“ספר קצר (כ-150 עמ'), חריף, שנון, ציני ומשעשע שהזכיר לי בסגנונו את "כבוד ורעדה" של אמילי נותומב.
סיפורו של אנטואן, בחור צרפתי צעיר, שמגיע למסקנה כי תבונתו מסיבה לו סבל וחיים קשים ("מרבה דעת מרבה מכאוב" כמאמר קהלת, ובנוסח העממי – "אין שכל אין דאגות").
לפיכך הוא מחליט ביום אחד להפסיק את סבלו, להצטרף להמון ובקיצור – להפוך לטיפש.
הוא יוצא למסע במהלכו הוא פוגש שלל דמויות משעשעות כגון אלכוהוליסט, מדריכה בקורס להתאבדות (אכן, כן...), שדכנית, פקיד בלשכת התעסוקה, חבר טוב שהפך לברוקר מצליח, חומרני ונהנתן וכהנה וכהנה.
מסעו של אנטואן הוא בעצם מסע של הקורא למחשבות על העולם המודרני שבו אנו חיים, מהם הערכים המרכזיים המנחים אותנו, אנו החיים בעולם הקפיטליסטי, חשיבותם של סמלי סטטוס וסמלים וחפצים בכלל, יופי, עושר, בידור להמונים. כל אותם הדברים הסובבים את עולמנו והופכים אותנו ל"נורמלים".
אהבתי את השנינות של הספר, את העובדה שהתובנות והאמירות שלו מוגשות לקורא באופן משעשע, מקורי מאוד, כמעט תמים, כך שמדי פעם הייתי צריכה לעצור את עצמי ולהתעכב על משפט מסויים בבחינת "הופה, היה פה איזה שהוא פאנצ' ליין...כדאי לקרוא את המשפט הזה שוב".
אם בתחילת הספר סבור הקורא שמוגשת לו כאן יצירה קלילה ומטופשת, במהרה הוא מוצא שמתחת לדמויות ולסיטואציות הסהרוריות והמגוחכות מסתתרות למעשה אמירות מעוררות מחשבה ונוקבות על עצמנו.
בקיצור, ספר חכם, מצחיק (ועכשיו גם ניתן לומר – מעורר מחשבה) שנקרא תוך שעתיים-שלוש בהנאה מרובה. מומלץ בחום!”