ממממממממ.......
מה אפשר עוד לאמר שלא נאמר עד כה בביקורות שלפני?
הליטל פיפל תפסו אותי חזק ועמדו על כך שאשאר, תאמינו או לא - זה לא משנה - סיימתי את הספר בשבוע ואספתי סבלנות מפינות רחוקות בנפשי למען החלק השלישי.
אבל למה אאוממה? התאהבתי ואני סטרייטית לגמרי.
טנגו זה שם יפני? מוזר.
אח אח אח מורקמי כל ספר שלך פשוט באר שואבת.
מומלץ ממש ממש ונא להתעלם מהכובד, את האמת אני די בטוחה שהתפתחה לי דלקת בגיד במפרק היד, נו יש דברים ששווים גם דלקת בגיד, לא חשוב נקרא קצת ספרים רזים לעת עתה.
תהנו, אני בטוחה שכך יהי.

אכן אכן טולסטוי ההודי

אחד הטובים ללא ספק!
כשקראתי אותו נגנבתי מעצם המחשבה שיש דור שני ושלישי גם אצל הגרמנים...
כל כמה עמודים חזרתי אל גב הספר מחפשת עוד שבבי מידע על הסופר לצערי לא גיליתי הרבה.
הספר כתוב טוב בצורה מהודקת הוא שוטח בפנינו סיפור בכפר קטן לא רחוק מעיר גדולה בצל הפחד.
מומלץ מומלץ ודי במילים אלו.

כל מה שזכור לי מהספר הזה זה כאב ארוך שהתמשך לאורך כל קריאתו.
זה לא הרבה אך זה המון
מומלץ לא לבעלי לב כאוב

הספר של מורקמי בה' הידיעה מבחינתי מבין כל שאר ספריו שאחד או שניים אפילו אכזבו אותי
הצל בספר שהולך ומתמעט קנה אותי וגרם לקנאת סופרים אצלי
כן מורקמי יודע להמציא עולם ששווה ביקור בו

הספר הזה נגמע על כל 547 עמודיו במהירות הבזק! ומי בכלל הרגיש את המספר הזה שנהפך באמת לסתם מספר לאור העלילה והדמויות, אויש איזה מילים קטנוניות לתאר ספר עלילה ודמויות! הספר הזה מלא בנשמה ואהבה וחכמה וצבעים וריחות ועצב ותהיות ולבטים וחיפוש וריחות (כבר אמרתי?) ו ו ו ו ....
אשכול נבו כותב פרוזה בשירה!
ראו הוזהרתם!
"אבל לאות של אחרי טיסה פשתה
מכפות הרגליים
אל הברכיים
דרך המתניים
ועד לצוואר
ולעפעפיים." עמ' 156
וזו רק טעימה קטנטונת
אני במקומכם רצה לקנות את הספר (לא מיד שניה) ונדבקת אליו טוב טוב
ולאחר מכן בסדר כרונולוגי:
צימר בגבעתיים
ארבעה בתים וגעגוע
משאלה אחת ימינה
נו אתם עדיין יושבים מול המחשב??

דר' ידידיה יצחקי שלח אותי בקריאה סמויה לקרוא את הספר
ותמהתי שעוד לא נפגשתי בו עד אותו יום
שלושת האחים מסמלים אבטיפוס או ארכיטיפ של סוג אדם
ואב קמצן אחד שסופו להרצח ושעל רצח זה אנו שומעים בעמוד הראשון של הספר
אין על דוסטויבסקי להדביק את הקורא לספר כבר על העמוד הראשון
מומלץ לכל אוהבי ספרות רוסית

מלחמה ושלום
מה מה מה אפשר לכתוב אחרי שתי מילים אלה שמציינות צמרת שכזאת בספרות הרוסית של המאה שעברה שעברה?
אם הייתי יכולה לפגוש את טולסטוי הייתי שואלת אותו:
למה לא חסת על חיי הנסיך אנדריי?
ואומרת לו תודה רבה על שעות של הנאה עילאית ועל הצער הגדול שחשתי כשנגמר
מומלץ לאוהבי צמרות עצים, פסגות הרים וסולמות לעננים

לא זה לא ספר היסטוריה
לא זה לא ספר שואה
זה ספר על עיניים כחולות גדולות
זה ספר על אהבה בלתי ניתנת לביטוי
זה ספר על אימהות עייפה בעולם עצוב
זה ספר ששוה כל דקה של קריאה ומחשבה ודיון ודיבור עליו ובו
אלזה מורנטה בשיא יצירתה
השאר קצת מאכזבים