בגאוניותה בראה מיקי כנען עולם מקביל שמאפשר קיום לכל אותם שאינם צועדים עם העדר. ברגישות ובמקוריות פתחה צוהר דו כיווני בין העולומות, כזה שמאפשר לכולם לחיות זה לצד זה.

"אדם יכול לסבול הכול," אמר לי פעם איש חכם אחד, ובתנאי שיכתוב על כך ספר."
על כן הנה אני כותב, גם כדי שלא אשכח. אני מנסה לשחזר בכתובים את הסיפורים שלנו – שלי ושלהן, הסבוכים זה בזה בקשר גורדי, שרק אבחת חרב תצליח לנתקו.
לעיתים אני חש אשמה על שאני פולש בכתובים אל זיכרונותיהן החבויים, ועלי להיאחז באמתלה הישנה: לזיכרון אין קיום אלא אם נחקק בספרות עמוק בבשר הזרוע, נשמר כאפר בצנצנות שקופות או נכתב בדיו שחורה על גבי דפי ספר."
במילים אלה פותחת שפרה הורן את ספרה, מחול העקרבים. ספר שמתמודד בעדינות זהירה כעקרבים הנשמרים על נפשם, עם דילמות מהותיות בהיסטוריה האנושית. ובהקשרים בלתי נמנעים בין הביוגרפיה הפרטית של האדם, לזו של עמו. במקרה הזה הצורך לזכור גובר על הרצון לשכוח...
בעוד ימים אחדים יצא בני למסע לפולין, הספר שימש עבורי נקודת פתיחה מצויינת לדיאלוג פורה. מומלץ בחום

יאן פילפ סנדקר כאילו התבונן לתוך הנפש שלי באמצעות מראה משקפת. למרות התרבות הכה שונה תפיסות העולם שלנו כה דומות. הספר רק חיזק את אחיזתי באמונה הבסיסית, שהדרך בה אדם בוחר לספר לעצמו את סיפור חייו, יכולה לנתב אותו להצלחה והגשמה. עלינו ללמוד להסיר את רעשי הרקע של תכתיבי החברה, ולהקשיב לקול הפנימי הבוקע מתוכנו. אני מאחלת לכם שתהנו לפחות כמוני מהמסע המרתק לנופיה האנושיים והמרהיבים של בורמה, ולנבכי הנפש האנושית.

למרות אכזבתי מהסוף ההוליוודי עדיין אני מוצאת קרן אור בספר, בדמות האמת שחייבת לדעתי לצאת תמיד אל האור, וככל שיותר מוקדם כך עדיף. האמת פעמים רבות אינה נעימה, וזאת בלשון המעטה, אולם אם נדחיק אותה ולא נתמודד עם השלכותיה המצב רק ילך ויחמיר. קטרין סטוקס התמודדה בספר עם האמת שלה, וכעת הגיע תורנו הקוראים, בהצלחה!

מאז ומתמיד הייתי סקרנית לגלות מה מתחולל בתודעתן של הנפשות הפצועות? (כפי שהן מכונות בגב הספר) ומה מניע אותן? עבורי הייתה זאת משימה בלתי אפשרית, בבחינת קטונתי. זאת עד שקראתי את הספר של פאולו ג'ורדנו שבאמצעות דימויים עדינים ומדוייקים המחיש לי את התחושות, המחשבות והשיקולים הזרים לי, באופן שיכולתי להזדהות עימם.

הבוקר סיימתי לקרוא את ספרה של טטיאנה דה רוניי "המפתח של שרה". הספר מגולל את קורותיהם של יהודי צרפת במלחמת העולם השנייה. את חלקם של הצרפתים לטוב ולצערי בעיקר לרע בתקופת השואה. את אירועי ה-’וול-ד’איב’, ואת גורלם של ילדי ה-’וול-ד’איב’ . אולם בעיני מעבר לסיפור התקופה מסתתרים בספר רבדים הרבה יותר עמוקים. על יחסי אנוש, ואודות האחריות ההדדית שעל בני המין האנושי באשר הם לשאת האחד כלפי רעהו. כל הסיפור נסב סביב סוד אפל בעברה של משפחה. סוד שהוא גם כתם בעברה של אומה שלמה. כמו במקרים רבים אחרים, גם בסיפור הזה תיבת הפנדורה נפתחת בסופו של דבר על-ידי גורם שלישי, שלא היה מעורב באופן אישי בדבר. אז מתחילים השרצים לצאת מהארון הנעול, ולטלטל את חייהם של כל המעורבים בדבר מהקצה אל הקצה. בתחילת הספר מציינת הסופרת כי אינה מתיימרת לתעד את המציאות כפי שהייתה, וכי בדתה את הדמויות מליבה. אך הוא נכתב באופן כה מציאותי ומשכנע שיכולתי לראות את אותן דמויות מהלכות בנינו. במהלך הקריאה, חשתי את מצוקותיהן, פחדתי איתן ובעיקר הזלתי איתן דמעות.
הספר עורר בי תהיות רבות, אותן חלקתי עם קוראי הבלוג שלי. גם אתם מוזמנים הבוקר סיימתי לקרוא את ספרה של טטיאנה דה רוניי "המפתח של שרה". הספר מגולל את קורותיהם של יהודי צרפת במלחמת העולם השנייה. את חלקם של הצרפתים לטוב ולצערי בעיקר לרע בתקופת השואה. את אירועי ה-’וול-ד’איב’, ואת גורלם של ילדי ה-’וול-ד’איב’ . אולם בעיני מעבר לסיפור התקופה מסתתרים בספר רבדים הרבה יותר עמוקים. על יחסי אנוש, ואודות האחריות ההדדית שעל בני המין האנושי באשר הם לשאת האחד כלפי רעהו. כל הסיפור נסב סביב סוד אפל בעברה של משפחה. סוד שהוא גם כתם בעברה של אומה שלמה. כמו במקרים רבים אחרים, גם בסיפור הזה תיבת הפנדורה נפתחת בסופו של דבר על-ידי גורם שלישי, שלא היה מעורב באופן אישי בדבר. אז מתחילים השרצים לצאת מהארון הנעול, ולטלטל את חייהם של כל המעורבים בדבר מהקצה אל הקצה. בתחילת הספר מציינת הסופרת כי אינה מתיימרת לתעד את המציאות כפי שהייתה, וכי בדתה את הדמויות מליבה. אך הוא נכתב באופן כה מציאותי ומשכנע שיכולתי לראות את אותן דמויות מהלכות בנינו. במהלך הקריאה, חשתי את מצוקותיהן, פחדתי איתן ובעיקר הזלתי איתן דמעות.

רכשתי את הספר לאחר שפגשתי את יונית ושמעתי ממנה את סיפורה האישי, וכבר במפגש האירה סביבה הילה של גדולה. יחד עם זאת כשקראתי את הספר, נגלתה לי הילה נוספת סביב דומתה של המחברת, בדמות כישרון וירטואוזי של שימוש בשפה לניסוח רגשות ותובנות. ממש יכולתי לדמיין אותה מפסלת את המילים כרצונה. לכך מוסיפים גם האיורים המדוייקים של עדי רמות. זה אינו עוד ספר במדף הספרים, זוהי שליחות, ואני כולי תקווה שהיא תגיע לידיים הנכונות, כי סביבנו נפערים מידי יום הרבה בורות.

במקום לחוות את דעתי אני מצרפת אוסף ציטוטים שאני לוקחת עימי לדרך, וממליצה בחום לכל מנדבעי:
"העתיד הופך להווה, ההווה לעבר והעבר לחרטה נצחית, אם לא מתכננים אותו מראש."
"אנשים הולכים לקולנוע במקום לנוע."
"יש אנשים שאומרים המדע יכניע למעננו את כל הדברים המיסתוריים, לדעתי הוא רק ממציא חדשים."
"אכזבה זה דבר אחד ויאוש זה דבר שני. אני מאוכזב, אבל לא מיואש."
פשוט מעודד להתחיל לנוע, לא לשקוע ביאוש, ולפעול כדי לשנות לפחות את מה שנתון להשפעתנו.

באותה מקצועיות ועדינות בה מנסה אנה הית, גיבורת הספר, להתחקות אחר הדמויות שיצרו והגנו על הגדת סראייבולאורך ההיסטוריה האנושית, כן מרפרפת באינטלגנציה ורגישות ג'רלדין ברוקס, הסופרת, בין מציאות לדמיון. נושאת את הקוראים עימה להרפתקאה אנושית מפתיעה ומרתקת. אני יצאתי מהמסע עם ידע חדש אודות תרבויות, יצירות אומנות ואירועים היסטוריים, עם הרבה סקרנות להמשך העמקה, אך בעיקר עם התובנה החשובה אותה, לעניות דעתי השתדלה ג'רלדין ברוקס להטמיע בין דפי הספר, תוך שימוש בציטוט משירו של ג'רארד מנלי הופקינס "אשר אני עושה הוא אני, לשם כך באתי."