• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עדן

עדן

מאת יעל הדיה

הביקורת של ענבר נ.

תמונה של ענבר נ.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
עדן

עדן

מאת יעל הדיה

הביקורת של ענבר נ.

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ענבר נ.
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2005
סדרה:ספריה לעם #545
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
כוכי
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

ספר נפלא, עלה על הציפיות שלי ממנו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של ענבר נ.

ענבר נ.

חברה מזה 19 שנים
26 ביקורות•10 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של ענבר נ.
ענבר נ.
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות26
לייקים שקיבלה10
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת7ספרות מקורית5מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ענבר נ.

בעל זבוב

בעל זבוב

ויליאם גולדינג

מצמרר וקשה.

אני צריכה לקרוא אותו שוב בלי הבגרות על הראש.

לפני 18 שנים•ענבר נ.
פאזל

פאזל

נוף לוטן

אני מחכה לספר הבא.
היצירה שלך היום הרבה יותר מלאה, אבל בינתיים אני אסתפק בעותק החתום שיש לי. 3>

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
יומני הנסיכה

יומני הנסיכה

מג קאבוט

מצחיק בטירוף

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
אין בעולם אהבה כמו

אין בעולם אהבה כמו

סמדר שיר

עלילה טובה, ביצוע קצת פחות.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
סיפורה של O

סיפורה של O

פולין ריאז

מהפנט וסוחף.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
נערה,מופרעת

נערה,מופרעת

סוזנה קייסן

קראתי בעקבות הקריאה של "דור הפרוזק" והתאכזבתי. ספר דל מאוד.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
אור בעלית (בעליית) הגג

אור בעלית (בעליית) הגג

של סילברסטיין

עוד ספר חובה

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
מר אולי

מר אולי

ג'יין גרין

בהתחלה נראה כמו עוד רומן רומנטי מטופש שיעביר את הזמן (היי, לא שזה דבר רע!), אבל מה שהערצתי בספר הזה הוא בניית הדמויות. או יותר נכון, הדרך שבה הסופרת גרמה לי לראות אותן. לאורך כל הספר אותן דמויות מוארות באור אחד ורגע אחר כך פתאום רואים אותן באור שונה לגמרי.

ובכלל, סיפור מתוק.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.
פרחים בעליית הגג

פרחים בעליית הגג

וי.ס. אנדרוס

סדרת ספרים קשה מאוד, אבל מותחת ומעניינת ונוגעת בדיוק במקומות הנכונים. אני לא יודעת כמה הייתי נהנית ממנה עכשיו אבל כשקראתי אותה (בגיל 14-15) לא יכולתי לעצור עד שלא סיימתי את כולה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענבר נ.

ביקורות נוספות על "עדן"

עדן

עדן

יעל הדיה

כשאני חושב על תרבות השוליים של השמאל, שני מערכונים של החמישייה הקאמרית עולים לי בראש – באחד, קרן מור הצעירה עד מאוד מגלמת סטודנטית תל אביבית, ישובה על הדשא של האוניברסיטה, ומסבירה שהנשק היחידי שנותר בידי השמאל בארץ הוא כוסיות. בשני – קרן מור מגלמת סהרורית מוזנחת בתחנת אוטובוס, ופורשת את משנתה הפילוסופית לפיה כל העולם רוצה לזיין אותה. אפילו הפלסטינאים. יום אחרי הסכם השלום היא תשמע דפיקה בדלת ואז "שלום. אנחנו הפלסטינאים ובאנו לזיין אותך".
אם שני המערכונים הללו יתייחדו ויביאו ילד לעולם, זה יהיה הספר "עדן".
הספר הזה לא רק מקדש את תרבות השוליים השמאלנית, אלא גם צוחק עליה. דרך עדשת הספר אנו רואים מהו השמאל בארץ – חבורת בורגנים יפי נפש שנזהרים שלא לומר משהו פוגעני כלפי ערבים, וכשגונבים להם את האוטו הם מסבירים לכולם שאין מצב שזה ערבי גנב, וכשמסתבר שאכן ערבים גנבו את האוטו הם מחפשים את ההסבר ההומניסטי שיסביר להם מדוע הפך אותו גנב לגנב.
תל אביב מתוארת באור מעוות, כאיזו פלנטת סייברפאנק, שבה אנדרואידים שמדברים כולם באותו הטון מפחדים פחד מוות מלגמור בפרוורים, ובמקום זאת צורכים סמים ומתמכרים לסקס מזדמן.
הגברים הם קורבן של הנשים, עמוסי תאוות וליבידו מנופח עד כדי כך שכל בחורה שמשדרת להם מיניות מפילה אותם בפח, והנשים הופכות בתורן לקורבן של הגברים כי ברגע שהן משחררות את הזאב הגברי וחסר העכבות הזה מהרצועה, אין להן יותר שליטה על מעשיו, ובספר הזה הזאבים כולם נושכים.
הגבר היחידי בספר שאיננו כה עמוס ביצרים אפלים שדוחפים אותו להחריב את הגוף הנשי הוא מרק, אביה של הגיבורה הראשית, והוא מתואר כגבר נקבי, חלש, רמוס על ידי החיים והנשים שפוגשות אותו – אשתו הראשונה, אשתו השנייה, ובתו.
העולם הבורגני מתואר כאן כג'ונגל מיני – כדי לשרוד אתה חייב להחריב, להשפיל, לעסוק בסקס תמידי ולהיות אלים ווולגרי. וגם אז לא תזכה למנוחה ולנחלה כי הנשים ירדפו אותך עם הרצון התמידי שלהן בבית, בביטחון, אך כאשר הן מגיעות אל הביטחון הן מואסות בו ומחפשות שוב את הגבר המגודל והגס שירסק אותן תחת גבריותו הפרועה, וחוזר חלילה.
הגיבורה הראשית היא אחת הדמויות המרתקות והמדהימות בספרות הישראלית לדורותיה – רוני, נערה בסיכון, בת שש עשרה, יפהפייה עם מוח חריף וחד, פתיינית חסרת תקנה ובעלת כישרון להסתבך בכל צרה אפשרית. היא תצליח להפיל כל גבר ברשתה, אבל היא גם צעירה מדי מכדי לדעת על המלכודות שהגברים טומנים באמתחתם, והיא תיפול לכולן, לכל אחת ואחת מהן. והיא מדהימה ומופלאה וגם מגעילה ודוחה. היא עליסה מארץ הפלאות והמכשפה מארץ עוץ. כמו שאמרתי – הדמות הספרותית הכי מדהימה שתפגשו. ההוכחה שהספרות לא מתה, שיש לה את היכולת שאין לאמנויות אחרות ופופולאריות יותר כמו הקולנוע למשל, לקחת דמות שהיא כל כולה בעצם מלים ודיו על הנייר, ולהפוך אותה למשהו תלת ממדי, עד שלפתע תחוו את מה שאני חוויתי – את ידה הדקיקה פורצת מתוך הדפים ונשלחת אליכם בזעקה כאובה – שתצילו אותה, שתלמדו אותה, שתסבירו לה איך לעזאזל חיים את החיים האלה, איך צולחים אותם.
את יעל הדיה גיליתי בספר "רביעי בערב", שרבים טוענים שהוא הטוב בספריה. דווקא "עדן" נחשב כפחות מומלץ, פחות מוצלח, ומעניין שדווקא ביצירה הזו הצליחה הסופרת הכישרונית וחסרת הרחמים הזו לשבות אותי כמו שמזמן לא נשביתי.
והיא אכן חסרת רחמים – הסבל האנושי שחוות הדמויות הוא עמוק ובלתי מתפשר, והמין שפושה וכובש כל חלקה טובה הוא כואב, דוקר, פוצע.
הספר מאוד מיני. נפתח עם סיטואציות משפחתיות בנאליות ומהר מאוד נשפך אל תוך עולם של עירום וחטא ונוזלי גוף דביקים, ומכאן ואילך הישראליות בכללותה תתואר לפניכם מנקודת הגובה של האיברים המוצנעים. ולפעמים ההרגשה היא של יותר מדי מציצנות, יותר מדי משחקים אפלים, כאילו מוגש לנו דו"ח אודות משהו שאסור לנו לראות, משהו אפל שישנה את חיינו לנצח, ולא לטובה. וגם זה בסדר. וגם לשחק במעשיות סביב פי הטבעת זה בסדר. כי בספר הזה, הכול יוצא כמו יצירת מופת, גם הרקטום.
הכריכה מציגה תמונה פסטורלית של גינות ירק וילדים מלאכיים משחקים משחקים תמימים, וגם השם, "עדן", מעלה אסוציאציות של קדושה וטוהרה. ורק כשפותחים את הספר וצוללים פנימה, מבינים כמה הכול הפוך ממה שמתואר בחוץ, כמו עטיפה מעוררת תיאבון של איזה מאכל רקוב שרימות פושות בו. וכך גם עיצוב הספר עצמו הופך למעין מיצג חזותי, גן העדן שהנו למעשה גיהינום.
והשמאלניות התל אביבית, הבורגנית, זו שאוהבת מוסיקה של זמרים בריטיים משנות השבעים, ספרים של פראוסט וסרטים אקספרימנטליים, מקודשת כאן ובאותה הנימה מושפלת עד עפר. הגברים התל אביביים הם אמנים מיוסרים אבל עמוק בפנים הם ילדי שמנת מפונקים. והנשיות השמאלנית היא נערה יפהפייה בת שש עשרה שמסתובבת ברחובות תל אביב בגשם, ללא מטרייה, עם מחברת מלאה הגיגים, ומחפשת אחר הזאב הבא שיסתער עליה מעבר לגדר.
יצירת מופת.

לפני 10 שנים•שומר היערות
עדן

עדן

יעל הדיה

לפני גיוסנו לצבא החלטנו חברתי ואני לגלות את קסמיה של סיני ולצאת לנופש בדאהב.
הגענו לשם נרגשות, נלהבות ובעיקר בתולות רוצות באופן נואש לחזור לתל אביב כנשים אמיתיות, להכיר תיירים שבדים ואולי גם לשמור עימם על קשר (ולו רק עם שרוכי נעליהם).

ארזנו שרוואלים, דרכונים ועם כריזמה של פולניות לפני התקף אסתמה יצאנו לדרך.
מיותר לציין שהנופש היה מתחת לכל ביקורת: חדרים בעלי ניחוח ביוב ומזגן שרק הרעיש ולא ממש קרר.

מצאנו מפלט בחוף היפה וקרני השמש הקופחת רק כדי לגלות שלקראת הערב גופנו התמלא שלפוחיות וכוויות ובחנות המכולת לא היה יוגורט אחד לרפואה וסבתא היתה מרוחקת מאות ק״מ כדי להציע אחת מתרופותיה.

כואבות ודואבות שמנו פעמינו לבית הקהווה ביום האחרון לשהותנו ושם התחלנו לעשות הערכת מצב ולחשוב את מי להאשים בצרותנו כשחבורת בחורים עליזה התיישבה לידנו ולפתע מפלס מצב רוחנו עלה פלאים.
היה שם בחור ממושקף וחמוד שחייך לעברי ועד מהרה פצחנו בשיחה ומאז ועד היום אנו חברים בלב ובנפש.

יש משהו מאוד מכמיר ונוגע ללב באדם שמכיר אותך יותר טוב מכולם.
שמודע למכלול תכונותיך; הטובות והרעות.
שיכול ״לרדת״ עליך מבלי לפגוע, שגורם לך לאהוב את עצמך קצת יותר, שמזדהה איתך במצבים שונים.

כשכתב לי ברכה ליום הולדתי האחרון, היא היה כתובה על גבי מסמך רפואי:חוות דעת פסיכולוגית אודותי.
הוא מנה את כל תכונותי הקלוקלות והצליח להפכן לחיוביות, מרשימות ומרגשות כאחד.

כזה הוא.

כשקראתי את עדן, ספרה של יעל הדיה, הרגשתי פתאום כמו החבר הזה שלי.
הזדהות טוטאלית עם רוב הדמויות בסיפור ורצון להכירן לעומק.
תיאוריה אודות גיבורי העלילה מעוררי השתאות ממש, כאילו עשתה עליהם תחקיר מקיף בעבר ובהווה ואין אלה רק תאורים אלא אף תובנות של מתבוננת מהצד, כאילו משמשת להם צל תמידי בכל אשר ילכו.

היא מקנה להם טוב ורוע
מבקרת ללא רחם אך לא שוכחת להוסיף איזה פרט קטן שמיד מקנה לדמות אנושיות דומעת עין שבזכותה היא נעשית נסבלת יותר ועל כן העניין בה אינו פוסק.
היא אמנית בדקויות, בפסיכולוגיה ויש לה אינטואיציה נשית רבת נסיון, כאילו עברה הרבה בחיים.

אהבתי כל כך את מרק ואלונה, הדמויות הראשיות שעד עתה מתרוצצות בראשי חסרות מנוחה וגם הדמויות המשניות שמצליחות לעורר אהדה ונפח לסיפור המאוד ארוך (674 עמ׳) אך מהנה ובלתי נשכח.
את ספרה ״תאונות״ קראתי לפני עידן ועידנים ואני זוכרת שגם אותו אהבתי ״נורא״
רק כעת, בכותבי שורות אלו, אני מצליחה להבין מה כל כך מצא חן בעיני בספריה.
היא פשוט כנה עד כאב.

נ.ב לת״א חזרתי בתולה וטוב שכך.
חוץ מכמה מקומיים שניסו למכור לנו חשיש לא היה אף שבדי אחד לרפואה.
מה שכן, סבתא רוקנה את הסופרמרקט השכונתי ולא היה על חודשים על המדף פרילי בטעם תות.
עד היום אנשים מודים לה באופן אישי!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•shila1973
עדן

עדן

יעל הדיה

אני לא עושה את זה בד"כ, וגם לא מבינה את מי שעושה את זה- מי שכותב ביקורת על ספר מבלי לקרוא את הספר עד תומו. אבל הפעם אני חורגת ממנהגי כיוון שנראה לי שקריאת 250 עמודים מהספר הזה אומר שנתתי לספר הזה צ'אנס, אך מאחר ולמדתי לקח מספרים קודמים אני יודעת שאם לא נהניתי עד עכשיו מהספר הזה, כנראה שזה גם לא יקרה וחבל על הזמן שאבזבז בקריאת הספר.
אז מה היה עד לעמוד שבו נשברתי סופית?
- הצגת הדמויות בצורה ארוכה ומשעממת. בכל פרק מוצגת דמות אחרת מהספר תוך כדי סיפור ההיסטוריה שלה ושל אהבותיה, מידי פעם יש גלישות להווה שגרמו לי בשלב מסויים להפסיק לעקוב (וגם לנסות לעקוב) אם מה שאני קוראת קרה פעם או קורה עכשיו.
- עד לעמוד הנוכחי, עדיין לא קרה כמעט שום דבר מסעיר או מעניין.
- מאחר ואף אחד מכותבי הביקורת האחרים לא ציין זאת אני חשה חובה לכתוב- יש בספר הזה המון המון תיאורים בוטים וגסים (זה מקדם מכירות, או משהו כזה?) שבעיני גם מיותרים (אבל כנראה שלא היה לה יותר מידי על מה לכתוב ולכן היא בחרה להתמקד בנושא הזה).
- אני לא אומרת שיעל הדיה סופרת גרועה. ממש לא. יש לה תיאורים מעניינים וקולעים, שפה עשירה, אבל כשאין עלילה לא מעניין לקרוא, מה לעשות.
בקיצור- אפשר בהחלט לוותר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•גלית
עדן

עדן

יעל הדיה

לקחתי לידי במקרה את הספר, בזמן חופשת הלידה שלי. התחלתי לקרא ומן המשפטים הראשונים הכל היה מוכר. על הזוג שמנסה להרות, על החיים במושב המתחדש, על הסביבה וכו׳. הקרבה לחיי היתה כה גדולה שכל פעם הופתעתי, כאילו הסיפור מסופר ממש כאן, במושב בו אני גרה, בלב השרון ליד המכללה, עם המכולת האחת שבקושי עובדת, הקרבה לעיר והמרחק מתל אביב. בקיצור הכל הרגיש קרוב, ידוע ופשוט. אולי פשוט מדי. ככה גם הכתיבה של יעל הדיה. כמו סיפור שאתה מספר לעצמך עם כל התהיות והתלבטויות האינסופיות. בהמשך מרוב פשטות היה נראה כאילו נבנה קטרזיס על חלק מהדמויות ( עדיין לא הצלחתי להבין את הוא משתלב בהרגשה הכללית של הספר) רק לשם הקטרזיס. אבל עכשיו משסיימתי אותו, לא היה ספר טוב יותר שהיתי קוראת בחופשת לידה. התרגשתי מאוד ובאמת על זה נשאר להגיד רק תודה! זה נשמע מצחיק אבל זו ההרגשה- תודה!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מנטה
עדן

עדן

יעל הדיה

קשה לומר על עבודה של מישהו אחר משהו רע . אם אתה 'טוב' , אתה יודע להעריך את ההשקעה . אם אתה מריר ומניאק , אפשר לבקר בחריפות ולקטול . אבל ממש ללכלך על ספר זה אומר שרגש התעורר בך בעקבות הקריאה שלו. ואולי זאת בדיוק הכוונה של הסופרת . שניגעל מעצמנו.
אי אפשר להגיד שזה בדיוק רומן התבגרות מיוסר , שכן יש פה יותר מדי סצינות סקס. אי אפשר לראות בזה רומן ביקורתי שכן רוב הגיבורים בו הם קרבנות עלובים. וכמובן שאי אפשר לצאת פה עם אמירה פוליטית חברתית שכן האפיק הזה נעלם קצת לפני שמתחילים הזיונים.
אז מכל המוטיבים האלה, מה שנשאר זה פחד משתק מלעשות ילדים , והנה, זכינו סוף סוף
לספר שמסמל את סיפורו של הדור

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יובל
עדן

עדן

יעל הדיה

פשוט יצירת מופת קולוסאלית. ספר אדיר מכל בחינה שהיא. יעל הדיה היא סופרת פשוט אדירת מימדים, עם ראייה מרחבית, וקנה מידה סיפורי יוצא דופן ויוצא מן הכלל. ההתחלה היתה לי קצת קשה, אני מודה. איך הילדים אומרים? הרגשתי שקצת חפרו לי בהתחלה. אבל מרגע לרגע, מעמוד לעמוד, התמונה התחברה לי, הפסיפס הפך ליותר ויותר מדהים, שלא יכולתי לעצור. סיימתי "לאכול" (בתיאבון רב, יש לומר) את הספר, בפחות משבוע, והוא רבוי קסם, עדנה, חמלה, וכאב, ויופי. פשוט, כאמור, יצירת מופת בלתי ניתנת לתיאור. יישר כוח, יעל! ואנא, למען הדורות הבאים, תמשיכי ליצור. אוקיי?

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פסיכולוגית
עדן

עדן

יעל הדיה

עדן עוסק בחודש אחד בחייהם של מספר משפחות אשר גרות כולן במושב פסטורלי ושקט. הסופרת מצליחה ליצור ניגוד חריף בין הפסטורליות של המושב לבין חייהם של הדמויות בסיפור. הכתיבה חדה ולעיתים הופכת את קרבי הקורא אך מומלצת ביותר.
יעל הדיה היא סופרת מחוננת לטעמי, ואשתדל לקרוא עוד מכתביה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yuli
עדן

עדן

יעל הדיה

מבלי להכנס לסינופסיס של הספר, הכתיבה כאן טובה ולא טובה-
רוב הדמויות כתובות היטב, ובמיוחד עומק הכאב של האשה העקרה. גם התיכוניסטית (שמתנסה בסוגים שונים של קשרים ונעה בין לבטים דילמות ותפיסות שונות של עצמה) היא דמות שלמה ועמוקה, ויש דמות צדדית, של גבר מבוגר ובודד, שגם היא כתובה היטב, למרות שככל שהסיפור מתקדם היא קצת נעלמת, וחבל
לגבי הסיפור- לא ממש נהניתי ממנו, אבל לא בטוח שזה אומר משהו, כי הספר בכל זאת משך אותי לקרוא בו וטילטל אותי ברגעים מסויימים

לפני 16 שנים•
★★★★★
•רעותית הגלבלומית
עדן

עדן

יעל הדיה

למרות הציפיות הגדולות לאחר קריאת 'תאונות' ממנו נהנתי, 'עדן' לא עבר את 'מחסום ה-30' (קראתי עד עמוד 30 ולא החזקתי יותר מעמד...)
מאכזב.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אסנת קורן
דירוג
דירוג
2.0
לפני 16 שנים

“לקרוא ספר של 674 עמודים – זה מחייב את הסופר ליצור עניין, לאתגר, לגעת בנפש הקורא, למצוא את נקודת החיב”

17/17
ביקורות על עדן
הבאה
אין ביקורת הבאה