ביקורת ספרותית על פרידה מבבל מאת דוידי רוזנפלד
ספר טוב

---

ארז בראון הוא חוקר פרטי, גרוש טרי שמתעסק בעיקר במעקב אחר בני זוג בוגדניים. הוא ציני, לא מסופק וקצת מריר (מזכיר לי קצת את ג'וש שרמן של יאיר לפיד). במפתיע הוא לוקח על עצמו תיק קצת אחר, שקצת גדול עליו: לאתר אישה צעירה חרדית שברחה מהבית שלוש שנים קודם לכן. מכאן מתגלגל בראון בין סצנת הסאדו-מזו של תל אביב, דרך דירות חשוכות בדיזנגוף עד לבורסת היהלומים.
השפה מאוד קולחת, אפשר לסיים את הספר ביום-יומיים. אני הרגשתי שהסיפור הוא מאוד תל אביבי. מבחינתי, כאחת שמגיעה מהפריפריה הנידחת (מחוץ לגבולות גדרה-חדרה) היה מוזר כל כך לעקוב אחרי השמות של הברים, המסעדות והסמטאות, עד כדי שלפעמים חשדתי שאני קוראת ספר שעלילתו מתרחשת בחו"ל. אגב, באמת יש רחוב פינלס בת"א?

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על פרידה מבבל