אאאאאאההההההה!!!!

וואו.

הייתי חייב לצעוק ברגע שסיימתי את הספר הזה. קינג יודע לכתוב. קינג יודע לתפוס אותך בגרון, בפיקת הגרגרת, ולא לתת לך להוציא הגה מהפה עד שתסיים את הספר שלו. אז סיימתי. והייתי חייב לצעוק.

קלאוסטרופוביה מענגת. רוב הסיפור מתרחש בחדר אחד. לפעמים יוצאים למטבח. פעם עוברים גם למרתף. תרגישו תקועים, תרגישו נחנקים. ותתענגו על כל רגע.

אז בלי לאיים עליכם בגרזן, או בסכין חשמלית, או בקצה מחודד של צלב עשוי מעץ - תקראו את הספר הזה. ותצעקו כשתסיימו אותו. הפורקן יהיה אדיר. עליי.

קריאה מהנה!

אין ספק שבספר הזה יש הרבה מתח, ואולי יותר מדי מתיחות (אפשר בכפל משמעויות) לעיתים הרגשתי שקינג מותח אותי כבר מעבר לגבולות יכולת המתיחה, צריך להביא את זה לנקודת הרתיחה, לדעת לפרוש בשיא - אין ספק שזה ספר מתח מעולה !!

התיאורים היו כל כך אמיתיים, שהתחלחלתי, והרגשתי, וראיתי את כל הדברים הנוראיים האלה קורים לנגד עיני, כל אחד מפרש כראות עיניו, ואני ראיתי דברים נוראיים ! ודרוש כותב וסופר מיומן על מנת לגרות ככה את הדמיון, לגרות זה בסדר, אבל לא לעייף מרוב מתח!

עליי לציין שכבר רציתי לדעת מה קורה וכמה עוד תתעלל בו, מכיוון שאני לא מאלה שקופצים קדימה או לסוף... פשוט צפיתי בסרט... כן, וקראתי תוך כדי (עם הפסקות בין הספר לסרט)

אני תמיד אומרת, שצריך לקרוא את הספר, לפני שרואים את הסרט .
הפעם, אני חושבת ההיפך - הסרט כל כך מעולה !!!!
כל כך טוב, וזאת יותר אולי המלצה ללכת לראות את הסרט, יותר מאשר לקרוא את הספר.

כמובן שיש קטעים בסרט שלא מופיעים בספר, אבל תמיד יש שוני בתרגום ספר לסרט. מבחינתי לא יכלו לעשות את זה בצורה טובה יותר ומושלמת יותר. הסרט השאיר אותי ללא נשימה.

סך הכל, ספר טוב, אבל לא הפיל אותי מהרגליים...

אשאיר אתכם עם ציטוט של ציטוט מתוך הספר, שעורר בי השראה לכתיבה באופן כללי :

"הכתיבה אינה גורמת מצוקה, היא נולדת ממצוקה" -מונטיין.

אני חייב להתחיל בהתרשמות עמוקה - מאוד התרשמתי.
אם להיות יותר ספציפים, אני מדבר על הלוקיישנים - עברו יומיים מאז שסיימתי את הספר, ופתאום אני קולט שאני מכיר כל פינה מזובלת בבית של אנני וילקס. את חדר השינה של פול, את החצר הקדמית, ואת האסם, והמטבח, והסלון והמרתף והמזווה - ואת המדרגות אל הקומה השנייה, הבלתי מושגת - ואפילו את הכביש בינה לבין העיירה שמתחילה בס' ויש בה שני ו' (נראה לי), שאיכשהו נחשב בעיניי כחלק מהבית. הייתי צריך לשכנע את עצמי שחזיונות אלו באו אלי מתוך הספר, ולא נשארו לי כשאריות תת-מודעיות מהסרט - שבכלל לא ראיתי.
כל זה, כמובן, רק הגביר את המתח והאימה שהוזרקו לורידיי ללא רחמים (אני אפסיק את ההקבלות המגושמות לספר כבר כאן, ברשותכם). אבל לא רק התיאורים המוצלחים של הסביבה הפיזית הם שעזרו לי להתחבר לסיטואציה, לפול ואפילו לאנני. קשה לי להסביר את זה, אבל הרגשתי שהעלילה והרעיונות והדיאלוגים בספר היו מלאים בכל כך הרבה... מורכבות, ונכונות, ו'אכויות מטאפוריות', אם תרצו.
בין אם אלו הכמוסות, משככי הכאבים, המסמלות באופן מטא-פיזי שכזה אבל גם באופן מאוד מילולי, כמובן, כיצד פול מתמכר נגד רצונו אל הסיטואציה ואל דרך החיים, או לפחות אל היבטים מהם.
ההקבלה של אנני לאלה, על שליטתה בסביבה, קומתה השנייה האקסלוסיבית והתנהגותה האימהית אך גם הרודנית והאכזרית והמשוגעת, שבכל זאת מאפשרת חופש פעולה מסוים.
השנינויות של פול, והתנסויותו האישיות, מהילדות ומהבגרות. וגם - אלו של אנני. גבולותיה של החמלה.
השגעון של אנני, כזה עשיר.
הבדיחות פרטיות של פול - מוצלחות! - שהופכות למלמולים של משוגע.

שמעו, אני כבר מאבד את הסדר. יש עוד הרבה, אבל הספר הזה הוא כזה חתיכה מרוכזת של אמנות, אני לא מסוגל ולא רוצה לשים סדר בהכול. נקווה שהחלק הלא מודע של המוח שלי הצליח ללמוד משהו קונסקרוטיבי. מזל שהעלילה היא כל כך לינארית.

--ספויילרים קלים--
--למרות שעושה רושם שלסטיבן קינג אין בעיה עם כאלו https://www.youtube.com/watch?v=l8TkQvdJVbc 33:32--

אפילו הסיום, שבהתחלה היה לי מאוד אנטי קליימטי ומאכזב - עכשיו אני רואה אותו כהכרחי וכטאץ' אומנותי אחד אחרון.
קיצר, תקראו.

יצירת אומנות!
לפעמים, ביני לבין עצמי, אני תוהה מי מהשניים מפחיד אותי יותר: חניבעל לקטר, הרוצח הסוציופט מ"שתיקת הכבשים", או אולי אנני וילקס הסכיזופרנית, שהיא במקרה גם המעריצה מספר 1 של הסופר המצליח פול שלדון, שלאסונו הכביר דרכיהם של השניים הצטלבו ברומן הזה. אם הייתי ממיין את ספריו של סטיבן קינג על פי גודל האימה שהם עוררו בי, הרי שמיזרי נמצא בין שלושת הראשונים. לא רוחות רפאים של עיר, לא כלבים חולי כלבת, ובטח שלא זומבים או ערפדים - כשאדם מן השורה שנראה כמוני וכמוך מתגלה כמטורף חסר עכבות, זו זו פסגת האימה, כי היא כל כך מציאותית... הלב של הגיבור והלב של הקורא הופכים לאחד בספר הזה, ואנחנו מתחילים להרגיש שלא רק פול משולל יכולת להימלט על נפשו מביתה של המטורפת, אלא גם אנחנו.

ספר לא לבעלי לב חלש!
הרחתי את הריחות, הרגשתי את הטעמים בפה, כאב לי ברגליים, נהייה לי חם בראש מהמתח והפחד. כאילו אני גיבור הספר.

סטיבן קינג הוא אחד מהסופרים האהובים עלי. בזכותו נוצרו ספרים מעולים, מותחים ולפעמים מפחידים והופכי קיבה, כמו:
הניצוץ, אפלה מוחלטת אין כוכבים ועוד....
בזכותו גם נוצרו הסרטים המעולים: חומות של תקווה, אני והחבר'ה, גרין מייל, הניצוץ וכמובן מיזרי.
.......

בספר נתקלתי במיקרה. התלהבתי כשראיתי אותו. נזכרתי כמה אהבתי את הסרט(ועדיין).
לא יכולתי לקנות את הספר, אז כל פעם שיצא לי להיות בחנות התיישבתי בפינת הקריאה וקראתי אותו בשקיקה והתלהבות.
ככל שקראתי את הספר לא יכולתי להפסיק להשוות אותו לסרט.
לבסוף סיימתי את הספר. הוא היה ספר טוב. באמת. אבל..... אני הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא מגיע לקרסולי הסרט.
הספר, להבדיל מהסרט, מלא בכ"כ הרבה רגעי גועל, לחץ ועצבים. זה לא שבסרט לא היו את אותם הרגעים(והיו בו)אבל הספר מביא את הרגעים האלה במינון גבוה. ואולי בגלל זה אהבתי את הסרט יותר. כי כמו שאומרים: "זאת לא הכמות, זה האיכות".
הסרט אמנם לא מביא כמות גועל ענקית כמו הספר, אבל כשהרגעים של הפחד, גועל ואימה מגיעים, הם מזעזעים ואם זאת מעולים.
......
אני ממליצה על הספר כי הוא באמת ספר טוב ומותח, אבל אני יותר ממליצה על הסרט המופתי(כן, בעיניי הוא מופתי^^) מיזרי.

מי שאוהב שבספרים שלו שיש כל פרק שני קטעים מזעזעים, גועליים, הופכי קיבה ועם הרבה עכברושים(משום מה סטיבן קינג ממש אוהב את החיה הזאת)אז זה הספר בשבילכם.

ספר מצויין! מעולם לא חשבתי שאני אהנה מספריו של קינג, אך ספר זה ביטל זאת לחלוטין.
הדמות הראשית, אנני וילקס, כמעט והצליחה להוציא אותי מדעתי, כמו פול. אחלה דמויות, אחלה עלילה, אחלה סופר.

נהניתי, מומלץ מאוד! (:

ממליץ בחום לאנשים עם סבלנות.
הספר כתוב בצורה ייחודית ומעניינת שמכניסה את הקורא למתח- אך העלילה מתקדמת בקצב איטי מאוד.
(לא ספוילרים) רובו המוחלט של הספר עוסק באדם הנמצא בחדר בניגוד לרצונו, ומאבקו לשחרור. (350 עמ' וקו עלילה שכזה- צריך סובלנות).

ספר נפלא, אבל קשה לחדש את זה למישהו. העלילה מתקדמת נהדר, הדמויות בנויות ללא רבב. סיפור מעוות על אומללות, המגיעה דווקא ממקום של אהדה. האהדה כואבת.

קראתי את הספר הזה בשנתי ה-13, סיימתי אותו בערך ביומיים. זה היה מרתק וקשה לקריאה - שילוב שיהפוך כל קורא למזוכיסט. אתה רוצה להשתחל בין העמודים, לירות באחות המשוגעת ופשוט להוציא משם את הבחור המסכן, אבל מצד שני, אם תעשה זאת, הסיפור יסתיים - והרי אף-אחד לא רוצה שזה יקרה.