ביקורת ספרותית על עולם הסוף מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

שום דבר לא היה מכין אותי לספר הזה, בטח לא העובדה שמדובר בסופר ישראלי. סגנון הכתיבה העשיר והבלתי מתפשר גרם לי לשכוח את זה כל כמה זמן, עד שהייתי נתקל פה ושם בשמות של אנשים וערים ישראליים. עם זאת, הספר עושה שימוש פנטסטי בשפה העברית תוך כדי שמירה על קריאות והנאה מהטקסט. מצד אחד לא יכולתי להפסיק לקרוא את הספר בכל מקום שאליו הלכתי, לפעמים תוך כדי ההליכה עצמה, ומצד שני הצטערתי כשהוא נגמר, במיוחד אחרי הסוף המטלטל שכאילו נכתב על ידי הסופ-ר עצמו ומתחיל מסוף הספר.
הסופ-ר הוא בן מנדלסון, אפילוגן במקצועו, כותב סופים עבור ספרים ותסריטים של כותבים שסובלים ממחסום כתיבה. לאחר שכל משפחתו, כולל אשתו האהובה עד כדי אובססיה, מוצאת את סופה בתוך שנתיים בנסיבות אלה ואחרות, הוא מחליט לסיים את חייו גם הוא ועושה זאת בהגזמה יצירתית, בדיוק כמו שסוף צריך להיות בעיניו, לא לפני שמפתח את גופו בחדר כושר. אבל כל סוף הוא התחלה חדשה במקום אחר. בן, כמו כל המתים אי פעם, מגיע לעולם הבא ומתחיל לחפש שם את אשתו, שבפועל כבר לא אשתו, פשוט כי "...עד שהמוות יפריד בינינו". הפיתויים בעולם הבא רבים, הרי למתים כבר אין ממה לחשוש, וכאילו זה לא מספיק כולם מסתובבים שם ערומים. יוצרים מפורסמים כמו היצ'קוק, מוצרט ושייקספיר ממשיכים ליצור גם במותם ולבן מצפה מפגש משעשע במיוחד עם מרילין מונרו שעדיין לא מוכנה להסגיר את נסיבות מותה.
במקביל לחיפושים הקשים של בן אחר אשתו המתה מתנהלים עוד קווי עלילה רבים, חלקם בעולם החיים שנראה פתאום אפל כל כך בהשוואה לחיים הטובים של המתים. בהתחלה נראה שקווי עלילה אלה חסרי משמעות והסופר רק משתעשע עם רעיונות או סתם רוצה להתחכם, אבל כולם מתחברים, מתנגשים ונשזרים אחד בשני, כמעט עד שיוצא סבון.
מדובר ביצירה שלמה ומחושבת של סופר מתחיל אבל מבין מה הוא רוצה להגיד ויש הרבה. נראה כאילו עצר בעצמו להמשיך במעוף שלו ביצירת עולם חדש ואמיתי כל כך, רק כדי לא להגזים ולא להרוס, אבל הוא שוחה לגמרי בחופשיות בחומר של עצמו. הרעיונות ומשחקי המילים שהוא מפיק יגרמו לכל אחד להשלים עם מותו בטרם עת אם זה מה שמחכה לו.

» ביקורות נוספות של יבג
» ביקורות נוספות על עולם הסוף