רק בזה פיספס אורוול הוא חשב שנקבל את האח הגדול רק ע"י כפייה.. אבל אנחנו הגענו הרבה יותר רחוק ולמקום הרבה יותר גרוע.. אנחנו בוחרים בו יום יום.

לא מסכים... אני לא מסכים עם הטענה שלך ,היא בדיוק הנאו-מרכסיזם.
"תודעה כוזבת" שיוצרים בנו אמצעי התקשורת והפרסומים והטלויזיה שמסממת אותנו וכו..
בחברה שלנו אין עינויים כאלו ולפי דעתי עצם זה שאתה טוען שהספר מתאר את החברה שלנו כאן באתר מראה שאנחנו עוד לא שם :-)
אני מאמין בכך שלאדם יש את יכולת הבחירה.
אני יכול לכבות טלויזיה , אני יכול שלא לצפות ב"אח הגדול" רק מה , מה לעשות בחלק גדול מבני האדם מובנית התכונה של להיות חלק מקבוצה, רצון להשתייך רצון לקבל תכתיבים כלשהם ממישהו שיגיד להם מה נכון ,מה לאהוב , מה יפה וכו...
הכפייה מבחוץ כמעט לא קיימת, אין בה צורך . שאני רואה את בר רפאלי אני לבד בוחר להמשיך ולהסתכל...
אני תמיד אוכל שלא להסתכל - יש לי את הבחירה.

מתקשה להסכים אכן, ספר חובה, אבל..
(זהירות ספוילר!) הספר מסתיים לא בהריגתו של הגיבור, אלא בהשלמתו ובהסכמתו עם השיטה.
אכן, מסר מזעזע בראיה הומניסטית (בדיוק הפוך מויקטור פרנקל), אבל חשוב מאד להבנת הרעיון.
פעם, לפני שברה"מ התפרקה, היה נהוג לדון על הספר בהשוואה למשטר שם.
היום, לראייתי, הספר מדבר על התרבות שלנו ממש.
רק לדוגמה - הערצת "האח הגדול", האחידות המחשבתית, החזרה על סיסמאות והשלטון הנסתר של התקשורת בנו, אלה אינן תופעות של השלטון הסוביטי (שם היתה מחתר פעילה ויעילה), אלא קבלה באהבה של השיטה.
לסיכום - 1984 זה כאן ועכשיו.
הקוראים מוזמנים לבצע ניסיון קטן:
חפשו משהו מספר פעמים בגוגל.
כעבור כמה ימים קראו את המודעות הממומנות שמופיעות לכם שם ותחשבו מה יודעים עליכם ובאיזו מהירות.