ביקורת ספרותית על The Piano Teacher מאת Lynn York
ספר טוב

---

העטיפה של The Piano Teacher היא משפחתית, חמימה ואוורירית, כאשר הכותרת כתובה בכתב נשי ומסביב מפוזרות תמונות של משפחות מחייכות. היא מזכירה בעיקר קדימונים לסרטים של הולמרק, ואכן מי שיקרא את הספר ימצא דמיון ברור בינו לבין קווי העלילה המשותפים לרוב ההפקות שלהם.

מתחילים ביום יחסית טיפוסי בעירה שלווה וישנונית שרוב תושביה הולכים בתלם וששערוריות הן דבר שאינו מתקבל בה בברכה, אם כי זוכה לסיקור נרחב. האירועים המשמעותיים ביותר בעירה הנ"ל הם חתונה פרובינציאלית, רצח ערטילאי של שוטר ורמיזות, מעודנות לכאורה אך יחסית שקופות, למעשי ניאוף בין שתי דמויות משניות. אין מבט קרוב אמיתי לתוך אף אחד מהאירועים הנ"ל ונראה שהספר בוחר לא לצאת מגבולות מסויימים, שהוא נמנע מלזעזע באמת - בעיקר את הקורא המנוסה, זה שכבר חווה באמצעות עשרות ספרים אחרים טרגדיות שונות ומשונות – ספר שיתאים אולי לעקרות בית אדוקות ולריגושים הזולים שמתחזקים את חייהן, ואכן הוא גם מתמקד בדמות ראשית דומה: וילמה, אלמנה בגיל העמידה המעבירה שיעורי פסנתר לילדי העיירה.

אולי מה שכן מעניק לספר את המשמעות החשובה ביותר שלו, היא העובדה שהפסטורליות האמורה, שאינה מעורערת באזכורים של רומנים מחוץ לנישואין ופשעים חמורים, מתנפצת כמעט לחלוטין כאשר לעלילה מתווספים לא אירועים בולטים אחרים אלא – דווקא – בתה, חתנה ונכדתה של וילמה המגיעים לביקור פתע, שמתקשרים אמנם מיידית לתמונות המשפחתיות ההולמרקיות שעל כריכת הספר אך מעבירים היטב לקורא את המסר ש - יותר מכל בחיים - המשפחה הם הגורם המניע האמיתי, הם הטרגדיות והשמחות, הם המרגשים והמזעזעים - הם האירועים החשובים באמת.

לא תמיד ההתרחשויות בספר הגיוניות, לא תמיד מובן קו המחשבה של הדמויות, ונראה שבנסיונה ליצור ספר עם אמירה חזקה על משפחה לין יורק חשבה שמוטב יהיה לתבל גם בקצת ריגושים, אך נסיונה לעשות זאת לא צלח ואווירת המסתורין והמתח שלכאורה מלווה לעתים את הספר מרגישה, יותר מכל, מיותרת. היא מיותרת בעיקר כי הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות הראשיות, הזכרונות והסודות הישנים וההתנגשות בינם לבין בני משפחתם האחרים מספקת את הסחורה הרבה יותר טוב ויוצרת ספר מעורר מחשבה. הוא מעלה שאלות קשות על אהבה, מוות נישואין ואמהות, מבלי לנסח אותן במפורש; הוא בוחן מי אשם ומי לא ברשת הפתלתלה של כאבים סמויים ואגו פגוע שלעתים נטווית בתוך מערכת יחסים משפחתית ולבסוף בודק, בעיקר בדיונים הפנימיים שמנהלות הדמויות בינן לבין עצמן, כיצד והאם ניתן לפענח את האירועים האישיים המכאיבים שנמצאים בעברו של כל אחד מאתנו, ולצאת מכך שלמים.

הספר מומלץ למי שיש לו סבלנות, למי שלא מחפש עלילה סוערת ולמי שלא מחפשת תשובות ברורות ומוכן להסתפק במקום בהרבה מאד שאלות.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על The Piano Teacher