ביקורת ספרותית על ירח של זאבים מאת חוליו לימסארס
ספר מעולה

---

הספר הנפלא הזה לא יוצא לי מהראש. הכתיבה הפיוטית של לימסארס המתייחסת לנופי הטבע הקשוחים של הרי קנטבריה ולאנשים הנאלצים למצא בם מחסה מפני רודפיהם חסרי הרחמים לאחר שנוצחה ההתנגדות של הרפובליקנים לעליתו של הרודן פרנקו. מצוד אכזרי בלתי מתפשר אחרי המורדים המובסים ואחרי כל מי ששיתף עימם פעולה ואלה היו בעיקר קרובי המשפחה המסכנים שנתקעו בין רצונם לסייע ליקיריהם ובין הצורך להגן על חייהם ורכושם. מיותר להגיד שזה לא ממש הצליח להם. לימסארס מצליח הייטב להעביר את תחושת הנירדפות והרצון הנואש לשרוד. דוגמא לדרך הביטוי המיוחדת שלו אני מצטטת דוגמא אחת מרבות שיכולתי: "אני מתרומם בכבדות מערימת הצמר והעלים שישנתי עליה. ידי הנוקשות נפוחות מקור, ובקושי יש בכוחן להחזיק את הבקבוק שמושיט לי רמירו בחושך." קח שתה. זה יעזור לך לגרש את הקור." אני תר אחר המשענת הקפואה של הסלע וחולץ את פקק הבקבוק. היי"ש חורש בגרוני ערוגה של אש. היי"ש הוא נהר ברזל המתנפץ בזעם על קשתות החלום ומחפש בזיכרוני את השריד הכאוב של הלילה." לימסארס לא פוסח על השינויים שחלים באדם נרדף שבעצם נמצא ליד ביתו כל הזמן אך מסתכן בחיו ובחיי אהוביו אם רק ינסה לבוא עימם במגע. הקירבה הזו המתסכלת אף מגבירה את תחושת המרחק הבילתי עביר. האיש הרדוף שנאלץ להתקיים כחיה שכלבי הציידים בעקבותיה הופך בתודעתו יותר ויותר דומה לחיה. ושוב מובאה (כי הטקסט ניפלא). "האוח. אתה כבר קורא בדיוק כמוהו." "כן, כמובן," עניתי,נשען יגע על הקיר,"ואני רץ כמו צבי, שומע כמו ארנבת ומתקיף בעורמה של זאב. אני החיה הכי חיה בכל ההרים האלה." ולבסוף כשאחרון הנרדפים נותר לבדו הוא אומר על עצמו: " שזה מכבר נהפכתי לחיית פרא אמיתית. חיית פרא, המזדחלת תחת כובד הלילה כדי לגנוב תרנגולת באיזשהו לול רדום או כדי לעוט על כבשה שהתרחקה מעדרה. חיית פרא, שקירבתה מבהילה אנשים וחיות. שרץ - שמא יש שם אחר להקרא בו?"
רמת ההזדהות שלי עם הסיפור הייתה מוחלטת הספר יפהפה למרות תוכנו הקשה. והשאלה האם מותר האדם שוב מהדהדת.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על ירח של זאבים