“ספר קצר (כ-150 עמ'), חריף, שנון, ציני ומשעשע שהזכיר לי בסגנונו את "כבוד ורעדה" של אמילי נותומב.

סיפורו של אנטואן, בחור צרפתי צעיר, שמגיע למסקנה כי תבונתו מסיבה לו סבל וחיים קשים ("מרבה דעת מרבה מכאוב" כמאמר קהלת, ובנוסח העממי – "אין שכל אין דאגות").
לפיכך הוא מחליט ביום אחד להפסיק את סבלו, להצטרף להמון ובקיצור – להפוך לטיפש.

הוא יוצא למסע במהלכו הוא פוגש שלל דמויות משעשעות כגון אלכוהוליסט, מדריכה בקורס להתאבדות (אכן, כן...), שדכנית, פקיד בלשכת התעסוקה, חבר טוב שהפך לברוקר מצליח, חומרני ונהנתן וכהנה וכהנה.

מסעו של אנטואן הוא בעצם מסע של הקורא למחשבות על העולם המודרני שבו אנו חיים, מהם הערכים המרכזיים המנחים אותנו, אנו החיים בעולם הקפיטליסטי, חשיבותם של סמלי סטטוס וסמלים וחפצים בכלל, יופי, עושר, בידור להמונים. כל אותם הדברים הסובבים את עולמנו והופכים אותנו ל"נורמלים".

אהבתי את השנינות של הספר, את העובדה שהתובנות והאמירות שלו מוגשות לקורא באופן משעשע, מקורי מאוד, כמעט תמים, כך שמדי פעם הייתי צריכה לעצור את עצמי ולהתעכב על משפט מסויים בבחינת "הופה, היה פה איזה שהוא פאנצ' ליין...כדאי לקרוא את המשפט הזה שוב".
אם בתחילת הספר סבור הקורא שמוגשת לו כאן יצירה קלילה ומטופשת, במהרה הוא מוצא שמתחת לדמויות ולסיטואציות הסהרוריות והמגוחכות מסתתרות למעשה אמירות מעוררות מחשבה ונוקבות על עצמנו.

בקיצור, ספר חכם, מצחיק (ועכשיו גם ניתן לומר – מעורר מחשבה) שנקרא תוך שעתיים-שלוש בהנאה מרובה. מומלץ בחום!”

“"אנטואן תמיד דימה בליבו שגילו כגיל הכלבים. כשהיה בן שבע הרגיש בלוי כמו אדם בן ארבעים ותשע. בגיל אחת-עשרה היה מפוקח כקשיש בן שבעים ושבע. היום, בגיל עשרים וחמש, בתקווה לזכות במעט שלווה, גמלה בלבו של אנטואן ההחלטה לעטוף את מוחו בתכריכי הטמטום..."
כך מתחיל סיפורו של אנטואן, שכתוב פשוט מבריק, ממשיך בשנינות, מסתיים ב...תצטרכו לקרוא... מלא אמיתות ותובנות מעניינות, מה שיפה בו שהוא כתוב בהומור, קליל, הוא לוקח נושאים כבדים ומתייחס אליהם אולי בציניות, אני רוצה לציין שהספר הזה,לדעתי, מיועד לאנטלגנטים ו/או אינטלקטואלים, כאלה שמבינים אולי הומור שחור...העלה בי הרבה חיוכים, תהיות, ומחשבות מטומטמות. הספר עשה את שלו :-)”

“ספר נחמד. הרעיון של לצמצם את עצמך כדי לחבור למכנה המשותף, איננו כזה הזוי אצלנו בארץ. השכלה ודעת אינן בדיוק בראש מעיינינו.
הספר ציני, מבוסס על גישת 'הפוך על הפוך'. מציב כיעדים נשגבים התנהגויות עממיות רווחות, שברור לקורא שאינן בגדר עליית מדרגה כלשהי.”

“ספר מאוד שנון ומבדר, תמיד סיקרן אותי לדעת את שאלת המיליון דולר
"האם להיות טיפש זה התשובה לחיים מאושרים ?"
נראה לי שהספר ניסה לענות על שאלה זו, אם הוא הצליח או לא זה כבר לעיניים שלכם, אני אישית ראיתי בו כספר מבדר וסאטירי.

מה שהכי אהבתי בספר זה ציטוטו של ניטשה ( יש לי חיבה לאמרות שלו) :

"התבונה היא כמו סוס משתולל, צריך ללמוד כיצד לאחוז במושכותיה, להאכילה בחציר משובח, לנקות אותה ולעיתים להשתמש בשוט"

לאלף ולטפל בתבונה נשמע לי פשוט גאוני ומבריק, הספר בהחלט הביא לי המון חשק ללמוד על ניטשה, שתמיד אמרות שלו זה חומר למחשבה.”