אפשר לומר שקרש נוקשה עומד חזק תקופת מה אולם בסופו של דבר נשבר. דווקא ענף גמיש יכול לנוע מצד לצד ולהישאר שלם ולצמוח לעץ עבות.כך מתוארים לדעתי הדמויות בספר,המטופל הראשי של דוויד וינטר,"בארי לונג" הוא קרש נוקשה,ואילו הבת של דוויד הענף הגמיש בסיפור שמתארסת לבחור שלוקה בפרעה דו קוטבית,שנושא מאוד מטריד את דוויד עד כדי כך שהוא מסכן את מקצועו וגורם לו לחצות קווים אדומים שאסור לעשותם בתחום הפסיכולגיה.
בנוסף לבעיות הללו נראה שהוא עצמו זקוק לפסיכולוג לצלוח את המשבר של עזיבת אישתו את הבית,ואביו אשר לא מכיר אותו ואין כמעט תקשורת בינהם.
מה שיפה בעיניי עוד שאין בספר הפרדה בין פסיכולוג למטופל כאשר הוא עצמו חווה קריסה טוטאלית בחייו.
המשפט המנצח שמוזכר בספר "העבר מנבא עתיד" כשדיוויד וינטר מנבא את עתיד מטופליו ובעצם גם את שלו.
מאוד נהנתי מהפשטות של כתיבת הספר,הדמויות זרמו בקלות ונראה שיש לסופר תובנות עמוקות על בני אדם.

ספר רב שכבתי מעורר מחשבה.
אתחיל בדמויות, הדמות הראשית היא המספר, פסיכולוג המתעמת ומעומת עם הפרעה דו קוטבית, הן בתחום המקצועי שאינו בקי בו במיוחד, והן בחייו האישיים.
ומתברר כי כמו בכל סיפור טוב, יש בו תת סיפורים על תיפקוד הפסיכולוג, הבעל , האב והיחס למעגלים רחבים יותר.
יש כאן שיח מרתק מה אנו החוקרים מסיקים מחלונות מידע והאם עולם החולים הוא באמת שלילי או שזו השלכה שלנו.
ויש עוד
כל זה עטוף בצורה רומן, יפה ובנוי לתלפיות.
אחרי שמסיימים אותו, מתחילים לחשוב ויש על מה.
רוצו לקרוא.
נ.ב הכריכה והכותרת שבידי אינם זהים למופיע בספר.