ביקורת ספרותית על פרנץ קפקא - ביוגרפיה מאת ניקולס מארי
ספר טוב

---

בואנה, עפתי על הספר הזה חבל"ז ! 300 עמודים ומשהו ביומיים, זה פחות או יותר קצב הקריאה של "אכלני הספרים" פה, אני בד"כ מעט יותר איטי (לא רק בקריאת ספרים, אבל נעזוב את זה כרגע).
וזה לא בגלל שהוא הביא אילושהם חידושים מי-יודע-מה, ניקולס מארי הזה, רוב העובדות העיקריות (והמאלפות !) על חייו של קפקא ידועות מזה זמן, לכל הפחות לעכברי השכלה כללית ולשאר מומחים עולמיים למידע לא רלוונטי ואני מכיר אפילו כמה קוראים שהיו וודאי מציינים לרעה את אוסף הציטטות הבלתי נגמר מיומניו של קפקא ומהיעדרה של "שורה תחתונה" בספר (אז מה כל הפרטים החביבים הללו מלמדים אותנו על פרנץ קשישא, בת'אכלס ?!); אבל הגישה שבה נוקט מארי בבואו לפרוס לנו את סיפור חייו הקצרים של אחד מענקי הכתיבה המודרנית, היא בכל זאת שונה : היא גם אמפטית לקפקא -מבלי לגלוש לחנופה שקופה או מזוייפת- וגם מעניקה קרדיט נרחב לביוגראפים הקודמים של האיש, שזה, איך לומר, בכלל סופהעולם... בקיצור, 'רפרט אולטימטיבי' זה לא, אבל 'מדריך למתעניין המתחיל' זה לגמרי כן.

ז'אנר הביוגראפיה הוא מלכתחילה תחום בעייתי, בפרט לאור העובדה שמזה שנים, הולכים ונערמים על ציבור הקוראים בעולם, תילי-תילים של 'ביוגראפיות-מטעם', כאלה שהוזמנו ע"י מושא הכתיבה או דורשי שלומו, או שהביוגראף עצמו סתם נתגלה כחובב סנסציות או כמעריץ של היטלר, אנא עארף... כך שברורים לכל חשדותינו הבסיסיים בהקשר הזה. ועדיין, מפעם בפעם צצה לפתע איזו יצירה מעניינת, כזו היודעת מיהו קהל היעד והמשתדלת להישאר בגבולות רלוונטיים. ואיך הספיקה לרמוז לי פה אחת המשתתפות הותיקות ? את מחירו הנקוב והמלא של הספר לא הייתי משלם בחיים, אבל במסגרת מבצע בנוסח "שלושה במאה" למה לא ?!

ואגב קפקא והביטויים הקשורים בשמו ובכתיבתו ושחדרו ללא דרך נסיגה לעשרות שפות בעולם - זה מדהים לגלות, שהחומרים שמרכיבים את המשכו של הסיפור מאז מותו של קפקא בשנת 1924, יכולים היו בקלות לשמש לו כגלם ליצירה אחת נוספת לפחות : תחילה העובדה ששלוש אחיותיו הובלו לטרבלינקה כמו עשרות אלפי יהודיה האחרים של צ'כיה וסביבתה; שנית, העובדה שחברו הטוב, מקס ברוד, בחר להתעלם לחלוטין מדרישתו המפורשת של קפקא שכל כתביו יושמדו אחרי מותו - ופרסם את הכל, מזל גדול שלנו; ושלישית, העניין הזה שעולה מפעם בפעם בתקשורת ושמספר על כך, שאותם כתבי יד של קפקא, שברוד מסר למזכירתו לפני מותו-הוא בדרישה שהיא תעבירם לידי הספריה הלאומית הישראלית, נמצאים עד היום בחזקתה של ביתה של הגברת, חוה הופה שמה, משמשים אצלה כנראה כמעמד לעציצים או כחסמי פיח תל אביבי ויש כרגע לפחות חמישה מוסדות לאומיים וגנזכים חשובים בעולם, שמנסים לקחת את זה ממנה ולהעניק ליצירות הללו את מקומן ואת כבודן הראוי. וההיא מסרבת ושימות העולם. קפקאי לגמרי.

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על פרנץ קפקא - ביוגרפיה