ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 25 באוגוסט, 2011
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
חיים גראדה, מגדולי סופרי היידיש של המאה העשרים, מתאר ביד אומן בספר זה ובספר ההמשך 'מלחמת היצר', את עולם הישיבות הליטאי של המאה 19-20, את העיירות בליטא, ואת תנועת המוסר. צמח אטלס הוא איש 'נוֹבְהַרְדוֹק', אותו פלג קיצוני של תנועת המוסר הגורס כי האדם הוא זירת קרב בין שכלו לבין רצונותיו, וכי ללא מאבק עיקש רצון האדם, הוא יצר הרע, לעולם יצא וידו על העליונה. על כן כל ימיו של איש נובהרדוק מלאים בפסימיות, בחוסר אמונה באדם ובמעשיו, ובחשדנות קיצונית למניעים של כל מעשה, טוב ככל שיהיה. יחד עם זאת, נובהרדוק משכה אליה צעירים רבים בשל הלהט הרב, המהפכנות, ההקרבה, האופי הנזירי הסגפני, והדבקות שאפיינה את חניכיה. עד היום נובהרדוק הוא שם דבר בעולם הישיבות.
הסיפור מתמקד בחייו של צמח אטלס על אישיותו המסוכסכת המיוסרת והמיטלטלת, על עליותיו מורדותיו, טירופו, נסיונותיו ותלמידיו. בד בבד פורש גראדה (שהוא הנער חייקל שבסיפור) ומצייר את הווי העיירה היהודית ליטאית על שלל טיפוסיה, למדניה, אביוניה, נשותיה, ומשכיליה. הסיפור לעיתים טראגי, לעיתים קומי, ותמיד נוגע ללב. בנוסף הוא מהווה מסמך היסטורי חשוב ומרתק על התקופה, עד שהאקדמיה למדעי היהדות בארה"ב (שעניינה בעבודות אקדמיות ולא ספרותיות) העניקה לגראדה פרס על יצירותיו המהוות "ערך היסטורי ראשון במעלה כמצבה נשגבה לעולם שחלף ואיננו עוד".
לקראת סוף הספר הראשון ולכל אורכו של הספר השני מתוודע הקורא ל'מחזה אברהם' הוא הוא ה'חזון איש', מגדולי הרבנים החרדיים בדור האחרון, המהווה, ביחס לצמח אטלס, את צידו השני של המטבע. מיושב, מאוזן, מאמין באדם ובכוחותיו, ומתחשב בחולשות האדם ובשגיאותיו. בשיחה הנוקבת ביניהם מתאר גראדה בתמצית את ניגוד התפיסות בין נובהרדוק לחזון איש. בעוד צמח אטלס מטיח בחזון איש ש'החומר, הגוף, מוריד ארצה הכל, אפילו את הנאצל שבבני תורה. יצר הרע עלול להתעטף בטלית שכולה תכלת, אבל בעיניים הלטושות ביראה כלפי שמים יוקד החשבון הטמא של הנגיעה האישית' ועל כן 'אין לו אלא הצלה אחת – ללמוד מוסר', עונה לו החזון איש ש'יצר הרע עלול להתעטף גם בטלית הארוגה הבחנות ותוכחות של נובהרדוק', וכי 'הנר הקטן שלפני הגמרא בלילות מאיר לאדם ימים רבים לאחר מכן, בחנות בין חביות דגים מלוחים וגויים כפריים, בעת שחבריו שהרעישו עולמות בלימוד המוסר כבר דעכו וכבו'.
ספר מומלץ למתעניינים בתקופה, באוירה, ובעולם המיוחד והמופלא הזה שלא ישוב.
[אגב ראיתי ששמואל בן ארצי (אבא של שרה נתניהו, בן 97 כיום) שעוד למד באחת מישיבות נובהרדוק, כתב ספר בשם זה 'נוברדוק'].
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יוֹסֵף
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה לכם :)
|
|
|
הפסקתי לקנות ספרים
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
מי שמתעניין בתקופה
יכול לקחת את הספר ההיסטורי המצויין של עמנואל אטקס על ישראל סלנטר או הספר הסוציולוגי אשר בוחן כמה דגמים של ישיבות: הישיבה הליטאית בהתהוותה של ש.שטמפר.
ניסיתי לקרוא את הספר בעבר, לאחר שיצא לי להתקל בשירים של חיים גראדה, אהבתי את מה שקראתי, אך לא נתפסתי לספר, אקרא אותו בעתיד. |
|
|
נוריקוסאן
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
חבל שהספרים היפים האלה
נשכחו כמעט לחלוטין. הביקורת שלך יפה מאוד. מעבר לתיאור של ישיבות המוסר והלהט של אנשיהן, נהניתי מהתיאור היפה של אנשים פשוטים בעיירות. הדמות של דבורה'לה, הארוסה הנטושה שבורת הלב, זכורה לי במיוחד.
|
|
|
עולם
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
מאחר ואביו של נתניהו כבן מאה, נראה שילדי הזוג נתניהו יורשים גנים של אריכות ימים (טפו טפו).
אהבתי את הביקורת.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
