כשקראתי את הספר - אליו הגעתי בעקבות הביקורת של נוריקוסאן (תודה!) חשבתי כמה קשה להגדיר זהות: זהות אינה איך אנחנו נראים - למרות שאחרים מזהים אותנו לפי החיצוניות. זהות אינה גם הדרך בה אנחנו מתנהגים, הדרך בה אנחנו מדברים או מחליטים החלטות. זהות אינה רק זכרונות וגם לא בחירות.
הספר עוסק בזהות בכמה מישורים: זהותו של צ'אפ שאין לו איש והוא גר ברחוב, שקפץ על הזדמנות מקרית והחליט להפוך לקסיאל רודנייט, נער שנעדר זה שנתיים, שלו, בניגוד לצ'אפ, יש הכל: משפחה, בית ושייכות. וברמה קצת יותר מופשטת בוחן - יחד עם הגיבור - איך זהותך תקבע את החלטותיך ברגע האמת.
הספר מוגדר כספר נוער למרות שחוץ מגיל הגיבור אין בו שום סממן כזה. הסופרת האנגליה - למדתי לדעת - כותבת ספרי נוער משובחים, שבהם העולם האמיתי אינו מוחבא: בעיות נפשיות, משפחות מתפרקות, שימוש בסמים וגם הנזק שעושים אנשי רווחה והפתרונות הממוסדים לילדים נטושים.
הספר מעניין מאד וקריא, ואהבתי אותו. יתאים למי שאוהב סיפורים וגם סופים חמוצים - מתוקים...
















