ביקורת ספרותית על בני מתושלח מאת רוברט היינליין

---

מד'ב קלסי ישן נושן.
ספר נהדר בתרגום איום, עריכה מרושלת וכולו אותיות קופצות.
אגודת האוורד שמה לה למטרה להאריך את חיי האדם בדרך פשוטה, זווגם של מאריכי ימים.
קבוצת האוורד נותרה סודית במשך דורות רבים והספר מתחיל בזמן בו האגודה מנסה להחשף ומיד, כמובן, יוצרת קינאה וחשדנות הגורמות לבריחה של אנשיה לחלל במטרה לחפש מקום ישוב חלופי.
זהו סיפור מסעם של בני אגודת האוורד.
ובעיקר סיפורו של וודרו וילסון סמית' הוא לאזרוס לונג,
זקן שובב ציני וקופצני, שאינו מתבגר לעולם.
(ומיד מעלה בדמיון את אלן קארלסון הזקן בן המאה...)

גם הספר בדיוק כמו לזארוס לונג נשאר רענן ונהדר למרות גילו המופלג!
היינליין במיטבו!


*טיפת ספוילרים, ראו הוזהרתם!

מבול הפרסומות השוטף את הרשת, העלמת קמטים בשלוש דקות, מראה צעיר בחמש דקות, ודומיהם, גרם לי לחזור לבני מתושלח, ספר שכולו קמטים ושער שיבה ומראהו בלתי צעיר בעליל. ספר זקן.
הוא מספר, כזכור לקוראיו המסורים של היינליין, על אגודת הווארד המחפשת דרך להארכת תוחלת החיים ע"י זיווגם או בשפה יותר מעודנת שידוכם של אנשים מאריכי חיים.
באמת פשוט מאוד..
לאחר שנים של חיים במסתור האגודה נחשפת וכצפוי קצרי החיים רודפים את מאריכי החיים כדי לחשוף את סוד חייהם הארוכים.
בני משפחת הווארד נמלטים מכדור הארץ, ובשובם מוצאים ש"סוד אריכות החיים" נחשף.
לאחר בריחתם נחקר נושא אריכות החיים באריכות רבה, ובכך אני חוזרת למבול הפרסומות, כוון שחלק נכבד מהסוד הוא טיפולי הצערה מלאכותיים.
אני עדיין תוהה, כמו לאזרוס לונג, הזקן בבני האדם, האם אריכות חיים בדרך מלאכותית שווה את הטורח.
הזהר מקור, מחום, משמש, מגשם, מאכילת מזון טעים מדי, קרי אכילת יתר, ממאמץ יתר, ממנוחת יתר.
אל תקפוץ, אל תרוץ, אל תשתולל, אל תסתכן.. תלבש סוודר!
אבוי.. החיים כה משעממים על כדור הארץ שלאזרוס לונג בורח מיד בחזרה למעלה, לכוכבים. לחפש לו אתגרים חדשים מסוכנים ומלהיבים.
ושאלתי לאחר סיום הקריאה, ולאחר שכל הפרסומות נמחקו ללא קריאה וללא התיחסות,
למה ספרים ישנים, מוזיקה עתיקה, וציורים מימים עברו נחשבים לבעלי איכות ואנשים זקנים צריכים להסתיר את זקנתם ולהתבייש בה?

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על בני מתושלח