ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 באוקטובר, 2007
ע"י נטעלי
ע"י נטעלי
הסיכום המובא באתר על הספר ממצה למדי ובכל זאת, אוסיף כמה מילים.
למרות שהספר מוגדר כביוגרפיה, ואני מודעת לכך שרבים לא חובבים את הז'אנר (שנוטה לעיתים להיות טרחני ומעייף), הדגש אינו על החיים האישיים של החוקר, אלא על מחקרו וההשפעות מרחיקות הלכת של הניסויים הללו על הפסיכולוגיה ההתנהגותית, ההתפתחותית ובכלל - על התפיסות שרווחו אי שם במאה הקודמת באשר לגידול ילדים. אחד הדברים המדהימים והמדכאים ביותר שלמדתי מהספר הזה היה כי בעשורים הראשונים של המאה הקודמת מיעטו לגעת בתינוקות ו/או לחבק אותם מחשש לבריאותם (הידבקויות מוירוסים וכו').
מחקריו של הארלו על הקופי הרזוס (זן של קופים שקרוב מאוד לאדם) באוניברסיטת וויסקונסין חוללו מהפיכה בתפיסות אלה כאשר הראו כי בידוד והעדר מגע וקשר עם התינוק גורם לנזקים התפתחותיים ונפשיים חמורים.
בצד המחקרים החשובים האלה מובאים גם קורות חייו של הארלו, שחרף הצלחתו הרבה (אם איני טועה הוא מונה לפרופסור כבר בסביבות גיל 30) ואולי בגללה, לא הצליח לנהל חיי משפחה תקינים והתמכר לאלכוהול.
אדגיש כי הספר אינו מתאים לאנשים שהינם מאוד רגישים לזכויות בע"ח ובכלל, לכל דבר שיש בו מן האכזריות כלפי בע"ח (ועוד קופים שכ"כ דומים לנו), שכן כפי שרמזתי - ניסוייו של הארלו כללו הפרדת גורי קופים מאימותיהם בגיל צעיר, בידודם לתקופות ארוכות (כתוצאה מכך היו קופים שנכנסו לדיכאון עמוק, סירבו לאכול והרעיבו עצמם למוות), הפחדתם על מנת לבחון את תגובותיהם ועוד.
עם כל הקושי העצום בקריאת התיאורים הנ"ל והביקורת הרבה שיש לפעילי האגודה למען זכויות בע"ח עם ניסויו של הארלו - הספר ממחיש באופן בלתי נשכח את חשיבותו החיונית של הקשר הפיזי והרגשי בין אם לתינוקה.
אחת הדוגמאות הבלתי נשכחות שמובאות בספר הינה הניסוי שעשה הארלו עת לקח קוף רזוס פעוט והכניס אותו לכלוב ובו שתי "אמהות" שהיו למעשה בובות עשויות חוט תיל. לאחת הצמיד בקבוק חלב ("האם המאכילה") ואת השניה עטף בבד ("האם המחממת"). בספר מובאת תמונה מדהימה ובה נראה הקוף כשהוא מחבק את האם המחממת, אולם מותח את גופו בכדי להגיע לבקבוק החלב אשר נמצא אצל האם המאכילה, אך "המנוכרת". מדובר באחת התמונות הבלתי נשכחות שיצא לי לראות במסגרת מחקרים וניסויים פסיכולוגיים.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
