ביקורת ספרותית על גרגרנות מאת מוריאל ברברי

---

אדם מתבשר שהוא עומד למות בעוד ארבעים ושמונה שעות. מה עושה אדם כזה? חייו עוברים לפניו בזיכרונו, הוא עובר על סימני דרך בחייו, ודאי מנסה לסגור קצוות פרומים, לפייס את בני משפחתו המנוכרים או להשאיר צוואה רוחנית. לא בספר זה.
הגיבור הוא מבקר מסעדות נחשב בצרפת, וסימני הדרך בחייו הם מאכלים שטעם בשלבים שונים, החל במטבח המיתולוגי של סבתו, וכלה במסעדות היוקרתיות ביותר. הוא שקוע בניסיון לשחזר טעם חמקמק מן העבר, ורק לקראת הסיום הוא מצליח בכך. לא אגלה מהו הטעם, אך לא מדובר במאכל מאחת המסעדות היוקרתיות.
יחסו לאוכל הוא חושני, אפילו ארוטי. יחסו לכל השאר בחייו הוא קר ומנוכר. אפילו על ערש מותו לא נערך כל חשבון נפש ואין פיוס עם ילדיו או עם רעייתו, החשים כסרח עודף.
הספר קצר ומורכב מפרקים קצרים מאוד, הכתובים בגוף ראשון. בין זיכרונותיו של מבקר המסעדות משולבים פרקים שדובריהם הם אנשי משפחתו של המבקר, מאהבותיו, עובדי ביתו, ואפילו חתולו הזקן, האהוב עליו יותר מכל בני ביתו, ופסלון ונוס הנמצא בחדר עבודתו. יש גם פרק הכתוב מפיו של הקבצן הוותיק בקרן הרחוב.
מי שמתייחס למזון ולהכנתו כאל אמנות ייהנה מתיאור המאכלים. מעבר לזה, הספר נעים לקריאה ולעתים אף משעשע.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על גרגרנות