ביקורת ספרותית על הדוד פטרוס והשערת גולדבך מאת אפוסטולוס דוקסיאדיס
ספר טוב

---

מפעם לפעם אני מאתגרת את עצמי וקוראת ספר שבינו לבין עולמי אין (על פניו) כלום. הספר הזה הוא אחד מהספרים האלה: אין לכם מושג עד כמה אני רחוקה ממה שחשבתי - בטעות - שהוא מתימטיקה. כל הסבל הזה בתיכון עסק למעשה בשיטות שונות לחישוב דברים. מתימטיקה, מסתבר, היא משהו אחר, שלצערי בגלל הקושי שלי בחישובים לעולם לא יזדמן לי להכיר. "מתימטיקה אמיתית אינה נוגעת ליישומים שימושיים, גם לא לשיטות חישוב. היא חוקרת מבנים שכליים מופשטים שאינם נוגעים בשום דרך בעולם הפיזי".

הספר הזה, כפי שמרמז שמו - עוסק באחת ההשערות הבלתי מוכחות של תורת המספרים המתימטית (כל מספר זוגי הגדול מ 2 הוא סכום של שני מספרים ראשוניים). אבל למעשה ההשערה הבלתי מוכחת הזו מאפשרת לסופר להציג בפנינו ענף מיוחד של הגזע האנושי: הם יכלו להיות שחמטאים, מדענים מתימטיקאים או פילוסופים: אנשים העוסקים בחשיבה, עושים זאת בדרך כלל לבד, שאפתנים ברמה לפחות כפולה מבני אנוש רגילים, כה כפויים לפתור את החידה בה הם עוסקים, שיקדישו לה את כל חייהם ויוותרו על כל דבר שאינו תחום עיסוקם. "המבנה הנפשי של המתימטיקאי קרוב יותר למשורר או מלחין, מאשר למהנדס".

סיפור המסגרת הוא על דודו המושמץ של המספר: הוא עשה את הנורא מכל ולא מינף את גאוניותו הרבה להשגים נראים לעין, וחי את חייו עבד לניסיון שוא להוכיח את מה שמתימטיקאים אחרים כשלו עם הדורות להוכיח. "הסוד בחיים" אומר אביו של המספר "הוא תמיד להציב מטרות ניתנות להשגה". הספר עוסק במהות המשפט הזה לגבי חייהם של בני אדם: אין ספק שאלה הפועלים לאורו מאושרים יותר אבל אלה שמציבים מטרות בלתי ניתנות להשגה אחראים לכל התפתחות המין האנושי - לטוב ולרע.

בניגוד למצופה נהניתי מהספר: הוא כתוב באופן קריא ושוטף, ולמרות שהנושא הוא מתימטיקה, הנושא האמיתי הוא הטבע האנושי. אז מי שמוכן לבדוק את הגבולות של עצמו - שווה לקרוא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הדוד פטרוס והשערת גולדבך