תמרה הולכת על המים הוא רומן רב תהפוכות על שלושה דורות במשפחה אחת שנקרא בנשימה עצורה וכתוב בשפה עשירה.
שפרה הורן היום בת 70. היא בת למשפחה ואם ממוצא בוכרי שחייתה בישראל מספר רב של דורות, ואב שכל משפחתו הושמדה בשואה והגיע כפליט מרוסיה, היא צאצאית של הרמב"ם ושל יוסף ממן רב ומנהיג הקהילה היהודית בבוכרה, בעלת תואר במקרא ובארכאולוגיה רבת פעלים- רבת פרסים וזה רק על קצה המזלג.
ומדוע אני מציינת זאת, כי ראשית חשוב לי לחוות את הכתיבה דרך הפריזמה האישית של כל סופר, כל יוצר למעשה. להבין מהם המקורות שעצבו את אופיו, תרמו לנקודת המבט שלו, ומאלו שורשים הוא ינק על משקל "אופיו של האדם-הוא גורלו". כי קורות החיים, הם האטומים שממנו מורכב הדי.אן.איי שלנו ובכל יוצר הם מוטבעים בתכנים, בדמויות ובגיבורים והם לגמרי חלקים ממנו. (ועל זה אני חוזרת כמעט בכל סקירה שלי...)
שבע דמויות מאכלסות את הרומן הזה. תמרה -הנכדה, היא הדור השלישי והיא המספרת שמנסה אט אט לפענח את סודות העבר שאותם נוצרת באדיקות הסבתא שימחה- זו שגידלה אותה מגיל שלוש והיא גם הדמות הדומיננטית. הציר המרכזי. הסבתא שמוכרת אוכל וגעגועים לצליינים רוסים. סבתא נוספת מן הצד השני זו סבתא אבולעפיה, שמספקת סוג של איזון בן דורי, ובאמצע נמצאת נחמה-האם שילדה את תמרה בגיל 13, ושאינה שורדת לאורך זמן, ופישקה הגלותי, בן זוגה הנצחי של סבתא שמחה, ויש גם אבא שהשתגע ובן מאומץ -יוסוף בנה של הזונה לטיפה ולבסוף מופיע גם הנזיר היווני כריסטובולוס, עטוף גלימה, בשיער שחור ארוך אסוף במכבנות מי שיסחוף את תמרה לסיפור אהבה מטורף. אפילו תרנגול מחמד שמדדה בין החדרים ומתפקד כדמות עצמאית לכל דבר מצטרף לרומן הזה ... וכולם יוצאים ובאים בשערי יפו, בין סמטאות האבן הנפתלות, לצליל צחוקם של ילדים יחפים, שמתרוצצים הנה והנה בלויי סחבות, בין קולות הסוורים וקריאות הדייגים, לצד הנשים הנושאות את סליהם הכבדים תוך שהן ממלמלות הברות ומילים, ולהג הולכי בטל, ואנחות עילוסים, ונערות חמורים, ונאקות גמלים, ותיפוף מברשות על תיבות המתכת של מצחצחי הנעליים, וקרקוש מטבעות בספלי הפח של מקבצי הנדבות, כשהכול מכל נעטף באור הוורדרד שניגר מהמזרח ומתבוסס בריחות של דגים שהרקיבו ואלו שנצלו לראווה על גבי גחלים, כשברקע נשמעת המיית הים שעוטפת את העיר בניחוח מלוח.
בקיצור שפרה הורן פורשת כאן סיפור מופלא שמתקיים בתוך תמונה אותנטית בועטת ונושמת של יפו, שהייתה רעשנית, צבעונית, ויצרית עוד טרום היותה כפי שאנחנו מכירים כיום.
חלקים מהספר בנויים על תחקיר היסטורי כמו תיאורי הטבח הנוראי שנעשה ביהודי יפו והרג הערבים לאחר מכן, ואפילו דמותו של כריסטובולוס, הנזיר היווני, שאוב מנזיר מקורי שהיה חובב נשים גדול ומיתתו הייתה דומה...
כל ספריה של שפרה הורן היו לרבי מכר ... אשת אשכולות כבר אמרתי ?!...
אז מי שעדיין לא נחשף אליה- מוזמן ליהנות מכותבת טובה שמצליחה לייצר הולוגרמה מדויקת וסוחפת של החיים כאן במחוזותינו בתקופה בה שלטו הבריטים, טרום הקמת המדינה כשהערבים והיהודים חיו זה לצד זה בהרמוניה יחסית מחד, ולגמרי מדומה מאידך, כשזו הייתה מופרת על ידי פורעים קיצוניים , ממש כמו שקורה לנו כאן היום ...
