ירח משוגעשרה אנג'ל3אני מאוד אוהבת את הסגנון הספרים ששרה אנג'ל כותבת, אבל הספר הזה פשוט התעלה על כל קודמיו. רק רציתי להמשיך לקרוא, לא רציתי שהספר ייגמר. התאהבתי בדמויות מהעמוד הראשון. הספר מספר סיפור מאוד טראגי , אך בצורה מאוד מיוחדת האופיינית לספריה של שרה אנגל. היו רגעים שצחקתינוניומרגעים שעצרתי נשימה. נהיניתי מכל רגע שביליתי עם הספר.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס0אני תוהה איך אחרי טרילוגיה כל כך מוצלחת אפשר היה ליצור ספר כל כך סתמי ומשעמם. לאורך כל הספר ציפיתי לאיזושהי תפנית,אבל זה לא קרה.
מיתרי הלביאן-פיליפ סנדקר4נדיר שהסופר מצליח אחרי רב מכר, לשמור על הרף גבוה, בדרך כלל אני מתאכזבת. הפעם נהניתי גם מהספר הראשון של הסופר ואפילו עוד יותר בספר הנוכחי. ספר מקסים, נקרא בנשימה אחת. מה שמתחיל אולי כסיפור סתמי התפתח כמו הר געש לסיפור עוצר נשימה, שלא מרפא ממך עד שמסיימים את הספר. מעולה!
אלה שמצילים אותנוג'נה בלום2ספרים על השואה תמיד מרתקים אותי, ספר הזה לא רק שסחף אותי לתוך עלילה שהיא הזויה מבחינת מה האדם מסוגל לעבור, אלא גם פתחה לי את העיניים על הרבה דברים שלא נתתי עליהם את הדעת, כמו למשל כיצד הרגישו הגרמנים שהיגרו למדינות אחרות, כיצד הרגישו מנודים ודחויים. ספר הזה מתמקד הרבה גם במה שעובר על הדור השני של ניצולי שואה, שזה מאוד מרתק. ספר מאוד מומלץ.
הכתובת על מצחינאפיסה חאג'י2למרות שקראתי לא מעט ספרים על הנושא, הספר הזה הוא שונה מאוד מכל מה שאני מכירה. כאשר התחלתי לקרוא, היה נדמה לי שאני יודעת איך הספר נגמר, אבל רק כאשר סיימתי לקרוא את הספר הבנתי שהסוף הוא לא צפוי. אין ספק הסוף השאיר אותי פעורת פה. מאוד נהנתי מהשפה של הספר, שהייתה עשירה. הספר כולל הרבה תובנות גם על החיים וגם על התרבות האיסלמית.אין ספק שהספר הוא מקורי, העלילה זורמת ומעשירה.
תעלוליה של ילדה רעהמַריוֹ וַרגַס יוֹסָה5כאשר קראתי את התקציר של הספר - לא התלהבתי מי יודע מה. לא פעם שאלתי את עצמי למה קניתי את הספר. כאשר התחלתי לקרוא את הספר, פשוט נסחפתי. נסחפתי לתוך סיפור מרתק, שכלל לא רק סיפור אהבה מיוחד במינו, אלא גם תיאורים היסטוריים. הכל נקרא בנשימה אחת. ספר מקסים!
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס7ספר מצוין. כתוב בצורה סוחפת, קשה להניח אותו מהיד. אחרי שמסיימים לקרוא ספר כזה קשה מאוד להתחיל לקרוא משהו אחר. תמיד אני מרגישה מעין נפילה או אפיסת כוחות, אחרי שאני קוראת ספרים על שואה, ובמיוחד כאשר מדובר על הספרים שהם טובים. אין ספק שמדובר בספר מיוחד שמאפשר עוד מבט על התקופה ההיא, שהיא תמיד עבורי קשה "לעיכול".
אני אלוהיםג'ורג'יו פאלֶטי2לקחתי את הספר מהספריה בעקבות המלצות של חברה. התחלה הייתה מבטיחה מאוד, איפשהו באמצע של הספר המתח התחיל לדעוך במקום להעלות, אבל הסוף השאיר אותי פעורת פה, במובן השלילי של המילה. לא תיארתי שניתן לסבך כל כך את הסוף. קראתי מספר פעמים את העמודים האחרונים כי התקשיתי להבין, אבל כאשר בסופו של דבר ,"נפל לי האסימון", התאכזבתי קשות.
על גגות טהרןמהבוד סראג'י1ספר טוב. מצד אחד לא סוחף אותך להבדיל מספרים אחרים על תקופת השאה באירן, אך נכתב בצורה מאוד מעניינת ולא משעממת.
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד11פייר? אני מתה לפרגן לתמי ארד. רומן הביכורים שלה, הספר הראשון שמוקדש לבעלה, קראתי כמה ראיונות איתה והיא הצטיירה כבחורה שלווה (יחסית למצבה) אלגנטית מאוד ורהוטה. הסיפור עצמו נפלא, רעיון טוב מאוד. פשוט לא נהנתי מהקריאה. יותר מידי דברים הרגישו לי המצאה. וזה כולל הדמויות שלא היה מה שיעגון אותן למצע אמין. שלמות של צעירה, ילדותית משהו, יפה מאוד שמפחדת מרופאים, מתאהב בה רופא חתיכי שמחוזר ע"י התקשורת והחולים (זה קורה בכמה דרמות בyes-drama! באמת!) שני הדמויות המרכזיות עיצבנו אותי. לא הבנתי על מה הן בנויות אבל זה הרגיש לי כמו שקר גרוע. סליחה, אבל בחורה כל כך קרועה שאוספת ילדים רעים הביתה ויש לה פחדים ומחסומים רגשיים לא יכולה גם להיות בסיירת, לנהוג על אופנוע (כי זה מצמצם את מס' הפעמים בהם היא תעשה תאונה ותגיע לרופא?!) ובטח שלא תוכל לעבוד עם מוגבלים כעובדת סוציאלית אם היא לא מסוגלת להתמודד עם דברים קטנים שילדה בכיתה ד' מתמודדת איתם אבל בחורה הבת 27 מהסיירת- לא. לגבי הרופא... ראבק- קוראים לו יהל נבות. רק לדמיין מה שייך לשם הזה ואני מתמלאת גועל. לקראת הסוף הבנתי מה קורה וסגרתי. ממש הצטערתי, כי היה פונטציאל לספר מצויין. סיפור טוב שכתוב כולו רע.
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד9את הספר בחרתי באופן אקראי מתוך ספרייה מלאת ספרים שקניתי או קיבלתי פעם ולא הספקתי לקרוא. חיפשתי משהו קליל, משהו ישראלי עם דרמה, אבל דרמה מקומית. בדיעבד זו הבחירה הכי טובה שיכולתי להגריל לעצמי. ספר הביכורים של תמי ארד מספר סיפור שמתחיל ומסתיים באמצע. בין לבין היא מספרת גם על ההתחלה של הדמות הראשית, פרופסור יהל נבות, מהעיניים שלו ושל דמויות המשנה, ביניהן בת זוגו נטע ובנות הזוג שהיו בעברו ובני הזוג שהיו בעברה וחבריה בהווה, אבל רוב רובו של הספר מתמקד באמצע. חלק מהקסם שלו הוא גם שאין לו סוף סגור או אפילו סוף שמרמז מה יקרה הלאה (אבל זה כבר עניין של טעם). קל מאוד להיסחף לסיפור אותו מספרת ארד. בנקודת זמן בחיינו כל אחד מאיתנו בילה בבית חולים כחולה או כמשפחה של חולה, ונקודת המבט הכפולה, הן של הפרופסור שמצטייר כאלוהים והן של החולה שונאת הרופאים, בשילוב עם הכתיבה הלא מתאמצת של ארד (כתיבה שהרבה כותבים ישראלים מתחילים חוטאים בה), הופעת את הספר למרתק וככזה שאפשר לגמוע ביום אחד (אם יש זמן) או בכמה ימים של קריאה בין לבין החיים העמוסים. לא התעמקתי יותר מדי במונחים הרפואיים שפוזרו לארוך כל הספר, אבל הם לא מעיקים ולא גורעים מסיפור האהבה והטרגדיות שבדרך, העובדה שהם ברקע כקיר תמך לא מציק לסיפור כולו רק מעידים לדעתי על כתיבה שנעשתה בכישרון רב ועריכה מופלאה. מומלץ לקריאה כשיש כמה שעות ארוכות להתחיל ולסיים את הספר בנשימה (לטיסה, להמתנה ארוכה או אפילו לסתם שבת פנויה). תמי ארד בעיקר עשתה לי חשק לחזור לספרים שלה בהמשך ולגלות אם זה ספר חד פעמי או שהיא אכן סופרת שונה ומוכשרת בנוף ספרות המקור הישראלי הבנאלי, הלעוס והלא מוקפד של השנים האחרונות.
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד5הרעיון חמוד.פרופסור נבות, מנתח מוח מוביל בתחומו מגלה שלאשתו הטרייה והצעירה מדי בשבילו - נטע - יש גידול במוח. סיפור החיים שלו, ההכרות שלהם והחיים עד הגילוי שזור כזיכרונות עבר בתוך מה שעובר עליהם מרגע הגילוי. היא מפחדת מרופאים, זריקות וכאבים ולא אוהבת שנוגעים בה, הוא צריך להחליט אם הוא מנתח אותה, או מישהו אחר - פחות טוב ממנו... הספר זרם, היו בו רגעים שאהבתי לקרוא ורגעים שממש הזדהתי ונכנסתי לסיפור. אבל זה נראה כאילו יום אחד לכותבת (תמי ארד) נמאס להמשיך לכתוב את הספר והיא אמרה לעצמה - "יאללה לסגור" - בדיוק כמו את המוח בניתוח של נטע. היא ניסתה לשוות לפרופסור אופי קשוח בתפקידו כמנהל מחלקה בבי"ח, מן אלוהים שכזה, אבל זה ממש לא הסתדר עם אותו פרופסור שדיבר אליי מתוך הספר, שסיפר לי על נטע. כאילו מדובר היה בשני אנשים שונים. ודבר אחד אחרון(מי שעוד לא קרא את הספר - לעצור כאן), שאלה לתמי ארד: למה לעזאזל, לקראת סוף הספר, היית חייבת להכניס את הבגידה השולית כ"כ לסיפור? למה להרוס את דימוי הקשר ביניהם שהצלחת לבנות כ"כ יפה לאט-לאט עד כמעט סוף הספר? כי הוא רופא? כי הוא מבוגר ממנה? כי הוא ניתח אותה והציל את חייה - אז מותר לו? כדי להפוך את הסיפור ליותר אמין, כי מותר לאלוהים הכל? למה?
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד5ספר טוב מאוד. בהתחלה נכון הולכים ומסתכלים על הכריכה בגלל הסופרת תמי ארד. אך כשמתחילים לקרוא הספר מושך קשה לעזוב בצד למרות הנושא הכאוב הספר מותח ומומלץ. מירה
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד4הספר מדבר על הקשר בין בעל אישה על רקע הדילמה של הבעל אם לנתח את אישתו בעצמו (לאחר שגילו לה גידול בראש) בתור הניורוכירורג הכי טוב בבית חולים. הספר כתוב טוב, אני לא אומרת, אבל טיפה לא הגיונית לי כל ההתנהגות של אישתו בסיטואציה וזה הפריע לי בעיקר. כמו כן לדעתי החצי השני של הספר יותר טוב מהראשון וזאת בעיקר בשל הפסקת ההתעסקות עם הבכיינות של הגברת ויותר כניסה לפן הרפואי. אהבתי את הכניסה לפרטים רפואיים, זה הוסיף דרמה והחזיק את הספר מלהיות אכזבה שלמה. חבל שהסוף מאכזב. בגדול - ספר בסדר, אבל אפשר היה להתאמץ יותר...
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד3את הספר קיבלתי בהשאלה מאחותי לרגל הלילה הארוך שהייתי אמורה לעבור בבית החולים עם סבתי, משום מה היא חשבה שזהו המקום האידיאלי לקרוא את הספר הנ"ל, מפאת חוסר מעשה עשיתי כרצונה. אומנם הלילה שעברתי היה בכל זאת ליל שימורים ארוך ומייגע אך בהחלט הפריח חיים בספר, בעלילה ובדמויות שלרגע פסעו מול עיני במסדרון הארוך עם ריח הונטולין המתערבב עם חומרי הניקוי. הספר סביר בהחלט, לא מרתק במיוחד ובכל זאת קריא, ישנם דיאלוגים מעניינים ושנונים לצד חבטות נפש טחונות דק מדי, דמויות חדות מדי ומקום חד-גוני. אהבתי את הצורה בה הספר בנוי, עבר והווה שמתערבלים יחדיו, ותקופה קצרה של כמה שבועות שנפרסת על פני ימים ושנים שמובילים כולם לאותה הנקודה. אופיו של הפרופסור היה קצת שנוי במחלוקת כי מצד אחד חשתי בגבר פגוע ורגיש שרוצה כ"כ אהבה אך מחפש במקומות הלא נכונים, ומצד שני הוא רופא שרמנטי שמתחיל עם כל מה שזז, קשוח וקר לב, אהבתי את זה, קשה להסביר למה ובכל זאת זה קורה הרבה שאנשים מקרינים אישיות שונה לחלוטין בהתנהלות במסגרת העבודה ובהתנהלות הביתית והפרטית שלהם, גרם לו להיות אמין יותר לטעמי וממש לא האל הבלתי מנוצח. (הסוף קצת מרגיז, ואולי רק בגלל שאני לא נהנת מסיפור שנגמר בסוף פתוח, אם כבר קראנו עד הסוף למה לסיים עם סימני שאלה?לטעמי זו פשוט עצלנות של הסופר!) אם גם לכם יוצא להיות בבית חולים לכמה זמן, ויש בנמצא את הספר, קחו אותו עמכם, הוא יפיג מעט מן השעמום, (רצוי לקחת ספר נוסף כי הוא גם די קצר, והלילות נדמים ארוכים הרבה יותר בין כותלי בי"ח)
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד3הספר מעניין וכתוב בחן , מאד נעים לקריאה. פרופ' יהל נבות מתאהב בנטע השונאת רופאים והוא למוד אכזבות. הם יוצרים מערכת יחסים נעימה ובו בעת קוראים על עברו של יהל. בסופו של דבר הם לומדים להתגבר על הקשיים וכל זה נכתב בשפה יפה מתובל במוסגים מעולם הרפואה (עם מקרא בסוף הספר). בהחלט ספר מומלץ אני שקעתי בו בהנאה רבה, תמי ארד בהחלט הוציאה תחת ידיה ספר ביכורים נהדר.
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד3לדעתי הספר מצוין ולא צפוי אהבתי כול רגע בקריאה שלו ובכלל התנתקתי מהעולם ליומים רק בישביל לסיים לקרוא אותו.מומלץ מאוד..(:
העיקר שתהיי מאושרתתמי ארד2ספר מ-ע-ו-ל-ה. נהניתי מכל רגע. קראתי אותו ביום אחד בנשימה עצורה ללא יכולת להפסיק. אכן הספר חסר ונראה כי שכחו לסיימו ועצרו באמצע, אולם העלילה מרתקת. כל הכבוד לסופרת תמי ארד....