נוירופסיכולוגיה היא חקר הקשר בין התנהגות, רגש וקוגניציה מחד לתפקודי המוח מאידך. זו ההגדרה המופיעה בספר - לקוחה ממילון אוקספורד והמחבר? הוא אוהב לכתוב ונראה שהכתיבה באה לו בקלות. הוא מתאר את חיי היומיום שלו בעזרת סיפורים קטנים ומרתקים, וגם באמצעות הגיגים פילוסופיים ומעט הסברים קליניים.
אני מוצאת את סיפוריו המרתקים של ברוקס מפחידים יותר מכל ספר-סרט-אימה. הם עוסקים באנשים שעקב תאונה או מחלה חל שיבוש בליבת מהותם, במוח, ולמרות שאפשר (וברוקס עושה זאת) להציג את מה שקרה להם בדרך ממש מצחיקה זה אחד הדברים הכי מפחידים שאני יכולה לחשוב עליהם. כי ברוקס - למרות מקצועו ומקצועיותו - עושה את מה שבני האדם עשו ועושים מאז ומעולם: הוא מחפש את המקום בו נוצרת המודעות - את מהות הנפש האנושית.
במשימה הזאת מקצועו של המחבר אינו נותן לו עדיפות על בת-עשרה או מפעיל מכונה. המסקנה מקריאת הספר הזה - וברוקס אומר אותה בפה מלא - היא שחקר המוח הוא המקום בו הרגשת הבורות היא הגדולה ביותר. והנוירופסיכולוג שהוא גם סופר אינו מתקרב להבנה של מה שהוא מחפש.
ביקורתה של פָּלִימְפְּסֶסְט על הספר עוררה בי ענין כה רב, שמיהרתי להשיג אותו ולמרות עשרות ממתינים מנומסים לפניו, הוא קפץ לראש התור. הוא כתוב היטב ומעניין כמסמך תעודי, מעלה שאלות פילוסופיות מרתקות אבל הרגשתי ניכור, בעיקר כי המיקוד בספר הוא על המחבר והגיגיו אבל הוא מרוחק כיאה לחוקר, וזו דואליות מבלבלת. כך או כך שווה מאד לקרוא את הספר כדי ללמוד משהו על נושא שהוא המשפיע על חיינו בכל מצב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
