השאלה המרכזית איתה מתמודדת אן אלווארז הפסיכואנליטיקאית לילדים בספרה המבריק "נוכחות חיה" היא כיצד יש לטפל בילדים אשר סובלים באופן קיצוני מחסכים , מהתעללות ומטראומה ?
הטיפול בילדים ,כפי שהיא מכנה אותם הילדים הפסיכוטיים – גבוליים שחלקם אף להגדרתה נמצאים גם ילדים על הרצף האוטיסטי ובכך מרחיבה את אותה הגדרה, מאפשרים אנליזה מדויקת יותר.
הטיפול באותם ילדים הוא קשה במיוחד, בעיקר בגלל מבנה האישיות של אותם ילדים אשר טרם גובש ואצל חלקם אף ישנה עצירה התפתחותית וחוסר בהתפתחות בעקבות השבר הבסיסי.
ההפרעות המרכזיות באותם ילדים הוא בשני עוגנים, העוגן הראשון הוא במבנה ה 'אני' והעוגן השני במבנה מערכת היחסי – אובייקט.
אני משתמש במילה עוגן כמשהו מייצב אך אצל אותם ילדים העוגן מעורער , סדוק, שביר ואף לעיתים חסר ברובו.
הספר מלווה תיאור טיפולי לאורך שנים של אן בילד אוטיסט אשר גדל, מתפתח , בתקופות שונות נסוג לאחור, מתכנס, נשבר ולעיתים רחוקות פותח צוהר אל המטפלת.
אן בכתיבה עדינה עד כדי שימוש ב 'פינצטה' ובזכוכית מגדלת מנסה לשאול לאורך כל הטיפול היכן היא נכשלה, היכן היא טעתה בפירושים, בהתערבויות ובמיוחד היכן בגישה שלה טמון ההסבר להצלחתה או אי הצלחתה .
כאשת מקצוע עם ידע תיאורטי גדול ורב אשר מתברר יותר ויותר כידע חשוב מאד אך גם לעיתים בבסיסו לשיטתה חוסם ולא מאפשר להגיע נכון אל אותם ילדים.
ככל שאתה קורא לעומק את התהליך המחשבתי שאן כותבת אותו, אתה מגלה מטפלת עם יכולות בלתי רגילות להגיע אל נפשו של הילד הפגוע, הבנות עמוקות של מקור הקושי להגיע אל אותם ילדים ו 'לתקן' את אותו שבר ולנסות לרפא ביד עוטפת ובמגע אמיתי עם הילד.
הספר איננו מיועד לקורא שאינו מכיר את התיאוריות הפסיכואנליטיות ואת התפתחות התיאוריות מפרויד האב והבת דרך תיאוריות יחסי אובייקט של מלאני קליין, וינקוט, קוהוט ועד ביון.
הוא ספר לא רק עמוס בתיאוריה קלינית אלה מצריך השקעה רגשית ואיכול איטי של תהליך הטיפול.
בסופו של התהליך, אך לא רק בסופו , ישנם תובנות עמוקות ודיונים מבריקים על השיטות הטיפוליות באותם ילדים וגילוי וחשיפה של עומק החסך אצל אותם ילדים.
אחד הפנינים אותה מצטטת אן בספרה הוא דיון בין אנה פרויד לג'וזף סנדלר על ספרה של אנה פרויד "האני ומנגנוני ההגנה" :
"באחת הפגישות המאוחרות יותר, כשהם דנים בעובדה שההדחקה היא מנגנון הגנה מאוחר למדי מבחינה התפתחותית, אנה פרויד אומרת שההשלכה מופיעה זמן רב לפני ההדחקה.
אז אומר סנדלר: " כנראה שמשום שההדחקה דורשת מידה לא מבוטלת של כוח מצד האני כדי שתוכל לפעול".
אנה פרויד עונה: "ובכן, היא דורשת הבנייה של האישיות, שאינה קיימת בהתחלה".
אחר כך היא אומרת: "אם טרם בנית את הבית, אינך יכול לזרוק מישהו ממנו החוצה". , סנדלר מוסיף : "וגם לא לנעול אותו במרתף".
וכך מתקיים דיון על פעילויות נפשיות של הילד האם אלו מנגנוני הגנה התפתחותיים או האם אלו שרידים של התפתחות או אפילו מנגנונים העוזרים להבניית ה 'בית' של הילד שעדיין לא נבנה.






![דיבס : הילד המחפש את זהותו [2010]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers2/21875.jpg)



