ביקורת ספרותית על העיקר שתהיי מאושרת מאת תמי ארד

---

פייר? אני מתה לפרגן לתמי ארד. רומן הביכורים שלה, הספר הראשון שמוקדש לבעלה, קראתי כמה ראיונות איתה והיא הצטיירה כבחורה שלווה (יחסית למצבה) אלגנטית מאוד ורהוטה.
הסיפור עצמו נפלא, רעיון טוב מאוד. פשוט לא נהנתי מהקריאה.
יותר מידי דברים הרגישו לי המצאה. וזה כולל הדמויות שלא היה מה שיעגון אותן למצע אמין.
שלמות של צעירה, ילדותית משהו, יפה מאוד שמפחדת מרופאים, מתאהב בה רופא חתיכי שמחוזר ע"י התקשורת והחולים (זה קורה בכמה דרמות בyes-drama! באמת!)
שני הדמויות המרכזיות עיצבנו אותי. לא הבנתי על מה הן בנויות אבל זה הרגיש לי כמו שקר גרוע.
סליחה, אבל בחורה כל כך קרועה שאוספת ילדים רעים הביתה ויש לה פחדים ומחסומים רגשיים לא יכולה גם להיות בסיירת, לנהוג על אופנוע (כי זה מצמצם את מס' הפעמים בהם היא תעשה תאונה ותגיע לרופא?!) ובטח שלא תוכל לעבוד עם מוגבלים כעובדת סוציאלית אם היא לא מסוגלת להתמודד עם דברים קטנים שילדה בכיתה ד' מתמודדת איתם אבל בחורה הבת 27 מהסיירת- לא.
לגבי הרופא... ראבק- קוראים לו יהל נבות. רק לדמיין מה שייך לשם הזה ואני מתמלאת גועל.
לקראת הסוף הבנתי מה קורה וסגרתי.
ממש הצטערתי, כי היה פונטציאל לספר מצויין. סיפור טוב שכתוב כולו רע.

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על העיקר שתהיי מאושרת