ביקורת ספרותית על סודו של העיט מאת ארז אהרוני
ספר טוב

---

רומן מתח ישראלי בסגנון 'אהבה בשחקים'.
כבר בעמ' 11 אנחנו נכנסים לנקודת מגע אקטואלית עם המציאות. עידו ברנע הטייס חש לא בנוח עם המטרות המבצעיות ומבקש להפסיק לטוס אחרי שהושקעו בו משאבים רבים. הוא מורד, אולי כעונש איפוס, לטייסת ישנה ופחות מבצעית של מטוסי סקייהוק הידועים בכינויים 'עיט'.
חושב לצאת לשנת לימודים, בינתיים טס על הגרוטאה כי: "טיסה זה לא רכיבה על אופניים. אי אפשר לעשות הפסקה ארוכה ואח"כ להיכנס לתא הטייס כאילו כלום."
על מי מנוחות כשהוא שקוע במחשבותיו ובחינת 'יחסינו לאן', משייט בשמי הדרום ברוגע כשמטוס העייט הזקן מחליט לבגוד בו וכאילו מקבל חיים משל עצמו מה שמאלץ את ברנע לנטוש.
האם הוא בטיסתו הרשלנית גרם להתרסקות? ואם כן, מדוע מרגיש לו כאילו הוא מטרה לסיכול ממוקד?
מכאן מיודענו יוצא למסע 'אדם בעקבות מטוסו' לנקות את שמו. ואין רגע דל, אף שהחלטותיו לעיתים פזיזות ותמוהות הקצב הוא טוב ועל אף המופרכות חווית הקריאה מהנה למדי.
ערך אמנון ז'קונט, מי שערך לאורי אדלמן את הספרים אם זכור לי נכון. וככזה שומר על הקו המהנה של 'משוואה עם נעלם'.
אקשן ישראלי קליל ומהנה.
4/5 בסולם מאני
מומלץ!

ותודה ללי על ההמלצה.

» ביקורות נוספות של וויליאם מאני
» ביקורות נוספות על סודו של העיט