יצירת מופת של סופר גדול. רק סופר גדול ומוכשר כל כך יכול לקחת ספק מציאות ספק הזיה ולהפוך אותם למין סיפור בנוסח "איובי" או כסיפור "על מנת ללמד לקח". מעבר לסיפור עצמו יש כאן תיאור מקסים ודוחה כאחד של המציאות בפולין של תחילת המאה ה-20 ושל חיי היהודים בה בפרט. אותם יהודים שנקרעים במעבר מהעולם התורני החשוך והצר לעולם הליברלי הפתוח והעוין. אלו שנגעו ונכוו ושבו ליהדות או שאיבדו את עצמם לדעת. יהודים שהסביבה סוגרת עליהם והם רבים בינם לבין עצמם מצד אחד ומצד שני בית הכנסת תמיד פתוח לעזור ולסייע לכל יהודי. ספר מקסים שנכתב על ידי סופר גדול.

הקוסם מלובלין. שם שאינו מסגיר דבר אודות העלילה. אפילו הכריכה מאירת העיניים מוליכה שולל, כאילו מדובר בספר בעל תמה חיובית, פנטסטית קמעא. ולכן אני חושש לדבר על התחושות שהספר עורר בי; כל משפט נוסף עלול להוות ספוילר לקורא החדש, ולקלקל את חווית הקריאה שלו.
ובכן, זהו ספר שלפרקים נקרא כספר אימה, לעתים כספר מתח, לעתים כסיפור דרמה קורע לב, לעתים כספר מוסר יהודי. ובעצם יש בו את הכל. אך מה שמאפיין אותו באופן קבוע, הוא התחושה המתעוררת בקורא של צפייה במכונית הנוסעת במהירות גבוהה ועומדת להתנגש בקיר במלוא העוצמה. תחושת חרדה זו הנטווית בידיו של רב-אומן, מתחילה להילפף סביב הקורא החל מאמצע הספר, כשמתחוור שחייו של יעקב (יאשה) מאזור, הקוסם מלובלין, אינם מורכבים רק מאורות במה נוצצים של מי שיודע ללכת על חבל מתוח, אלא מתוהו ובוהו של פרשיות אהבים, טירוף יצרי ומיאוס, וההליכה על החבל המתוח הזה מתבררת כקשה אף לאשף קסמים כמוהו.
חרדה זו הופכת את הספר לכזה הנקרא בשקיקה, והסוף הפתוח שלו מציל אותו מלהפוך לספר מוסרי-דידקטי, ועל ההצלחה הכבירה הזאת יש להוריד את הכובע בפני בשביס-זינגר.
הערה קלה על התרגום: לדעתי בשביס-זינגר מהנה יותר לקרוא כאשר הוא מתורגם בלשון ספרותית גבוהה. התרגום הנוכחי עושה עוול לסגנונו של בשביס-זינגר, ובניסיון להנגיש אותו לבני הדור נפגעה קליחות הקריאה שמאפיינת את התרגומים הישנים. כמו-כן, חלק ניכר מההערות שבשולי הדפים היו מיותרים לחלוטין, ולא רק שחזרו על עצמן באופן מוגזם, אלא שחטאו והעזו לעשות ספוילר במקרה אחד או שניים.

חמותי לעתיד שתחיה (או בקיצור חל"ש) עשתה לעצמה מנהג להביא ספרים של בשביס זינגר מהספריה העירונית בנהריה. כך התוודעתי לספרים כמו שושה, העבד, חלאה ולאחרונה הקוסם מלובלין.

הקוסם מלובלין מומלץ מאוד כספר ראשון לכל מי שלא מכיר את זינגר וכמו כן לכל מעריציו האדוקים. הוא קצת פחות מומלץ למי שסיים לאחרונה את ספרו של זינגר "חלאה" בגלל קווי הדמיון הרבים בין שתי העלילות ובמיוחד המקצב של הסיפור שהופך להיות מסחרר מאמצע הספר בערך ועד כמעט לסופו.החלקים הללו, בעלי המקצב המהיר, נקראו במהירות, לא בגלל שהם היו כל כך מעניינים אלא יותר בגלל סגנון הכתיבה שמכריח אותך לקפץ יחד עם הגיבור מאירוע לאירוע וקטסטרופה אחת לאחרת. זהו החלק בשני הספרים בו הגיבור מתענה, יורד לתהומות של שפל ומטפס אט אט (או לא מטפס כלל...) עד לקתרזיס וסיום העלילה. החלק הזה בגלל צפיפות האירועים, הלך מחשבתו המבולבל של הגיבור ומהירות הקריאה גרם לי כאב ראש נוראי שכמעט גרם לי לנטוש את הספר. וזה בדיוק מה שהסופר רצה כנראה - שהקורא והגיבור יחלקו מעט סבל. טכניקה גאונית.
חשוב לציין עם זאת, שעל אף שהסוף של שני הספרים פתוח, הם עדיין מסתיימים בנימה שונה מאוד.

הקוסם מלובלין מתאר את סיפורו של יהודי שיצא לשמד ששמו יאשה מאזור המתגורר עם אישתו בלובלין שבפולין. יאשה הוא קוסם מצליח, אמן של ממש כמו מעין גירסה פולנית של הודיני (שהיה כמדומני הונגרי). יאשה מייצג נאמנה את חייו של היהודי בגולה הפולנית, הוא נקרע בין דת לחולין, בין היהדות לנצרות בין אשתו היהודיה למאהבותיו הנוצריות. בתחילת הסיפור הוא נוסע להופיע בוורשה ושם מתחילות צרותיו.

אי אפשר שלא לראות במצבו של יאשה את מצבו של העם היהודי בגולה הפולנית - היהודי החילוני שנודד בדרכים, מקפץ ממיטה למיטה ומשיקסע לשיקסע (דרך אגב לא ידעתי ש- שיקסע ביידיש = שיקצה = שיקוץ ) ואינו מוצא עולם מנוח לנפשו ולגופו. במילים אחרות - על אף כל מאמציו הוא אינו מוצא מזור (מזור = מרפא) על אף שזה שם משפחתו. עוד ניצוץ של גאונות של הסופר.

אפילו אישתו של יאשה, יהודיה יראת שמיים יפה וחרוצה (על פי דעתו) הינה עקרה - כלומר גם אם יאשה ישאר איתה, ילדים (כלומר עתיד) לא יהיו להם. אולי זוהי דרכו של זינגר לומר שליהודים בפולין של טרום מלחמת העולם השניה אין עתיד.

ראוי לציין שעל אף שבספרים רבים שלו האימרה הזו חוזרת, בשביס זינגר עצמו בחר להשתקע בניו יורק ולא לעלות ארצה, כך שאו שהוא לא ראה בניו יורק גולה או שהוא סלד במיוחד מהגולה הפולנית.

מעניין מה חל"ש חושבת על כל זה...

באוניברסיטת בר-אילן בה אני לומדת ישנה ספריית יהדות עשירה. אני משתעשעת ברעיון החתרני להתגנב פנימה ולשתול את הספר הזה במדף ספרי המוסר. אניח אותו בקצה המדף ואדחק מעט פנימה, שחלילה לא יעמוד עם "מסילת ישרים" ו"נתיבות עולם" בשורה אחת. אל יהיה מעשה זה קל בעיניכם, שכן כובד חטאיו של יאשה הקוסם, יהודי פורק עול שמתהולל עם נכריות, מסוגל להטות את המדף בזווית מסוכנת. אבל, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן", כך אמר רבי ישראל מסלנט. יאשה - אותיות אש - מדורה בוערת בו, לא נר.

יאשה הקוסם מלובלין הוא גבר מקסים, תאו חיים וטוב לב, חי את הרגע ואדיב כלפי סיפוקיו שלא נאלצים להמתין זמן רב. בילדותו התחנך על ברכי התורה והמצוות, אך כשעמד על רגליו בעט בכל. נשוי ליהודייה אדוקה שאהבתה אליו קרובה לאימהית, כי את הקסם הפשוט של יצירת ילד לא הצליחו לחולל.
יאשה, איך לומר זאת בלשון נקייה, בפירוש לא רואה בשיקסעיות דבר משוקץ. הנשים בחייו צצות כמו שפנים מכובע, אולם למרבה הצער הדרישות שלהן לא מסתכמות בגזר. מלבד נשים, הוא שואף לכבוש גם את במות פריז ורומא. להיחלץ מהבינוניות החונקת של פולין ולהיות קוסם ששמו מצטלצל ברחבי אירופה. המצלצלים הנלווים לכך אף הם יכולים להיות לו לעזר.
יאשה הקוסם יודע ללכת על חבל, ללהטט בקלפים, אפילו שלח ידו בהפנוט. הוא יודע גם לפרוץ מנעולים ולשחרר מנגנונים מורכבים בעצימת עיניים, רק מן היהודי שבתוכו לא מצליח להשתחרר. הקהלת הקטן שיושב לו בראש לא פוסק מללחוש "הבל הבלים". הקול קול שלמה והידיים ידי פילגשיו, אל זרועותיהן הוא בורח מן המחשבות המענות. אבל הבל פיו של הקול המוכיח מסרב להתקרר. יאשה קרוע בין שני עולמות, זר בין הגויים ומנוכר לאחיו היהודים, איש בודד בלי אמונה.

כמו בספריו האחרים, גם כאן בשביס מתזז את גיבורו מתשוקה לתשוקה, ואז דוחף אותו מצוק שיגיונותיו "ולא היה מגיע לאמצע הספר עד שהיה נעשה איברים איברים". רק בנפילה מבין הקוסם שכמו השעיר גם הוא הובל במדבר, נגרר בידי תאוותיו שלא היו אלא פאטה מורגאנה מוחשית במיוחד. אבל כשהשעיר הוא בעצמו החוטא, ההתרסקות לבדה אינה מספיקה כדי לכפר על מעלליו הרבים ועל הצער שגרם לנשותיו, ועל כן יאשה נוקט בצעד קיצוני במיוחד. השינוי כה דרסטי עד שלולא נמשך מספיק זמן אפשר היה לפטור אותו בעוד תעלול של הקוסם. הנר דולק ויאשה נחוש לתקן.

בשביס זינגר בשבילי הוא חידה שנעשית מסקרנת מספר לספר. בן הרב שיצירי מילותיו נקרעים בין יוצרם שבשמים לבין יצריהם. מצד אחד (לפחות בספרים שקראתי) הוא מעניש את גיבוריו המנותקים מן התורה באי-שקט תמידי שלא נותן להם ליהנות אפילו בעולם הזה. אי-שקט שמטלטל אותם בין קושיות וערעורים על אלוקים ודתו לבין דיבורים בשבח ההלכה ונחיצותה כמורת דרך לאדם. המפתיע הוא הכנות בה נשמעים שבחים אלו, כאילו נאמרו מתוך שכנוע עמוק, והרי, וזה הצד השני, בשביס עצמו לא שמר מצוות. הייתי נותנת הרבה כדי לדעת האם המאבק של גיבוריו הוא מאבק שניטש בראשו והאם הוכרע אי פעם, גם אם אורח חייו מלמד שלכאורה התשובה היא כן.



עתה ברור מדוע מכל המדפים בחרתי לקוסם מלולבין מדף כה מכובד. כשהלקח עטוף בגיבור מתריס, תוהה ותאוותן, קל לבלוע את גלולת המוסר וטעמה אפילו היה לי מתוק. ואם יאשה הצליח להשתנות – אני לא אצליח?!
מומלץ בחום (בפירוש גם למי שגלולות נתקעות לו בגרון).

סיפור מורכב הכתוב בפשטות וחן רב. סיפור המתרחש בפולין של תחילת המאה ה-20. סיפורו של יאשה מאזור קוסם, הרפתקן, זנאי, גנב, חסר מעצורים וכמובן יהודי. יאשה עוסק לפרנסתו בקוסמות ובלהטוטנות, לשם כך עליו לנדוד למקומות מרוחקים ולהשאיר את משפחתו מאחור לזמן רב. הוא נשוי לאסתר אשר לא מצליחה להביא לו ילדים, הוא בוגד בה עם מאגדה בת כפר מחוספסת המשמשת כעוזרת שלו בעבודתו, הוא גם נואף עם אמיליה אשת אצולה שירדה מנכסיה וגם עם זרטל בת כפר שהוא מאוהב בה.
חייו הופכים מורכבים ומסתבכים מרגע לרגע עד לשלב שהכל קורס. מה יאשה יעשה? האם יצליח לצאת המתסבוכת?
סיפור קסום ומרתק על עולם שהיה ואיננו, כתיבה פשוטה לרעיונות מורכבים, שמחה ועצב מתחלפים האחד בשני לאורך כל הסיפור.

נו, עכשיו זה רשמי: אני מאוהבת ביצחק בשביס זינגר המדהים. איזה ספר נפלא, שובה לב, חכם ומרענן! וכל הכבוד לעבודת התרגום המעולה, מלאת האהבה (ממש מרגישים עד כמה שהמתרגמת של הספר אוהבת יידיש) של הגברת האצילה שחתומה על תרגום הספר וגם הוסיפה מילות פתיחה ומילות סיום מאלפות (לא פחות) בלהה רובינשטיין. כן ירבו מתרגמות בחסד עליון כמוה, שמדקדקות בציציות ועושות עבודתן קודש. מה שכן, הערה בונה: אני חושבת שחלק מהערות השוליים בתחתית העמודים היו מיותרות. אני, כקוראת, לא צריכה לדעת - ובעצם, זה גם לא מעניין אותי - איך הדברים היו רשומים במקור, ביידיש, ולמה המתרגמת (הכאמור, מעולה) בחרה לתרגם כך ולא אחרת. גם כשאני קוראת ספר שמתורגם לעברית מצרפתית, נניח, או מספרדית, זה לא מעניין אותי למה המתרגם בחר ככה לתרגם את המילה הזאת או את המשפט הזה לעברית, כפי שתרגם. מתרגם חייב להיות אדם אמיץ שמתרגם כפי שהדבר נראה לו נכון בהקשר לקונטקסט ולא לתת דין וחשבון, או הסברים שונים לנו, הקוראים ההדיוטות, שלא בקיאים בבחירותיו.

"הקוסם מלובלין" הוא הספר השני של יצחק בשביס זינגר שיצא לי לקרוא. סופר משובח, אין ספק.
פעם נוספת עולה סוגיית הנשים בחייו של אחד מגיבורי ספריו. גם כאן, כמו ב"שונאים סיפור אהבה", גיבור הספר, כאן יאשה, מתרוצץ מאשתו הראשונה לפילגשתו השנייה, ומהשנייה לשלישית, ומהשלישית לרביעית. בנוסף מתחבט פעם נוספת בשאלת יהדותו. מצד אחד, בכל פעם שנקלע לבית המדרש מרגיש את שייכותו, מחוייבותו, עברו ועתידו. מצד שני, כל זמן שהוא לא בבית המדרש, היצר הרע רודף אותו ומזכיר לו את חטאיו, טעויות העבר, רצונות העתיד המסוכנים.
יאשה הוא קוסם פשוט מלובלין אשר חולם על פרסום, על טעימה מתהילת העולם, טיולים בערים אשר ההשכלה נגעה בהן, כסף רב - רצונות שמוכרים מאוד בקרב האנשים המודרניים של היום וכנראה גם של אז. חומריות לפני הכל. זה בטוח מה שיעשה אותנו מאושרים.
אבל יאשה מגלה בדרך הקשה שכנראה לא כך הדבר. שנים הוא ניסה להתפרסם, העניק אהבה לאסתר, לאמיליה, לזפטל, למאגדה, לנשים נוספות בחייו, עבד בשביל פרוטות, חלם בגדול, רצה להיות קוסם מפורסם מעבר לים, ומה יצא לו מזה חוץ מכאב לב והסתבכות אין סופית? בסופו של דבר נשאר בלי כלום, הסתבכו מחשבותיו, נעלמה אמונתו, על קריירתו כקוסם נאלץ לוותר.
אני מאוד אהבתי את הספר, בעיקר את סופו. נגע בי מאוד. אפשר לקחת את זה לכיוון הקיצוני של חזרה בתשובה, של בריחה, של "הסרת אחריות עצמית" מהטעויות שיאשה עשה, אבל אפשר לקחת את זה גם לכיוון אחר לגמרי של כפרה והשלמה. כיוון בו מבינים שבשביל להיות מאושרים כנראה לא צריך את כל הכסף שבעולם, לא צריך להתפרסם, לנסות לגעת בתהילה כל הזמן, לחפש אהבה בכמה מקומות. לפעמים מספיק להסתפק במה שיש לנו. בין אם זה אדם אחד שאוהב אותנו, טיפה אוכל, מים, שמש זורחת, ציוץ ציפורים. מה יותר נפלא מזה? למה אף פעם אנו לא מעריכים את מה שיש לנו?
אני חושבת שאנשים שונים רואים סיפורים באופנים שנים, בכל אחד סיפור נוגע במקום אחר וכל אחד לוקח לעצמו לקח אחר. אני מקווה שתמצאו את שלכם. ממליצה מאוד.

פעם נוספת, בשביס-זינגר עוסק בשאלות סביב קיומו ומקומו של הגבר היהודי בפולין במרחב שבין היהדות האדוקה לבין החברה הנוצרית-חילונית, במאות האחרונות של האלף הקודם.

שני מוטיבים שונים בהגדרתם, אך דומים במהותם, מלווים את הספר: האחד - המוטיב היהודי: חטא, עונש וחזרה בתשובה. השני - מוטיב ספרותי יווני: היבריס על פי הגדרתו המודרנית, כאשר החוט המקשר הוא "תפסת מרובה - לא תפסת", ותחושת הקתרסיס ההולכת ומתעצמת לקראת סוף הרומן.

אולם בניגוד לתפקידם של המוטיבים האלה כחותמים התפתחות, בוחר הסופר להשאיר את הסיפור פתוח, מעין מוטיב "כטוב בעיניכם" שייקספירי: האם מכתבה של אמיליה סוגר את המעגל, או מניע בו תנועה חדשה ?

כטוב בעיניכם.

את יאשה מאזור, הקוסם מלובלין, אנחנו פוגשים בזמן ברגע קריטי בחייו. יאשה, בראשית שנות הארבעים לחייו, קוסם מפורסם הנע בקו לובלין-וארשה ובין יהודים לנוצרים, כמו גם בין אישה זו לאחרת ובעיקר בין 4 נשים בהווה, נקלע אל בין המצרים ואינו יכול להשתחרר.
בקיץ שוב נוסע יאשה אל וארשה. בלובלין הוא מותיר את אשתו הנאמנה אסתר, אישה ממנה אין לו ילדים. בוארשה הוא יפגוש את עוזרתו מאגדה, אישה המסייעת לו בקסמיו, אך לא פחות מכך, אשת סודו האוהבת אותו על כל פגמיו ובגידותיו. שם הוא גם יפגוש אישה שאין לה משמעות פרט למאהבת ושמה זפטל ובעיקר את מי שעבורה הוא רוצה לעשות את הפריצה הגדולה שלו אל עולם הקסמים של אירופה. אמיליה, הממתינה לו בוארשה, דורשת ממנו להתנצר כדי שיוכלו להתחתן. אז יסעו לאיטליה ומשם יעשה יאשה את הפריצה הגדולה אל התהילה והעושר. כבר עכשיו הוא מפורסם בפולין, אבל כסף גדול אין הוא רואה מכך.
למרבה הצער, שום תוכנית אינה עולה יפה. בעבר היה יאשה מעורב בחצי תריסר רומנים בעת ובעונה אחת, המעבר מאישה לאישה היה חלק, נטול צער, כאב ובעיות. הפעם מאגדה עושה לו פרצוף, זפטל מתינה למגע עימו ואמיליה דורשת את יאשה המתנצר והמתגרש מאשתו הנאמנה. הכל הולך ומסתבך ומחשבות מיותרות עולות וצצות בראשו.
הופעת הבכורה הקיצית עומדת בוא בתוך ימים ויאשה אינו מכין עצמו למרות שפע הרעיונות הזורמים בראשו. להיפך. מעשה פזיז אחד מדרדר את מצבו, מותיר אותו פצוע, על סף תהום. מכאן הדברים מתרחשים במהירות: זה נוגע לקריירה שלו, לנשותיו, לעתידו ולמעמדו. הכיוון בו בחר יאשה לצת מהתסבוכת מפתיע ביותר, אבל זה כנראה מתבקש אם רוצים לצאת מהתסבוכת איכשהו.
רוב רובו של הספר מרתק, אבל נע על הצד הקליל. לקראת סיום בא הקרשצ'נדו הגדול, הספר הופך לקודר, מאיים, מדכא ומחניק. ואז קופצים שלוש שנים קדימה.
כרגיל אצל בשביס-זינגר הכתיבה קולחת, מרתקת ומענגת מאוד. אין ספק, שמי שיודע לקרוא יידיש, ייהנה בצורה יוצאת דופן.