ביקורת ספרותית על תמונתו של דוריאן גריי (2006) מאת אוסקר ויילד
ספר לא משהו

---

על הספר שמעתי שנים וגיבשתי עליו כבר עמדה ודעה שהיו בהחלט לא מבוססים.

היה נדמה לי כי מבוסס במעין מותחן רומנטי, אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.

המציאות היא שהספר הזה הוא בדיוק מה שחשבתי עליו:
מעין דרמה אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.

-> הצרה היא שאין כאן שום מותחן ובפירוש לא רומנטיקה.

מאכזב, אך האשמה היא עליי..


הספר מגולל את קורותיהם של דוריאן גריי - צעיר המתואר כיפה תואר בכל הזדמנות לערך - אותו מצייר הצייר-אומן באזיל הולוורד ששואב השראה מאישיותו של דוריאן,
ומכרו של הצייר - הלורד הנרי ווטון שבמהלך כל הספר מחזק את קשריו עם דוריאן ומשפיע על אופיו עד שהוא גורם לאבדן ההשראה של הצייר ושחרור כל עכבת מוסר בדוריאן עצמו.

הספר מתאר כמובן את האריסטוקרטיה של המאה ה19 ומציג גם ביקורת לא סמויה כלל על כך שהאליטה לא מנסה לעזור לרוב העם העני וחסר ההשכלה,
ולא חוסך בתיאורים רבים על פסימיות העולם עצמו ובאמירות רבות של הלורד הנרי לדוריאן שמנסות להסב את השקפת עולמו להשקפה מייגעת דכאונית וחסרת חיים.

הספר עמוס לעייפה עד שכבר נמאס מגילויים חד-מיניים אירוטיים, סיפור עלילתי לא שובה, אמירותיו של הלורד שבמכוון מנסות לעייף את הקורא ולהוליכו סביב סביב בלוגיקה לא מובנת דווקא כדי להכעיס ולהציג את העולם כפסימי עד כדי דיכאון קליני.
בכמה שלבים התחשק לי לזנוח אותו כבר, אבל נאמן ליושרי כקורא חרקתי שיניים וצלחתי גם אותו.

התחושה העיקרית שלי היא פספוס - הרעיון לספר ולעלילה מוצלחים מאוד, אבל הביצוע בעיני מחפיר.
אין לי מושג איך הספר הזה נקרא יצירת מופת ואני שמח להיפטר ממנו.
בסולם שלי - 2 סמיילים (ולו בגלל הרעיון)

» ביקורות נוספות של marin
» ביקורות נוספות על תמונתו של דוריאן גריי (2006)