“אני זוכר שכשכתבתי על בית קרנובסקי של י''י זינגר, כתבתי שמדובר ב''ספר שהוא עולם''. ואותה תחושה שחשתי מבית קרנובסקי, חשתי גם כאן בספר הזה.
צמח אטלס זאת דמות, שצריך לכתוב עליה ספר. ולא סתם, אלא לקרוא על כל הספר בשמה. ובכן, מה שצריך היה להיות, נהיה, נהיה לספר בשם ''צמח אטלס''.
צמח הוא אדם, תלמיד של ר' יוסף יוזל הורביץ, ותוצר בלעדי של ישיבת נובהרדוק, אשר ידועה בדרך ובהשקפה שלה, עם מימוש תורת המוסר.
צמח הוא איש מיוחד, הוא חריף, אמיתי, ומלא סתירות. חשובה לו מאוד הדרך הזאת, ולמעשה היא שזורה בנפש ובטבע שלו יופי יופי.
הבסיס שהוא תיקון המידות, וההשתלבות שלו עם דרך התורה והחיים דאז, זה מה שמלווה את הספר.
זה מה שעושה את צמח אדם ביקורתי ונושך, ואדם שעומד על שלו. אבל צמח הוא אדם, והוא גם מבין שעם כל דרך התורה והמצווה, השכל שלו גם נוכח, ולא נותן מנוח.
הוא דורש וחוקר, ולא עושה חשבון, וכמובן מגיע לשלב בו הוא מבין שאלוהים של הלב שונה מאלוהים של השכל.
ומשם העלילה מתחילה לרוץ.
צמח נפרד מחיי החברה של הישיבה והמעוז שלו, והוא יוצא לדרך חדשה של מין גלות, שבה הוא מתמודד עם פיתויים לפה ולפה, פעם הוא נכנע לשכל הקר שלו, וההתייחסות שלו לתומ''צ בהתאם, ופעם הוא חוזר בו, חוזר לדרך הישר, ומסתגף. אבל כל זה אין בשינוי עקרונותיו וספקות הלב שלו.
זה בא לידי ביטוי בנשים שהוא נתקל בהן ונושא לעצמו, ובישיבה שהוא מקים בעיירה האחרונה שהוא נעצר בה.
הסופר לא שוכח כמובן כל עיירה ומקום שצמח הולך אליו, וכל דמות בעיירה, הכל מצויר ומסופר בדרך צבעונית וברורה, אפילו מאוד ברורה.
הדיאלוגים השכליים של צמח עם ברי הפלוגתא שלו בשרניים עם דעות לכאן ולכאן, וגם כאשר צמח הוא המדובר, הסופר לא נותן לשכוח את הדמויות האחרות, ונותן לקורא להתחבר אליהן בצורה לא פחות עמוקה, ככה שמצאתי את עצמי הרבה פעמים מצד אחד קורא סיפור עלילתי, ומצד שני מהרהר ממש בשתי הדעות ובכל סברא שעולה.
כמו כן ההקדמה של המאחורה של הספר אומרת שלצד הגיבור של הספר צמח, נוכח גם ה''מחזה אברהם'' שמבוסס על החזון איש, ובאמת כל זה מופיע רק ממש בסוף הספר, ושם באמת גם נמצא חלק יותר עיוני בכל המחלוקת לגבי תורת המוסר ולגבי צמח עצמו.
זה יכול להיות קצת כבד למי שמחפש משהו קליל, כי פה יש הרבה מעבר. יש עולם שלם וגדוש.
גם לדעתי צריכה קצת הקדמה של הכרה בעולם הישיבתי דאז, ובעולם המוסר ושכנגדו.
עם כל האמור, כבר גמרתי את הספר ותכף המשכתי לשני שלו, ''מלחמת היצר'' בלי שום רצון להפסיד עוד מהעולם הזה.
ובכלל, מתי בפעם האחרונה קראתם ספר מוצלח ביותר וידעתם שיש לו עוד המשך של כמעט 200 עמודים? להתענג.
רק, חבל שאין לספר הזה עוד הוצאה מזאת שאצלי, כי חיפשתי יחסית הרבה, ורוב הספרים (גם אחרים שלו אגב) במצב שיכול להיות לא קריא מרוב יושן.”
