ביקורת ספרותית על האלכימאי (מהדורת 2003) מאת פאולו קואלו
ספר מעולה

---

אני בשוק מכמה מעט ביקורות יש על הספר הזה. סיימתי אותו לפני עשר דקות בערך, ואני חייבת להגיד שהוא אחד מהספרים הבודדים שגורמים לי להצטער שיש בסימנייה רק קטגוריה של "יש לי את הספר" ולא "יש לי את הספר ואני מודה על כך לאלוהים". כי זה מה שהייתי מסמנת.
אני מודה על הספר הזה לאלוהים.


חלקכם אולי יודעים בשנה האחרונה לא היה לי קל, כלומר מבחינת קריאה. אני מניחה שקיטרתי על כך לא מעט ויותר מה שרצוי, אבל בתור בנאדם שמהרגע שלמד לקרוא הוא לא ממש הפסיק, היה לי קשה כשפתאום כל ספר שני פשוט... לא עשה לי את זה. כבר עברתי הרבה משברי קריאה בחיים שלי, אבל רובם היו כרוכים בזה שלא היה לי שום ספר ביד, לא בזה שהיה לי ספר אבל לא הצלחתי לסיים אותו והוא שעמם אותי. וכשזה קורה עם ארבעה ספרים ברצף אתה פשוט מתחיל להתייאש, חושב שאולי מעתה ועד עולם תחיה רק על קריאה חוזרת של ספרים שכבר קראת וששום ספר חדש לא יצליח עוד לעתוק את נשימתך. וזה מבאס.
אבל כל זה כבר לא חשוב. כי מצאתי את הספר הזה. והוא כל מה שהייתי זקוקה לו.


האלכימאי מדבר על נער, רועה צאן, שחולם את אותו חלום פעמיים. אחרי שפותרת חלומות צוענייה אומרת לו ללכת למצוא אוצר שנמצא ליד הפירמדות, ואחרי שהוא פוגש מלך זקן שיועץ לו את אותו דבר ונותן לו הרצאה על חלומות וייעוד, הנער מוכר את העדר שלו ויוצא לעבר אפריקה, לעבר מצרים. כך מתחיל מסע ארוך שבמהלכו הוא לומד דברים על השפה של העולם, על להקשיב ללבו, על הפשטות שבנשמת העולם, על ייעודים, על התבוננות באותות, ועל שכל הדברים אחד הם.
במסעו הוא יפגוש מלך אחד, כאמור, סוחר אחד, אנגלי אחד, אלכימאי אחד, ואישה אחת, והרבה אנשים אחרים, רבים, שכל אחד מהם קרוב או רחוק להגשמת ייעודו.
הספר הזה, לאורך כל הקריאה שלי, הוכיח את עצמו כספר שלא רק מספר על האמיתות של החיים, אלא גם חי אותן. לאורך קריאתי שנמשכה שלושה ימים - המספר האהוב עליי וגם מספר ימי הקריאה האופטימלי שלי, שעבר זמן רב יותר מדי מאז שצלחתי בו ספר - כל פעם שסגרתי את הספר, הוא היה נפתח שוב, במין רפלקס, בעמוד שבו הפסקתי לקרוא. מי שמכיר אותי יודע שאני לא נוהגת להשתמש בסימניות, כי ספרים לאורך כל חיי תמיד נפתחו לי בסביבות העמודים בהם עצרתי, ותמיד יכולתי לדפדף מספר עמודים בלבד עד שהגעתי אל המשפט שבו עצרתי, ולא היה לי צורך לזכור לא את העמוד המדויק, לא את המשפט, לא כלום. הספר עצמו העיר את זיכרוני לחיים. אבל זה הספר הראשון אי פעם שקראתי שנפתח *בדיוק* בעמוד בו עצרתי. וניסיתי את זה. בדקתי את זה. הוא לא נפתח בעמוד שבו החזקתי את הספר ואז סגרתי. ניסיתי לפתוח אותו בעמוד מוטעה ואז לסגור ולפתוח שוב. הוא נפתח בעמוד בו עצרתי לקרוא. ולא בשום עמוד אחד. זה קסם, ידידיי. ושוב, אני כל כך מאושרת שזה לא ספר מהספרייה או משהו, אלא שלי בלבד. הידד למבצעים שמשכנעים אנשים לקנות!

הספר הזה לימד אותי הרבה. מצאתי את עצמי קוראת בפה פעור, עוצרת מדי פעם וחוקקת עמודים שלמים במוחי, לפחות מנסה, ובעיקר מתמלאת אהבה גדולה כלפיי כל מילה. הכל היה מושלם. מההתחלה עד הסוף. זה הסיפור המושלם.
אני לא יכולה להסביר לכם עד כמה התרשמתי ממנו. מצאתי בתוכו כל מה שאי פעם ביקשתי מהחיים לדעת. אני מאושרת שהייתה לי הזכות לקרוא אותו. הוא מסוג הספרים שגורמים לך להרגיש קטן מצד אחד, אבל מלא חיוניות מצד אחר. כמו, נאמר, זבוב.
"מי שאומר שדברים קטנים לא יכולים להשפיע, קטן קטן, שינסה להירדם עם זבוב בחדר."
הוא ממלא אותך בתחושת יראה, אבל גם נותן לך את האומץ לחשוב שאולי אתה כאן בזכות, ולא בחסד.




תקראו אותו, אנשים. פשוט תקראו אותו.

*נתתי לו חמישה כוכבים, אבל האמת היא שזה ספר שנמצא מעל לכוכבים או לטוב ורע. זה ספר משמעותי. פשוט תקראו אותו.

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על האלכימאי (מהדורת 2003)