ביקורות ספרים על הספר בראי השפה - כיצד המילים צובעות את עולמנו

הסוגייה אליה נדרש המחבר היא: איך משפיעה לשונינו על מה ואיך אנחנו חושבים? אם אין לנו מילה לאיזשהו מושג, האם זה מקשה עלינו מלחשוב עליו בכלל? אם שני מושגים מכוסים ע"י אותה מילה, האם דוברי אותה לשון נוטים לטשטש את ההבחנה ביניהם? ובכיוון ההפוך: האם לשונות מתפתחות בהתאם לאופי הלאומי של כל עם ועם? מי שאי פעם למד שפה זרה באופן יסודי שם לב שבין שתי לשונות אין, לגבי רוב המלים, יחס חד-חד. בעיתון אנגלי לעולם לא תקרא על אדם שטבע (drowned) בים ואחר כך הגיע לחדר המיון, כי ב-drown מובן שהאדם מת. הלאה: המילה העברית הקרובה ביותר ל-yell היא אולי "לצעוק" אבל "to yell" אפשר גם בקול מתון,... המשך לקרוא

strnbrg59

מתוך עמוד הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל " בראי השפה-כיצד המילים צובעות את עולמנו מאת גיא דויטשר הוצאת חרגול ועם עובד בתלמוד הירושלמי כתוב: "ארבעה לשונות נאים שישתמש בהם העולם, ואלו הם: לעז (יוונית) לזמר, רומי (לטיני) לקרב, סורסי (ארמית) לאיליה (קינה), עברי לדיבור, ויש אומרים: אף אשורי לכתב". באותו קו מחשבה אמר קרל החמישי ששלט בחלקים גדולים באירופה ושלט בשפות רבות: "אני מדבר ספרדית עם אלוהים, איטלקית עם נשים, צרפתית עם גברים וגרמנית עם הסוס שלי". השפות משקפות את התרבות. משפט זה חולל דיונים אינסופיים וויכוחים מרים בין הוגים שונים לאורך ההיסטוריה.... המשך לקרוא

mano4now

הדבר היחיד שמצדיק קריאת ספרים בתקופת מבחנים הוא התירוץ "נכון, אני קוראת את הספר הזה עכשיו, אבל הוא קשור לתחום שאני לומדת." והספר הזה הוא בחירה כל כך נהדרת. זהו ספר מרתק שגרם לי לצחוק בקול רם, הישג מרשים מאוד אם לזכור שמדובר בספר מדעי. הספר עוסק בשאלה שנשפך עליה המון דיו (דם של בלשנים): האם השפה משפיעה על הדרך בה אנו רואים את עולמנו? זוהי שאלה כבדת משקל, ומעניינת מאוד. בזהירות רבה, דויטשר מנפה דעות קדומות, עמדות ראשוניות ובורות כללי מושרשת בכל הנוגע לשפה, פוסע ממחקר למחקר באלגנטיות, ומודד את תשובתו לשאלה המרתקת הזו את תשובתו הזהירה, אך המשכנעת: כן, השפה מ... המשך לקרוא

נעמי

ביום בהיר אחד אחי העלה לדף הפייסבוק שלו תמונה של שמלה וכתב "מי שחושב שהשמלה הזאת כחולה-שחורה ולא לבנה-זהובה כמו שהיא באמת מפסיק להיות חבר שלי". חשבתי שהוא מתבדח, כי הלא ברור לעין שהשמלה בגוונים שונים של כחול כהה ושחור, אבל אז קראתי את התגובות השונות והתברר לי שהוא לא. ובכן, אותה שמלה, אותה תמונה, ואנשים רואים אותה בצבעים שונים. לא קוראים בשמות שונים לאותם צבעים, אלא רואים אותה שונה. ובזה עוסק חלק נכבד מן הספר. כלומר לא באשליות אופטיות, אלא בצבעים, ובדרכים שיש לנו כדי לתאר אותם. האם היוונים בתקופת הומרוס היו עוורי צבעים ולכן לא היה בלשונם שם לצבע היין, ב... המשך לקרוא

נצחיה

ספרו של גיא דויטשר הוא ספר עיון העוסק בקשרי הגומלין בין שפה לתרבות. אך אל תטעו ותחשבו כי מדובר בספר אקדמי ומשעמם, המיועד לבלשנים וחוקרים בלבד. ההיפך הוא הנכון. כתיבתו של דויטשר קולחת, נעימה ומתובלת בהומור. הוא כותב על נושאים מדעיים בשיא הרצינות אך באופן כה מושך ומרתק עד כי נדמה שמדובר בספר מתח ולא בספר עיון לכל דבר. ובמה מדובר? דויטשר מתייחס לשתי סוגיות מרתקות מתחום הבלשנות וחקר התרבות. הראשונה, האם השפה היא תוצר טבעי, או שהיא תלוית תרבות. לכאורה פשוט למעשה כלל לא. לדוגמא, האם שמתם לב לכך שבתנ"ך כלל לא מוזכר הצבע הכחול, ומה לגבי הפרה האדומה? הים יית... המשך לקרוא

שין שין

על הספר ניתן לאמר כי הוא מענין מאוד, מבדר,מקסים ומבלבל. כשחשבתי עליו בסוף, הרגשתי כי כמו במשל הכרם :"רעב נכנסתי ורעב יצאתי" ואוסיף באמצע היה כיף. השאלה המרכזית היא האם השפה היא ראי? ואם כן לאיזה ראי? לתודעה שלנו, לנפש? או אולי למבנה הפיסי של המוח. דרך אגב בפיסיקה ראי מחזיר כל קרינה המגיעה אליו מבחוץ, בלשוננו אנו אומרים לעתים כי ביטוי מסויים הוא ראי לנפשנו הפנימית. הספר טועם מהכל מערבב את הדברים, אבל תשובה ברורה אין בו. בצד אנקדוטות משעשעות המתייחסות לשאלה האם יש מכנים תרבותיים משותפים לכלל האנושות. נשאלות המון שאלות שאין עליהם תשובה ברורה. אין כוונתי... המשך לקרוא

אורי רעננה