ביקורת ספרותית על בראי השפה - כיצד המילים צובעות את עולמנו מאת גיא דויטשר
ספר טוב

---

ספרו של גיא דויטשר הוא ספר עיון העוסק בקשרי הגומלין בין שפה לתרבות. אך אל תטעו ותחשבו כי מדובר בספר אקדמי ומשעמם, המיועד לבלשנים וחוקרים בלבד.

ההיפך הוא הנכון. כתיבתו של דויטשר קולחת, נעימה ומתובלת בהומור. הוא כותב על נושאים מדעיים בשיא הרצינות אך באופן כה מושך ומרתק עד כי נדמה שמדובר בספר מתח ולא בספר עיון לכל דבר.

ובמה מדובר? דויטשר מתייחס לשתי סוגיות מרתקות מתחום הבלשנות וחקר התרבות. הראשונה, האם השפה היא תוצר טבעי, או שהיא תלוית תרבות. לכאורה פשוט למעשה כלל לא. לדוגמא, האם שמתם לב לכך שבתנ"ך כלל לא מוזכר הצבע הכחול, ומה לגבי הפרה האדומה? הים ייתכן שאבותינו ראו צבעים בדרך שונה מאיתנו או שעדיין לא היו להם מילים הולמות לתאר את המציאות הפיזית שסביבם? ואם המילים לא היו קיימות, האם גם המציאות נראתה שונה?

סוגיית הצבעים מוליכה כחוט מקשר לחלקו השני של הספר העוסק בקשר ההפוך שבין השפה לאופן החשיבה של דובריה. הייתכן כי השפה בה אנו דוברים מספיעה עלינו קוגניטיבית באופנים כאלו או אחרים? מסתבר שכן, ובדרכים עליהן כלל לא חשבנו. למשל מסתבר שייחוס מין לשמות עצם (כגון: מיטה-נקבה, כר-זכר) משפיע על האופן בו אנו תופסים את העצמים הללו. וכאשר המין משתנה בשפה אחרת, איתו משתנה גם האסוציאציה.

לסיכום, "בראי השפה" הוא ספר עיון אקדמי השייך לדור חדש של כותבים כדוגמת יובל נח הררי, שלמה זנד ורבים וטובים, הפונה לחוקר כמו גם לקהל הרחב, באופן בהיר וקומוניקטיבי ומשמש גשר בין האיש הסקרן למחקר המדעי המתקדם ביותר. כדאי ומומלץ.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על בראי השפה - כיצד המילים צובעות את עולמנו