ביקורת ספרותית על פראי אדם מאת רובין בייקר
ספר מעולה

---

ספר מצויין -מדהים ומזעזע!

מה קורה שתשעה סטודנטים מלווים בחמישה אנשי צוות מאוניברסיטה במנצ'סטר, אנגליה, יוצאים למסע באי מרוחק נטול שם באוקיינוס בשקט לצורך מחקר לתואר שלהם. בראש המשלחת ראול לופז, חברו הטוב של המחבר.

המשלחת שהייתה אמורה לשוב אחרי חמישה שבועות, חוזרת לאחר 13 חודשים (כשארבע מבנות המשלחת חוזרות בהריון), כשראש המשלחת לא שב עימה, וכן 2 מהמסטודנטים מייזי ודינגו גם הם לא שבים ומוצאים את מותם. מול ועדת החקירה שחוקרת אותם עם שובם מהאי הם שומרים על אחווה, הרמוניה ואחידות, ומספרים סיפור על הרמוניה.

האמת כך מסתבר שונה בתכלית, האי אליו הם מגיעים שוכן בכיוון ההפוך (מערבית) מהמתוכנן(מזרחית), באיי חיים שימפנזים רצחניים, יש בוסתן ובו פירות רבים.

לכאורה גן עדן (מזכיר את בעל זבוב), אך החבורה מאבדת את כל בגדיה כבר בהתחלה, את כל ציוד השינה שלה, התרופות והמזון שלה. וכעת הכל תלוי בהשרדות חבריה הערומים.

בעמוד 317 בסיפור מובאת ציטטה של ראש המשלחת ראול מתוך ראיון שנתן ובו בני אדם ינהגו כמו שימפנזים בטבע, אם יכריחו אותם לחיות בטבע, הם יאנסו, ירצחו יעשו סקס ויפגעו באחרים.

ראש המשלחת לא חזר לאנגליה ונטען שנהרג בטביעה/שריפה.

האמת שמתגלה לרובין בייקר היא מזעזעת על האי התרחשו התרחשויות שמזכירות שוב את בעל זבוב, אונס קבוצתי ,מעשי קנאה ואפילו רצח.
הסוף ופתרון חלק מהשאלות הוא מהמם ומזויע כאחד - מה קרה לתינוקת שנולדה על האי, מה עלה בגורל 2 הסטודנטים שנהרגו וראש המשלחת.

מדהים

» ביקורות נוספות של עופר
» ביקורות נוספות על פראי אדם