את הפלמח הקמו ופקדו יצחק שדה,יגאל אלון ומשה דיין.
תמיד שאלתי את עצמי- מה קרה?למה לעזאזל האנשים האלה-לוחמים מעולים,יצירתים- בדרגת סגני אלופים ואלופים-עם הקמת צה"ל פרשו מהשרות. אז אורי אבנרי היה שם
והוא מהבודדים- שמסבירים למה-כפי שיהונתן גפן מסביר מי היה אורי זוהר ומה עשתה חבורת לול בספר-חומר טוב. בן גוריון שנא את הפלמ"ח-שדגלו
בשוויון ובפחות משמעת- מעשים,פעולות-ואין ממש דיסטנס בין חייל למפקד. בן גוריון רצה צבא כמו באנגליה-עם הארונות והדיסטנס. אז הוא זרק
מהצבא את בחירי הפלמ"ח,הוא הסתכסך גם עם מפקדו של אורי-מהו אבידן- שפיקד על גבעתי והיה מהמפקדים- שהצילו את המדינה במלחמת העצמאות.
אורי לא תפס גם ממשה דיין ז"ל-שלדבריו בשעת קרבות קשים בהן הוא נלחם ביחידת הקומנדו של גבעתי-שועלי שמשון-דיין הלך לשון באיזה ביצור-ולאחר הקרבות
העתונאים רשמו איזה גיבור דיין-להראות שכבר אז היו עתונאי חצר ושקרנים. אורי פיקד על קבוצה של עולים ממרוקו-שכול הזמן קטרו(מה חדש?)התנהג אליהם בכבוד
והם פתחו אליו הערכה. רובם עזבו את הארץ לאחר המלחמה בעקבות יחס משפיל שקבלו מהממסד האשכנזי(גם נשים שאמרו שהם אלימים ומרוקאי סכין)
אורי ניפצע ועזב את הלחימה. הוצע לו תפקיד בכיר בצבא-דובר צה"ל או משהו בסגנון והוא סרב מתוך רצון להיות כתב. תמיד לקח סכונים והלך עם האמת שלו.
לבסוף רכש את עתון העולם הזה- בו עתונאים רבים החלו את דרכם ואז נקנו על ידי מעריב וידיעות. העתון היה היחיד שהעז לבקר את בן גוריון ופוליטקאים בכירים
לכן בן גוריון שנא את אורי שנים וגם משה דיין. אורי החליט שיש תקווה לשלום עם הערבים וממשיך להאמין בכך בסוג של טמטום שאי אפשר להבין.
למרות זאת האיש עשה הרבה ועבר הרבה. חשוב להבין איך במלחמת העצמאות הינו על סף הפסד- כשיחדתו של אורי דורסת חילים מצרים-שלמזלינו הפסיקו להתקדם
למרות שנצחו בקרבות. הספר הראשון מרתק,ניתן ללמוד ממנו המון. בן גוריון,משה דיין,יצחק שדה, עורכי הארץ ומעריב בעבר-כולם נפטרו. יצחק רבין-נירצח(מהבודדים בפלמ"ח שקודם על יד בן גוריון והיה לרמטכ"ל,שר בטחון וראש ממשלה)אורי עדין כאן. אחלה ספר לדעתי. כול הכבוד לעורך רמי טל.

הספר קרן אלי בחנות לכלי כתיבה. השם ניראה לי מוזר-אבל הקשבתי לאינטואיציה. דיויד בספר הזה,מספר על ילדותו בחיפה.
דיויד בן לזוג ניצולי שואה מהונגריה,ובשכונה ביכלל היו הרבה שעלו מהונגריה-איגן מיגן". שכונה פשוטה של פועלים כשעוד לא היו טלפונים(מי היה מאמין?)
כשדיויד היה בבית הספר היסודי דוד שלו איצה החליט לעלות לישראל בשנת 63 לאחר שהצליח לשחד את הקומונסטים ששלטו בהונגריה מאז 45.
גם סבא שלי עלה משם. נרקם קשר חזק בין איצה לדיויד. איצה נדרש לחפש עבודה על ידי אביו של דיויד-שמאמין כרוב האנשים
שאדם צריך לעבוד קשה ולשמוח מהמעט שיש לו ותמין חושש מיוזמות וסכונים. איצה יוזם כול מיני עסקים קטנים והוא מצרף אליו את דיויד הקטן.
הם מוכרים מחזיקי מפתחות-שרשום עליהם-,המתון שווה לזין" עד שמגיע קבוצה של רבנים שמאימת עליהם כי זו פריצות(רק בישראל)"אם אראה אותכם
כאן שוב תקבל אגרוף לביצים!)החלו אז להיות טלפונים ציבורים וילד מסוים מתל אביב- יוסי או רפי חוט- מראה להם איך קושרים אסימון לחוט וכשהאסימון
אמור ליפול-מושכים אותו החוצה(המוח היהודי בהתגלמותו)יוסי קומבינה משלם כדי ללמוד מרפי איך עושים את זה והם פותחים שותפות.
שלל דמויות מצחיקות ומצבים מצחיקים שיכלו לקרות רק אז, עם עולים מאירופה, פשטות של רחוב. חלומו של איצה הוא לעזוב לאמריקה
וזה שובר את ליבו של דיויד. בסוף דיויד מצליח. ספר נוסטלגי וחשוב. שעשה לי טוב.

ספר יפיפה.. ורוב הספרים שאני קורא בשנים האחרונות די משעממים אותי. אבל היית לי תחושה שכדאי לי לרכוש את הספר.
אני מכיר את אסתר מספר המופת שלה-אורי בו היא מתארת נער שגדל בישוב לפני קום המדינה, איך הם מתאמנים בסודיות בקבוצות
של ההגנה, הרומנטיקה שהתפתחה בין הבחורים לבחורות.
בספר פה היא מתארת משפחה עמידה-צפונית- ילדה בת 12 בערך מספרת על החיים שלה.-ילדה-נערה בשנות ה90-כשמה שמשנה זה הפופולריות,הגשמה עצמית. הקשר עם ילדה חדשה שנהיית מלכת הכיתה. הספר מתחיל בתאור שלה לגבי
קשר חזק שלה עם 4 חברות. -ביחוד-התפרקות התא המשפחתי שלה-מה שהחל להופיע חזק מסוף שנות ה90. אמא שנפגעה קשות
מכך שבעלה בגד בה עם חברת הטובה ביותר ונאלצה להתגרש ממנו ולגדל את הבנות לבד.זה היה שוק טוטאלי לאמא שלה
וזה פגע בה ובבנותיה.
לאחר שחבורה של ערסים תוקפת אותה- קוראים לה שירי ואת חברת טלי- והם מחזירות להם מכות, המנהל מתערב ומנסה לעזור
לנערים מדרום תל אביב-כולם לומדים יחד בגלל האינטגרציה. מתפתח קשר בין מנהיג הנערים-בחור נבון וקריזמטי בשם אריק לבין טלי-למרות שהגיעו מעולמות שונים. טלי מגלה צדדים יפים באריק ושבזכות ידו האיתנה של המנהל(בניגוד להרבה בתי ספר אחרים עם אנטגרציה כושלת) הוא משנה את דרכיו(גנבות ואיומים). שירי מפתח קשר עם נער עצוב בשם ערן שמתפתח לאורך הספר.
הספר מראה שגם במשפחות מבוססות כלכלית-יש קשים גדולים-לדעתי כתוב היטב- אסתר פשוט גאונה ויודעת לבטא היטב ארועים ורגשות בדומה למה שעשת בספר אורי- רק שכאן זה תקף לנכדות שלה שבזכותן לדבריה כתבה את הספר. מאוד נהנתי.

ספר סביר. קשה להאמין שיש דבר כזה- קהילה של פושעים. קהילה שמאמינה שפשע זה בסדר ולהרוג שוטרים זה דבר טוב.
ניקולי נולד באחת ממדינות ברית המועצות למשפחה של פושעים- חשוב לציין-הוליווד כמו הוליווד עיוות את הספר לגמרי.
בסרט יש לו חבר שהופך לאוייב שלא היה כלל בספר ואין ממש קשר לספר.
אתה גדל -כשמאמנים אותך להשתמש בסכין ורובה. הקהילה שלו -הסיברים הם פושעים שהוגלו על ידי סטלין שניסה למגר את הפשיעה.
השבט שלו-יש להם ערכים-יש להם כבוד,הם מקשיבים למבוגרים ולא פועלים סתם. בניגוד לכנופיות אחרות שלהן אין ממש כבוד לכלום.
השבט שלו הוא השורש של המאפיה הרוסית כניראה ודברים רבים הועתקו מהם.
כול פעם כניקולאי פוגש בדמות מסוימת-בסבא מסויים-הוא מספר את הסיפור שלו- הסבא השתתף בשוד זה וזה,נורא על ידי שוטרים,ישב שנים בכלא.
ניקולאי לומד מהם על החיים. יש כנופיות אחרות- ילדים בני 9-10 משתמשים כבר בסמים. ודוקרים אחד את השני. הזוי.
כשתוקפים את ניקולאי והחבורה שלו- הם משיבים מלחמה ללא פחד ויש גם חוקים- אם משהו תקף אותם ללא סיבה מוצדקת הם מדווחים על זה לקהילה שלהם,הם מדווחים לבוסים -לזקנים ואלה מדברים עם הזקנים של הכנופיה היריבה- וזה שתקף וחבריו-מנודים או נירצחים-אין משחקים- אלה חוקים של כבוד בתוך עולם הפשע. בשלב מסויים הוא נעצר,נשפט למוסד לעברינים צעירים. בסרט הראו את זה כקיטנה.
בספר- גהנום. נערים שמחולקים לחבורות פשע .מי שלא שייך לחבורה- נערים שלא ממש שיכים למאפיה- פושעים קטנים-מתעללים בהם ברמות של השפלות,מכות ואונס. זה מה שהולך שם בבתי הכלא. וגם הסוהרים מדי פעם אונסים נער חסר אונים. ברגע שמשהו שם הפר את החוקים שלהם- אחד מהם תקף בפראות אחד מהפושעים עם "האגו"הענק-שמאוד חכמים על חלשים- ואז כולם עוזרים לו- אין להם פחד- וגורמים לאלה שתקפו אותם לעבור תא. לא ידוע לי על ספרים על המאפיה הרוסית שהיא מהאכזריות בעולם.
מעניין ועצוב. רוב הפושעים- נשארים פושעים ויש להם גם תרבות הרסנית של שתיית אלכוהול.
חלק מהעברינים נהיים שומרי ראש, רובם ממשיכים בחיי הפשע,חלקם נהרגים בקרבות עם שוטרים.
הספר ניגמר כשניקולאי נאלץ להתגייס לצבא.

לאחר שקראתי את הספר של אחיו ומאוד התאכזבתי- לא חשבתי לקנות את הספר הזה. הספר של אחיו רוני- כתוב בצורה לא טובה
ולא נותן אף פרט כמעט על חיי העברינות לגעתי.בגלל הביקורות כאן רכשתי את הספר. יוסי דווקא מתגלה כסופר טוב.
בספר יש רגש ויש גם לא מעט משפטי מחץ.היה מקרה שניסו להרוג אותו- משם מה לא באקדח או מטען אלה במכות.

"אני יוצא מהגיפ ומתקרב אליהם,מהרכב הראשון יוצאים שלושה,גם מהשני והשלישי ואז, אני רואה את האלות,אני ממשיך להתקרב אליהם-
חוץ מבורא עולם עוד לא נולד האדם שיפחיד אותי או יאיים עלי"

לאיש יש אומץ רב- לא לברוח מ9 או יותר אנשים-יוסי מוכה קשות, למרות זאת לא נופל ומחזיר למשהו אגרוף(כוח התמדה,ריכוז וזעם)
אחד העברינים מנחית עליו נבוט על הראש-מזה יוסי הכי חשש.
בעקבות המכה נפתח לא הראש וחלק מהמוח ניתז החוצה. העברינים שהכו אותו חשבו שהוא גמור-מת.למרות זאת הוא בהכרה. למרות זאת הוא יצא מזה. בכוח הרצון העז שלו.

אמא שלהם סיפרה לרופא שטיפל בו, שהיא לא רצתה להביא אותו לעולם.היו לה כבר 7 ילדים. היא שילמה מקדמה על הפלה ואז היה לה חלום- שאותו רופא לו שילמה דג מהמים 2 דגים בריאים והוא מנסה להרוג אותם. רב מקובל אמר לה שהדגים-זה אומר שיהיו לה תאומים ושלא תבצע את ההפלה. נולדו לה תאומים יוסי ורוני הררי. יוסי מספר שהם גדלו בדירה של שתי חדרים! 10 ילדים בחדר- ראש מול תחת, בבוקר רבים על הבגדים. אמא טובה. אבא שהיה מכה אותם קשות עם חגורה,משתכר, והולך לבלות. הם חיו בפחד מתמיד ממנו. פעם אחת כשהוא בא להרביץ לאמא שלו שהעיזה לבקר אותו(כי הוא המלך) אחיו הגדול תפס לו את היד והזהיר אותו שאם ירים עליה יד זה הסוף שלו. מוג הלב הזה עזב את הבית ולא חזר. הוא גדל ברחוב עם עוד מספר חברים ותמיד היה חשוב לו להיות המנהיג- האריה. הוא התחיל אצל האלפרונים-
גבה כספים עבור הכבלים הפירטים ואז הוא רכש מאלפרון את הכבלים ונהיה המנהל. הוא החל לשמור על מקומות של המורים ולעשות בוררויות בין אנשים והחל להרוויח כסף רב. הוא לא מסביר למה "כול כך חששו ממנו וכיבדו אותו" אבל זה די ברור-מי שהתעסק אתו חטף קשה או גרוע מכך והמבין יבין.

האיש פיקח ברמות- יודע מה לענות לחוקרים,לא נפל למלכודות שלהם או של השופטים. בשונה מכמה שמבואסים שהוא לא תאר רציחות שביצע- אם הוא היה מתאר רציחות שהוא הזמין או ביצע- אתם לא חושבים שישר הוא היה מגיע לכלא? הררי מרבה לדבר על האגו. איך האגו הוא האוייב הגדול של כולנו ובזה הוא צודק. איך משפחת דדון סרבה לתת לאחיו להשאר במוסך שלהם ולעבוד בגלל אגו, וכול הלחימה בין החברים לשעבר בפרדס כץ- זה הכול החל ממילה לא במקום ובקטע של כבוד. הוא גם כותב שהבעיה העיקרעת של אלפרון היה האגו הגדול שלו- אלפרון היה איש של כבוד-תכבד אותי -אני אכבד אותך-תפגע בי- אפגע בך-בזה הם היו דומים.

אבל אם משהו זרק מילה לא במקום לאלפרון הוא לא היה עוזב את זה והוא גם נשאר בשנות ה80- כשפוטרים הכול בידים ועם סכינים- בסופו של דבר הוא חוסל עם מטען...-כשעזב את עולם הפשע-ניסיתי לשכנע אותו ללכת בדרך שלי,אבל נכשלתי. אלפרון הכיר רק דרך אחת והוא המשיך בה והתמיד בה.זו הדרך שאתה אפשר להגיע לכלא או לקבר. מומלץ למי שמתעניין בחייו של פושע. ואני חושב שיוסי יכול לכתוב עוד ספרים- בנושאים אחרים.

בשונה מאחיו-יש לו כשרון כתיבה גדול. מעניין אגב אם הררי באמת מודע לאגו שלו.
כי תמיד היה חשוב לאיש הזה להיות מספר אחת- אם הוא ראה נגיד שבכדורגל הוא לא מצליח להיות הכי טוב- הוא עזב את זה. גם זה שהוא הרוויח מלא כסף כבר בגיל 21-22 -ילד שגדל בלי כלום נהיה מאוד מבוסס והוא כול הזמן רצה עוד. למלא אולי את החוסר שהיה לו ביפנים.