ביקורת ספרותית על סודו של העיט מאת ארז אהרוני
ספר טוב

---

ספר קליל וזורם שניתן לגמוע תוך יום-יומיים בלי שום בעיה. החלוקה לפרקים קצרצרים מסייעת אף היא במלאכת הקריאה.
לזכות המחבר יאמר שהרעיון עצמו, כל השלד של העלילה - פשוט מעולה. בתחילת הספר עוד הרגשתי אבוד בין כל ההתרחשויות השונות, שהקשר שביניהן נראה מקרי ותלוש. אולם לא ויתרתי וככל שמתקדמים עם הקריאה החלקים מתחברים, המזימה נראית ברורה וספר דיי סוחף.
יחד עם זאת, אופי הכתיבה עצמה (או "הביצוע" של העלילה) דיי איכזב. אני תמיד חושב שזוהי נטייה של סופרים חדשים (אולי אני טועה) לשלב בכל משפט דימוי כלשהו, לרוב צולע. הנטייה הזו נראית בעיניי כניסיון להיות שנון, או אולי עשיר (מבחינת הכתיבה או השפה) אבל לרוב סתם מעיק על הקריאה ולא משעשע במיוחד.
בשפת הכתיבה, לכשעצמה, אין רובד ספרותי עשיר במיוחד, וגם זה תמיד מאכזב אותי קימעה.
הערה אחרונה נוגעת לכריכה והיא טכנית בלבד - מסופר בספר על התרסקותו של מטוס A-4 סקייהוק, שמכונה בחיל האויר הישראלי כ"עיט" - אז למה לעזאזל יש תמונה של מטוס F-16 ?

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על סודו של העיט